אם ההתחממות גלובלית, למה יורד כל כך הרבה גשם בבת אחת?
ולמה הממשלה מזניחה את התוכניות להתמודדות עם הצפות? דו"ח חדש מתריע מפני עליית הסיכון להצפות קטלניות, אבל השרה סילמן מתגאה בכך שצמצמה השקעות בשינויי האקלים
לאחר תקופה ארוכה של יובש, חודש ינואר הביא עמו ממטרים עזים. הגשמים העזים, שהפציעו בין ימים של חום עז שאינו אופייני לעונה (לרבות שיא טמפרטורות של 65 שנה לינואר, עם 29 מעלות בשרון ובשפלה), גרמו להצפות ונזקים. רק השבוע סכר עלה על גדותיו והוביל לפינוי בית ספר, כלי רכב חולצו מנחלים, רחובות הוצפו ותושבת מזרח ירושלים נהרגה לאחר שביתה הוצף. החורף מסמן היטב את מגמת שינויי האקלים: אירועי הקיצון גוברים והיכולת של ישראל להתמודד עמם תלויה בהשקעות בתשתיות שיצליחו להתמודד עם השינויים. דו"ח חדש של מנהלת האקלים והשירות המטאורולוגי חושף עד כמה החמיר המצב, ואת הצורך הדחוף לפעול כשהממשלה זונחת תוכנית למניעת שיטפונות מ־2022, והשרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, מתגאה בצמצום השקעות בתחום.
שינויי האקלים מגבירים את גלי החום, אבל גם את השיטפונות. טמפרטורה גבוהה מאפשרת כמות גדולה יותר של אדי מים באוויר, שמדרבנים היווצרות עננים עבים יותר, אשר בתורם גורמים לירידת גשמים חזקים בזמן קצר. כך שכל מעלה של התחממות מגבירה ב־15%-7% את הסיכוי לאירועי גשם קיצוניים בפרק זמן קצר. כך גובר הסיכון לשיטפונות, הצפות, פגיעה באוכלוסייה, נזק לתשתיות ולטבע. הדו"ח חושף עד כמה המצב כבר החמיר בצל שינויים אלו: באזור מישור החוף התרחשה בשלושת העשורים האחרונים עלייה דרמטית בעוצמות הגשם. תדירותם של אירועי גשם קיצוניים בפרקי זמן של שעה, שהתרחשו בעבר פעם ב־100 שנה, עלתה ב־40% ב־25 השנים האחרונות.
עוצמות הגשם לפרקי זמן קצרים בדרך להתגבר משמעותית עד סוף המאה וערי ישראל לא ערוכות
עד סוף המאה, צפויה בישראל התחממות מואצת של 3.5-3 מעלות צלזיוס ביחס לממוצע ב־2020-2000 עם אירועי קיצון שיגיעו ל־50 מעלות, וירידה בכמות המשקעים השנתית, בעיקר בפנים הארץ ובהרים. מצד שני, צפוי גידול חד בעוצמות הגשם לפרקי זמן קצרים (דקות עד שעות). המודלים לעשורים הקרובים מצביעים על החרפה באירועי הקיצון. במישור החוף עוצמות הגשם צפויות לעלות בעוד 35%-22%, ובאזור התבור העלייה היא של יותר מ־50%. ניתוח פרטני של אירועי קיצון הנמשכים שעה ממחיש את עוצמת השינוי, עם עלייה של 35% בבית דגן, 37% בכפר בלום, 51% בתבור – נתונים המעידים על סבירות גבוהה להצפות פתאומיות ועומס קיצוני על תשתיות הניקוז.
הצפות במרחב העירוני נגרמות לרוב בשל גשם עז בפרק זמן קצר. כך מצטברים מים באזורים נמוכים או חסרי ניקוז תקין, או כאלו אשר יכולותיהם לא הותאמו למצב. גם הפיתוח האינטנסיבי, בעיקר במישור החוף, מוביל לצמצום בשטחי החלחול ולעליית חומרת ההצפות. התוצאה עלולה להיות פגיעה רב־מערכתית במרקם החיים האזרחי. ההשלכות יכולות להיות נרחבות: פגיעה בחיי אדם, במבנים וברכוש פרטי, השבתת מקומות עבודה ומוסדות במקרי קיצון, שחרור של שפכים גולמיים לסביבה בשל פגיעה במערכות הניקוז, השפעות בריאותיות כמו הובלת מזהמים כתוצאה מפריצות ביוב והן כתוצאה מהצטברות מים עומדים במקומות שונים, לאחר דעיכת האירוע. בשני המקרים גובר הסיכון להתפרצות מחלות זיהומיות שונות.
האירועים הללו מובילים, כמובן, לצורך לחשוב מחדש על התשתיות ועל תכנון הערים בישראל. ההשקעה הכספית היא חובת המציאות. כך, למשל, אומדן שביצע המשרד להגנת הסביבה ומתפרסם לראשונה בדו"ח, בודק כמקרה בוחן את ההשפעה של עליית עוצמת הגשם על שכונת מגורים חדשה באגן סירקין. רשת התיעול תוכננה להתמודד עם אירוע גשם שמתרחש בממוצע אחת ל־20 שנה, ולצורך הבדיקה נבחנה הגדלה של עוצמת הגשם בארבעה תרחישים של 40%-10%. התוצאות הראו כי הגדלה של עד 20% מביאה לתוספת מתונה של כ־4% על העלות הכוללת של הפרויקט (בניכוי ניהול נגר והיבטים נוספים). לעומת זאת, בתרחיש של 40% נרשמה עלות נוספת של 25% עקב הצורך להרחיב קטעי תיעול ראשיים. בחישוב ליחידת דיור, תוספת העלות בתרחיש המחמיר מגיעה לכ־2,200 שקל.
בזמן שהסיכונים נערמים, הממשלה מנמנמת. לפי הדו"ח, אין כיום מדיניות אחודה או גוף מתכלל שמרכז את תחום ההיערכות תחת אסטרטגיה כוללת ועוסק בפתרונות בציר התשתיות לצד מוכנות לאירועי קיצון נקודתיים. ב־2021, בין היתר כתוצאה מאסונות נחל צפית והמעלית בתל אביב, התקבלה החלטת ממשלה בדבר קידום תשתיות וניהול סיכוני שיטפונות, שבה הוחלט להקים צוות לגיבוש תוכנית לאומית לניהול סיכוני שיטפונות. הצוות אכן פרסם את טיוטת התוכנית להערות מקצועיות של משרדי הממשלה ב־2022, אולם מאז היא צוברת אבק בעוד הנושא נדחק מסדר היום, ופתרונות באופק אין. כך נותרו פערים משמעותיים בין הצורך הדחוף לטפל בתחום להיערכות בשטח. לנגר עירוני אין רגולטור. התחום אינו מוסדר ברמה הלאומית, הוא מוטל על הרשויות המקומיות אך ללא גוף מתאם או מפקח ברמה הלאומית, מה שמוביל להיעדר אחריות בתכנון וביישום פתרונות לניהול נגר.
גם התקנים של רשויות התכנון אינם תואמים למציאות. כך, למשל, אלו שבתמ"א 1 ובכלל המחשבונים מבוססים על נתוני עבר, אינם תואמים לתצפיות של העשור האחרון ואינם כוללים מקדם התאמה לעלייה הצפויה בעוצמות הגשם. הפער בין המודלים המדעיים לכלים הסטטוטוריים מוכר למינהל התכנון, אך טרם התקבלה החלטה לעדכן את התקינה הרלבנטית. כך, גם פרויקטים חדשים קמים לפני קריטריונים מיושנים המתאימים ל־2014, ולא נמצאים בהלימה לשינויי האקלים המחריפים.
במקום 7 מיליארד שקל הנדרשים, משרד החקלאות קיבל 55 מיליון שקל לצרכים הדחופים
גם את הדברים שניתן לעשות, הממשלה לא עושה. כדי לתת מענה לצרכים נדרשים כ־7 מיליארד שקל, כך לפי דו"ח מבקר המדינה. אולם הממשלה החליטה לא לתעדף זאת, ולרשות משרד החקלאות עומדים 55 מיליון שקל בתקציב הקרוב. בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת יום לפני הסערה הגדולה הובהר כי התקציבים טרם נמצאו, וכך גם הפתרונות שיאפשרו חלוקת אחריות וסמכויות בתחום.
"בחודש האחרון אושרה תוכנית המתאר הארצית לניהול סיכוני שיטפונות, אבל התוכנית לבדה אינה מספיקה ללא גיבוי תקציבי ליישומה", אומרים במשרד החקלאות. ״ל־2026 קיים תת־תקצוב משמעותי לנושא שאינו מאפשר מענה מלא לאתגרים. המשרד מצוי בימים אלו בעבודה מול משרד האוצר לגיבוש תקציב ל־2027 ואילך. התקציב הנדרש בכדי לתת מענה להיקף הצרכים המלא במרחב הבין־עירוני עומד על כ־6 מיליארד שקל, בהתאם למיפוי שנעשה על ידי המשרד. אירועי החורף הנוכחי ממחישים את השפעות שינויי האקלים, עם אירועי קיצון חוזרים של הצפות ושיטפונות. רשויות הניקוז מתמודדות עם פערים תקציביים המקשים על תחזוקה שוטפת של נחלים, והאתגר חמור אף יותר במרחב העירוני, שבו כיום אין רגולטור ייעודי".
גם השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, אשר משרדה חתום על הדו"ח המדובר, לא ממהרת לפעול. היא ויתרה על תקציב האקלים של משרדה, ולאחרונה אף התגאתה בכך שבזכותה פחתה ההשקעה של המשרד בשינויי האקלים, והתקציבים שהיו יכולים לשמש לפתרונות עקיפים או ישירים למניעת שיטפונות, הולכים ומקוצצים.
מינהלת ההיערכות לשינויי האקלים
גוף ממשלתי בישראל, שהוקם ב־2018 בעקבות החלטת ממשלה 4079, ובראשה עומד המשרד להגנת הסביבה. היא אחראית על תיאום בין־משרדי, מעקב אחר יישום האסטרטגיה הלאומית להסתגלות לשינויי אקלים, וקידום תוכניות היערכות ארציות ומקומיות. בפועל המינהלת פועלת ללא תקציב והסמכות שלה מוגבלת
