השכר הממוצע במשרדי הממשלה - 19.7 אלף שקל; רבע מהעובדים מקבלים "השלמה למינימום"
דו"ח הממונה על השכר לשנת 2023 מצביע על עיוותים בשכר עובדי המדינה, כולל תוספת השלמה לשכר מינימום שמובילה לעיוותי תמריצים, תוספות שכר לא נכונות לכוננויות ושכר בכירים שלא משקף את היקף אחריותם
במשרדי הממשלה עובדים כ-34,700 איש. השכר הממוצע שלהם עמד בסוף 2023 על כ-19,700 שקל והשכר החציוני על כ-17,500 שקל. כ-68% מהשכר 13,400 שקל, הוא שכר היסוד, כ-11% (2,280 שקל) בגין עבודה נוספת (תורנות וכוננות), כ-1,550 שקל על החזרי הוצאות וכ-1,800 שקל תשלומי אחרים כמו מענקים. נתוני שכר אלו משקפים את הסכם המסגרת שנחתם ביולי 2023, ואת המענק של 6,000 שקל שניתן במסגרתו - כך עולה מדו"ח הממונה על השכר באוצר לשנת 2023 שפורסם היום (ג') ועוסק בשכר עובדי משרדי הממשלה.
השכר הממוצע הגבוה ביותר – ללא בכירים – נמצא בדירוג עובדי מחקר שם מרוייחים בממוצע כ-33,400 שקל בחודש, שיאן השכר בדירוג עובדי מחקר מרויח כ-55 אלף שקל בחודש, השכר הנמוך ביותר נמצא בדירוג קלדניות השופטים שכמעט 100% מהן נשים, שם השכר הגיע לממוצע של 12,121 שקל, אך בדירוג זה גם נרשמה העליה החדה ביותר ב-2023 של 14.1%. העובדים בדירוג לשכות שר ומנכ"ל משתכרים בממוצע 24,420 שקל ורשמו עליית שכר של כ-12%. מובילי שכר נוספים הם פרקליטים (26,500 שקל) ושירות החוץ (26,700 שקל). בשירות החוץ יש את פערי השכר הגבוהים ביותר (כפי שמשתקפים בפער שבין השכר הממוצע לשכר החציוני).
כרבע מעובדי המדינה (8,500) מקבלים השלמה לשכר מינימום: 35 עובדים מקבלים שכר הנמוך מ-6,000 שקל בחודש וכ-5,300 (כ-60% ממקבלי ה"השלמה") משתכרים במשכורת גבוהה מהשכר הממוצע במשק, העומד כעת על כ-14 אלף שקל. ההשלמה לשכר מינימום היא רכיב שכר שנוצר במהלך השנים כתוצאה מהסכמי השכר שנחתמו עם ארגוני העובדים. בהסכמי שכר רבים הוכנס סעיף הקובע כי התוספת החדשה לא תוכנס לבסיס השכר ולא תחושב כחלק מהשכר לעניין 'שכר מינימום' - כך נוצר העיוות שבו רבים מקבלים השלמה לשכר מינימום כששכרם גבוה פי 2 ויותר משכר המינימום. באוצר גם מראים כי בשנים האחרונות בשל עליית שכר המינימום, תוספת "ההשלמה" החלה להיות רווחת גם אצל עובדים בדרגות בכירות 39-40 (דרגות ביניים בשירות המדינה שלוקח להגיע אליהן לפעמים גם 5-8 שנים, ש"ט).
הבעיה הגדולה מבחינת האוצר איננה הכסף - אף אחד לא חושב שיהיה אפשר לקצץ בשכר של עובד כלשהו, הבעיה היא התמריצים שזה יוצר. באוצר מראים כי תוספת השלמה לשכר המינימום הביאה למצב שבו השכר בין הדרגות נשאר כמעט קבוע: עובד בדרגה 36 (דרגת הכניסה לשירות המדינה בדירוג אקדמאי) ירוויח 12,442 שקל בממוצע, וכשיגיע לדרגה 38+ (תהליך שיכול לקחת 2-4 שנים) ירוויח רק 400 שקל יותר. למעשה, פערי השכר בין דרגה 36 לדרגה 40+ עומדים בפועל על כ-2,000 שקל בלבד - למרות שמדובר באדם שהתקדם וקודם במשך מספר שנים, במקרים מסוימים מדובר אפילו על קידום לתפקידי ניהול. בעיה זו של שכר שאינו משתנה בשנים הראשונות קיימת גם בדירוג העובדים המנהליים.
מצב זה לא מעודד את העובדים הטובים להישאר בשירות המדינה, ובאגף הממונה על השכר אומרים שכיום בהסכמי השכר החדשים הם משתדלים ככל הניתן לבנות במהלך הסכמי השכר את השכר מאפס, ולוודא שלא ניתנת השלמת שכר מינימום למי שלא מרוויח בפועל מינימום. אגב, כדאי לציין כי מספר העובדים במשרדי הממשלה עלה במעט בין 2022 ל-2023, זאת אחרי הירידה שנרשמה משנת 2020. אבל גם בסוף 2023 היו במשרדי הממשלה פחות עובדים מאשר השיא של 2020, אז היו כ-35,100 עובדים.
דו"חות הממונה על השכר הפכו מזמן לכאלה שהממונה על השכר מצביע בהם על העיוותים שלדעתו יש לתקן בדחיפות. מעבר לעיוות הנוגע להשלמת שכר מינימום הוא מציין את סוגיית הכונניות. כונניות הם רכיב שכר היסטורי שניתן על כוננות בפועל, זכר לימים שבהם עובד משרד היה נשאר בביתו למקרה שתהיה שיחת טלפון דחופה. אך גם כיום מדובר בתוספת שכר שהיא משמעותית במשרדים מסוימים, במשרד הבריאות (אנשי המשרד, לא אנשי מערכת הבריאות, ש"ט).
תוספת השכר הממוצעת לעובד בגין כוננויות היא כ-2,900 שקל, והכוננויות מהוות כ-6% מהוצאות השכר של המשרד - אך גם עובדים רבים במשרדים אחרים נהנים מתוספת הכוננויות. באוצר סבורים כי יש לצמצם את תוספת השכר הזו רק למקרים שבהם נדרשת כוננות ממשית, ולהחליף את הרכיב הזה באחר שייקרא 'דריכות כללית' שיבטא את דרישות הזמינות מחלק מהעובדים במשרדי הממשלה.
סוגיה נוספת שהממונה על השכר מבקש להעלות היא שכר הבכירים במשרדי הממשלה. קיימים כ-800 בכירים ב-27 משרדי הממשלה ושכרם הממוצע הוא כ-39 אלף שקל. באוצר מראים כי השכר זהה גם במשרדי ממשלה גדולים במיוחד (עם למעלה מ-2,000 עובדים) וגם במשרדי ממשלה קטנים עם פחות מ-500 עובדים. הטענה הסמויה של האוצר היא שיש לעשות דיפרנציאציה בין הבכירים, ולהתחשב בגודל הארגון, ולא רק בכותרת. כך לדוגמה, לא סביר שסמנכ"ל משאבי אנוש, מנהל מערכת המחשוב, או יועץ משפטי של משרד הבריאות יקבל אותו שכר של משרד להגנת הסביבה. עם זאת, יש לציין כי גם אם תקודם כזו רפורמה, יש לוודא שהיא לא תתחשב רק בגודל המשרד אלא גם בהיקף האחריות והתפקיד.
הדו"ח מציין כי יש קשר חיובי בין מספר הנשים בדרגי הביניים למספר הנשים במשרות בכירות: ככל שיש יותר נשים בדרגי ביניים במשרד, כך יש יותר נשים שמגיעות למשרות בכירות, אך הקשר רחוק מלהיות אחת לאחת. כך לדוגמה, במשרד הפנים שנמצא על קו הרגרסיה יש 60% נשים בדרגי ביניים, ו-40% בדרגים בכירים. כלומר, היחס החזוי הוא שני שליש. אולם יש משרדים שמחזיקים ביחס נמוך יותר, כך במשרד המדע לדוגמה יש כ-60% נשים בתפקידי ביניים, אך רק 25% נשים בתפקידים בכירים. במשרד התיירות יש 65% נשים בתפקידי ביניים, אך רק 30% בתפקידים בכירים. מנגד, במשרד החוץ יש כ-47% נשים בתפקידי ביניים, וכ-50% בתפקידים בכירים. יחס של אחת לאחת. מעבר לכך, נציין כי במשרד הדתות נמצא שיעור הנשים הנמוך ביותר כ-32%, ובמשרד העליה והקליטה נמצא שיעור הנשים הגבוה ביותר כ-72%.
לגבי העסקה של בני מיעוטים במשרדי הממשלה, במשרד הדתות ובמערך הדיגיטל יש רק יהודים. במשרד החוץ יש 2% בני מיעוטים, במשרד לביטחון פנים, משרד רוה"מ ומשרד הבריאות יש רק 3% בני מיעוטים. המשרד שמחזיק בשיא של עובדים בני מיעוטים הוא משרד הפנים עם 37%, אחריו משרד הרווחה עם 16%. שיעור הערבים באוכלוסיה הוא כ-20% ויש יעד ממשלתי של 10% עובדים בני מיעוטים שנקבע ב-2009, עם זאת העובדים לא חייבים לציין שהם משתייכים למיעוט זה או אחר, כך שייתכן שהנתונים לא מדויקים.
