דעה
הדור שמכיר הכל ולא זוכר כלום: מדינות מתקדמות רושמות ירידה במדדי ה-IQ
מחקרים מראים שהדור הצעיר מציג ביצועים נמוכים יותר במבחני חשיבה מההורים שלו באותו גיל. המגמה, שמכונה "היפוך אפקט פלין", כבר אינה סטטיסטיקה שולית. מה באמת קורה למוח של הילדים שלנו ואיך החיפוש בגוגל הורס את היכולת לחשוב?
לפני שבוע קיבלתי בווטסאפ הודעה מחברה מוטרדת: "הבן שלי בכיתה ח' לא זוכר בעל פה אף לא שיר אחד. הוא אומר למה צריך לזכור כשיש את גוגל?" השאלה הזו היא סימפטום של מגיפה חינוכית רחבה.
הנתונים מדברים בעד עצמם: מדינות מתקדמות כמו נורבגיה, דנמרק ובריטניה רושמות ירידה עקבית במדדי IQ. מגמה זו, שמכונה "היפוך אפקט פלין", כבר אינה סטטיסטיקה שולית.
מחקרים מראים שהדור הצעיר מציג ביצועים נמוכים יותר במבחני חשיבה מאשר ההורים שלו באותו גיל. מדדי IQ מנבאים הצלחה בלימודים, יכולת פתרון בעיות, ואפילו הצלחה מקצועית.כשהמדדים האלה יורדים, זו אזעקה אדומה.
מה באמת קורה למוח של הילדים שלנו? הבעיה מתחילה במקום שנראה חף מפשע: בחיפוש בגוגל. הילדים שלנו גדלים בעידן של "זיכרון חיצוני" - כל מידע זמין בקליק. נשמע נהדר, נכון? הבעיה היא שהמוח מגיב לשינוי הזה בדרך שלאציפינו: הוא מפסיק לעבוד.
כשאנחנו לא נדרשים לזכור מידע, המוח מפסיק לבנות את הידע פנימה. הוא מפסיק לעבד, מפסיק לקשר, מפסיק לבנות את הקשרים הקטנים שמהם מורכבת חשיבה מורכבת. התוצאה: ילדים שיכולים לגשת לכל מידע בעולם, אבל לא יכולים לחשוב עליו באופן עצמאי.
פרופסור ברברה אוקלי, מחוקרות הלמידה המובילות בעולם, הסבירה לי: "הטכנולוגיה לא האויב, אבל היא גם לא הפתרון כשלעצמו". המחקר שלה מראה שבלי ידע בסיסי המאוחסן בזיכרון, אין תשתית לחשיבה גבוהה. זה כמו לנסות לבנות בית בלי יסודות. החשיבה הביקורתית זקוקה למאגר של עובדות, חוויות וידע שנמצא "תחת יד" במוח. כשקופצים ישר לגוגל, העיבוד הפנימי הזה פשוט לא קורה. המוח לומד הכי טוב כשהוא מתקשה קצת - מחקרים מראים שהוא מתפתח כשמצליח ב- 85% מהמשימות. כשטועים, משתחרר דופמין ונבנים קשרים עצביים חדשים. אבל כשהכל נכון תמיד - אין הפתעה, אין טעות, אין למידה.
"אבל יש לנו צ'אט GPT", אמר לי תלמיד לא מזמן. זה נכון, אבל מה שמערכת אוטומטית לא יכולה לתת זה מה שקורה בין השורות: המורה מתבונן, שואל, מזהה חוסר הבנה. הוא נותן ללומד את הביטחון לשאול, לטעות, ולנסות שוב. הוא יוצר סביבה שיש בה מגע אנושי, הקשבה, תיקון מידי . הידע נבנה לא רק מהתשובה הנכונה - אלא מהשיחה שמסביבה, מההקשר הרגשי, ומהיכולת להתאים את הלמידה לצרכים הספציפיים של כל ילד.
הפתרון לא נמצא בלהיפטר מהטכנולוגיה - זה לא מציאותי. הפתרון הוא לשנות את האופן שבו אנחנו משתמשים בה: להחזיר את הזיכרון למרכז - ילדים צריכים לזכור עובדות בסיסיות, שירים, חוקים במתמטיקה. זה הבסיס לכל חשיבה מתקדמת. לתת מקום לטעויות - במקום לתת תמיד את התשובה הנכונה, לעודד ילדים לנסות, לטעות, ולתקן . לשמור על הקשר האנושי - המורה, ההורה, השיחה - אל ו הדברים שמערכת לא יכולה להחליף.
השנה בנינו ברשת אורט ישראל קוד אתי לחינוך - מהלך שמנהלים, מורים, תלמידים והורים היו שותפים בו. הקוד עוסק בדיוק בשאלות האלה: מה מקומו של האדם בעידן של בינה מלאכותית, מה האחריות שלנו, ומה נדרש כדי להישאר לומדים גם כשיש לנו טכנולוגיה שמציעה קיצורי דרך.
אני חוזר לחברה מתחילת המאמר. הבן שלה צודק - הוא יכול לחפש בגוגל כל שיר. אבל מה שהוא מפסיד זה הרבה יותר. הוא מפסיד את היכולת לקשר בין רעיונות, לזכור דברים שחשובים לו, לבנות זיכרון אישי ועמוק. זה לא רק על שירים - זה על מי שהוא יהיה כאדם חושב, יוצר, ואזרח.
אנחנו חיים ברגע שבו האנושות צריכה להחליט איך ייראה הדור הבא של לומדים. זו משימה לכולנו - כי עתיד הילדים שלנו תלוי בה.
ד"ר שרון גרינברג הוא סמנכ"ל מינהל מחקר ופיתוח ברשת אורט ישראל
