מוקדם יותר, טוב יותר: הליך שיתוף ציבור מוקדם עשוי לתרום לאיכות התכנון ולקידומו בזמן קצר יותר
ייזום תהליך שיתוף ציבור בשלבים מוקדמים של התכנון מסייע להתאים אותו לדרישות, להתייחס מראש לטענות שעשויות לעלות ולמנוע עיכובים מיותרים בשלבים שכבר מתקרבים לסגירה
החוק בישראל מעניק לציבור אפשרות להתנגד לתוכניות (תב"ע) רק בשלב ההפקדה של התוכנית. מדובר בשלב מתקדם יחסית, שבו התוכנית כבר מגובשת על ידי היזם ומוסד התכנון המוסמך לאשר אותה, לאחר לא מעט דיונים פנימיים ביניהם, בחינת חלופות ועריכת שינויים. תוכניות שכבר מגיעות לשלב הזה הן כבר בשלות ובמוסדות התכנון השונים נוטים להתייחס אליהן כמעט כאל "מוצר מוגמר". בהתאם, רוב בקשות ההתנגדות נדחות וגם אם מתקבלות חלק מההתנגדויות, הרי שלרוב מדובר בשינויים מינוריים, ורק במקרים חריגים הליך ההתנגדויות גורם לשינויים מהותיים בתכנון.
ההליכים הללו מובילים לא אחת לתחושת ניכור וחוסר אמון מצד התושבים. לתחושתם, מדובר לא אחת בהליך "למראית העין" שבו הם מוזמנים "להעיר" ,לאחר שההחלטות המרכזיות כבר התקבלו בפועל. מכאן, הדרך להתנגדויות חריפות, מחאות, עתירות מנהליות, הליכים משפטיים ועיכוב במימוש התוכנית קצרה במיוחד. מעבר לכך, הם מייצרים עיכוב עבור היזמים והקבלנים שמעורבים בתוכנית ומובילים לסחבת ובירוקרטיה מורכבת במיוחד.
על מנת למנוע כל אלה- נכון לשקול להקדים את שיתוף הציבור לשלבים הראשוניים של התכנון- לפני שמתגבשת חלופה סופית של התוכנית- לפני שלב ההפקדה. הליך זה מאפשר שקיפות, מגביר את האמון של הציבור ברשויות ובתכנון, ועשוי להפחית במידה מהותית את ההתנגדויות לתכנית ובהתאמה- לזרז את כניסתה לתוקף.
מעבר לכך- הציבור הרחב עשוי לתרום לשיפור התכנון והצגת זוויות ראיה נוספות שהטמעתן תתרום לתכנון ולמרחב כולו. ככל שדעות אלה יישמעו בשלב מוקדם יותר של גיבוש התכנית. כך יהיה קל ויעיל יותר לבחון אותן באופן יסודי ועמוק, וליישם אותן בתכנית, לפני גיבושה הסופי. כמו כן כאשר הציבור, בעלי הקרקע, אנשי המקצוע והתושבים המקומיים שותפים לחשיבה כבר בתחילת הדרך, ניתן לזהות מראש קשיים, להבין צרכים אמיתיים מהשטח ולהתאים את התכנון לסביבה העירונית והחברתית שבה הוא עתיד להיות ממומש.
החוכמה אינה נמצאת רק בצד אחד של השולחן. שיתוף ציבור יכול להתבצע מול אדריכלים הפועלים הלכה למעשה במרחב הציבורי ואשר רואים את הדברים מנקודת מבט מקצועית, מול יזמים- בעלי הניסיון במימוש התכניות, וכן מול התושבים ובעלי המקרקעין החווים את חיי היום-יום בשטח. כאשר מחברים בין נקודות המבט הללו כבר בתחילת הדרך, ניתן להגיע לתוצאה תכנונית טובה יותר, וגם לייצר הליך רגוע, מכבד ונעים.
מדובר אם כן לא רק בצעד שעשוי להפחית את מספר ועוצמת התנגדויות מראש, אלא שהוא מהווה גם כלי תכנוני יעיל שמסייע לצמצם חיכוכים ולהוביל בסופו של דבר לתוכנית טובה, פרקטית ומאוזנת יותר.
היתרונות עולים על החסרונות
הליך שיתוף ציבור מוקדם יכול להתבצע בשורה ארוכה של דרכים בהתאם לאופי התוכנית, צרכי הפרויקט והמאפיינים הייחודיים שלו: מפגשי תושבים, שולחנות עגולים, פגישות ממוקדות עם קבוצות אוכלוסייה שונות, שיח עם אדריכלים ואנשי מקצוע, הפצת שאלונים או פרסום כוונות תכנון ראשוניות לצורך קבלת הערות. קיימות היום חברות מקצועיות המתמחות בניהול הליכי שיתוף ציבור וביצוע פילוח של קבוצות האוכלוסייה השונות, צעירים, משפחות, בעלי עסקים, פנסיונרים ואחרים, כדי להבין כיצד כל אחת מהקבוצות מושפעת מהתכנית, מהם הצרכים הייחודיים שלה ובאלה דרכים יעילות נכון וכדאי לשתף אותם.
אין ספק כי הליך של שיתוף ציבור מוקדם- לפני גיבושה של התכנית לקראת שלב ההפקדה, הוא הליך ארוך, יקר ומורכב יותר. הוא מאריך את לוחות הזמנים, דורש משאבים משמעותיים ולעיתים גם חושף את מוסדות התכנון לביקורת, להתנגדויות או לטענות שאינן תמיד רלוונטיות או מקצועיות. אולם בסופו של דבר, ובמיוחד בתוכניות בעלות השפעה רחבה על המרחב העירוני והקהילתי, נראה כי היתרונות עולים בהרבה על החסרונות. הפיכת הציבור- שעשוי להיות מושפע בצורה מהותית מהתוכנית- "ממתנגד" שמפריע לתכנון, לשותף אמיתי- וכל זאת מתחילת הדרך- עשויה לייצר לא רק תכנון טוב יותר, אלא גם שותפות, יחסי אמון ואווירה ציבורית בריאה יותר.
שילוב נקודות מבט
הקדמת הליכי שיתוף ציבור לפני שלב ההפקדה של התכנית- מתכתבת גם עם ההנחיות שלפיהן רשויות מקומיות, המקדמות מסמכים אסטרטגיים (למשל בתחום ההתחדשות העירונית) נדרשות לשקול הליכי שיתוף ציבור טרם קבלת החלטות. למרות שהחוק אינו מורה לעשות כן (בשונה מהליך אישור של תכניות המחייב שמיעת התנגדויות בשלב ההפקדה של התכנית-טרם אישורה הסופי), ההנחיות מורות אחרת.
הבסיס לכך ברור והגיוני: לא סביר לקבל החלטות מהותיות העשויות להשפיע באופן מהותי על זכויות הציבור הרחב ואולי אף לפגוע בו, מבלי לאפשר לו להשמיע את קולו לפני גיבוש ההחלטה הסופית.
באותה נשימה, מן הראוי להדגיש כי הליך שיתוף ציבור אינו שולל את סמכותם של מוסדות התכנון ואינו מעביר את ההכרעה לציבור. שיקול הדעת התכנוני נותר בידי מוסדות התכנון. עם זאת, עצם ההקשבה לעמדות שונות מאפשרת למוסדות התכנון לקבל החלטות מושכלות יותר, לראות זוויות שלא תמיד נלקחות בחשבון ולהימנע מטעויות תכנוניות וחברתיות.
בסופו של דבר, מוסדות התכנון פועלים במטרה לייצר סביבה עירונית טובה יותר ולקדם אינטרסים ציבוריים חשובים. הליך שיתוף ציבור מוקדם מסייע להם לעשות זאת בצורה נכונה ומאוזנת יותר, גם אם הוא מייקר ולעיתים-מאריך את ההליך. מאידך, בטווח הארוך הוא עשוי לחסוך התנגדויות, עיכובים ומשברים, ובעיקר לבנות אמון בין הציבור לבין מערכת התכנון.
מאת עו"ד אילנה בראף שניר, שותפה בכירה, הררי, טויסטר ושות'- עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
