"המחסור במהנדסים הוא אתגר לאומי אסטרטגי"
כיצד משפיע הפער בכוח האדם ההנדסי על קידום ומימוש תוכניות התשתיות הלאומיות ועל פרויקטים אחרים בענף? לקראת פורום Duns 100 לבכירי ענף ההנדסה והתשתיות מסבירים כמה מבכירי התחום מה הם מהאתגרים המרכזיים המשפיעים על עיסוקם, וכיצד ניתן לדעתם להתמודד מולם
המחסור המשמעותי במהנדסים מעמיד את ענף ההנדסה והתשתיות בישראל בפני אתגר מבני אשר הולך ומחריף בשנים האחרונות. מצב זה מעמיד בסכנה את יכולת המדינה לממש תוכניות ממשלתיות חסרות תקדים לפיתוח תשתיות בהיקפים של מאות מיליארדי שקלים אשר "נמצאות על השולחן". פרויקטים לאומיים כמו המטרו, רכבת קלה, תשתיות מים ואנרגיה ובנייה מוגדלת, כל אלה מעמיקים את הביקוש לכוח אדם הנדסי, בשעה שההיצע אינו מדביק את הביקוש למהנדסים אזרחיים. וכך, בזמן שישראל מתכננת את אחד מגלי הבנייה הגדולים מאז הקמתה, לכולם ברור שכוח אדם הנדסי במספרים גדולים הוא נדבך הכרחי בהצלחת אתגרי הבניה הלאומיים שהינם קריטיים לצמיחת המשק ולשיפור תנאי החיים במדינה. אולם בינתיים, כאמור, עולה מהשטח תמונה מדאיגה. הפער בין הביקוש להיצע הוא כבר לא תיאורטי או על הנייר בלבד. גורמים בכירים בשוק ההנדסה והתשתיות מעריכים כי מספר המהנדסים שנדרש בכדי לגשר על הפערים בשוק עומד כבר עתה עומד על בין 5,000-8,000 מהנדסים, כאשר הפער רק צפוי לגדול בשנים הקרובות. מדובר לא רק על פרישה לפנסיה של מהנדסים ותיקים שישאירו "בור" בחברות רבות, אלא גם על אנשים מוכשרים ואיכותיים אשר מעדיפים לעבור לתחום ההיי טק מאשר להגיע או הישאר בתחום ההנדסה. יש למחסור סיבות נוספות המצביעות על כך שלא מדובר בבעיה נקודתית, אלא בעיה מערכתית ורב שכבתית שלא תשתפר בעתיד ללא ביצוע פעולות יזומות מצד המדינה.
ההשלכות הנובעות מהבעיה כבר ניכרות כאמור בשטח. פרויקטים של תשתיות מתעכבים, לוחות הזמנים בביצוע הפרויקטים מתארכים ועלויות הבנייה עולות. בלי מהנדסים מנוסים, נפגעת גם איכות העבודה ונוצר מצב של תכנון שהוא פחות מדויק, יותר שינויים תוך כדי עבודות הביצוע הנובעים מתכנון לקוי, ולעיתים מלאכה אשר נמסרת לידי אנשי מקצוע שאינם מהתחום ממש. במקביל, הקבלנים הגדולים מעדיפים את הפרויקטים הגדולים, ולפרויקטים הקטנים יותר נותר כוח אדם פחות מנוסה.
ה"תשובה" לבעיה הזאת, לפי אנשי המקצוע שמתמודדים איתה ביום יום, אינה יכולה להיות חד-ממדית. נדרש מענה כולל, מגוון ורב שכבתי הנוגע בכל ההיבטים שיוצרים את המשבר. לדברי בכירי הענף, כדי לתת מענה לאתגר יש לשפר את תנאי השכר ומעמד המקצוע, להגדיל את מספר הסטודנטים ולהנגיש מסלולי הכשרה חדשים, יש לשקול ייבוא של מהנדסים מחו"ל, ולצד כל אלה – יש לקדם שיפור משמעותי בתפוקה ובפריון הכולל תוך שימוש מושכל בטכנולוגיות מתקדמות, קידום דיגיטליזציה של הליכי תכנון, והטמעת הבינה המלאכותית בשגרת תהליכי העבודה. שילוב של הפתרונות גם יחד יכול לתת מענה לאתגר האסטרטגי שלא יפתר מעצמו.
במקביל, אחת הבעיות הקשות בישראל בכל הקשור לקידום בניה מצוי ברגולציה. בכירי הענף מסכימים כי נדרשים תיקוני חוק משמעותיים ויש צורך להקים גופים חדשים ומנגנונים להאצת תהליכי רישוי וצמצום הבירוקרטיה. אמנם ניכר כי יש ניסיון מצד המחוקק להילחם בתופעה, אולם מאמצים אלה לא מייצרים את ההשפעה הנדרשת והמספקת. הבירוקרטיה מאטה את קידום הפרויקטים, לעיתים ללא הצדקה אמיתית. ביזור הסמכויות בין גופים רגולטוריים שונים מוביל לעיכובים, ומערכת הרישוי, למרות התקדמות שנרשמה בשנים האחרונות, עדיין רחוקה מהיעילות הנדרשת והמצופה.
אם כך, לאן צועד הענף וכיצד ניתן להתמודד מול הבעיות המצטברות?
לרגל פורום Duns 100 לבכירי ענף ההנדסה והתשתיות מתייחסים חמישה בכירים בענף לאתגרי התקופה ומסבירים כיצד ניתן להצמיח קדימה את התחום הכה חשוב לכלכלת ישראל. לכתבה התראיינו אלה בן נון, מנכ״לית, EBN ניהול בניה, רגב טורס, מנכ"ל, תדם הנדסה אזרחית בע"מ, איציק שטרן, מנכ"ל, M הנדסה, ערן מועלם, מנכ"ל, טל אסף ניהול ותכנון פרויקטים ואלון שטאובר, מנכ״ל ושותף, קבוצת מסד עוז.
עד כמה חמור המחסור במהנדסים בשוק? לאור ריבוי פרויקטי התשתיות המתוכנן, האם המחסור ישפיע על כך וכיצד?
אלה בן נון, מנכ״לית, EBN ניהול בניה: "המחסור במהנדסים בישראל אינו נקודתי אלא מחסור מערכתי עמוק, הנובע מפער מתמשך בין הביקוש למהנדסים לבין קצב הכשרתם במשק.
בשנים האחרונות הוחרף הפער עקב זליגה משמעותית של מהנדסים לענף ההייטק, פרישה מהמקצוע וכן מעבר מואץ של מהנדסים לחברות תשתית גדולות - מעבר המונע במידה רבה מהתרחבות חסרת תקדים של פרויקטי תשתית ובינוי שמקדמת המדינה דוגמת המטרו, הקמת בתי חולים ופיתוח תשתיות לאומיות, אשר סופגים אליהם היקפים גדולים של אנשי הנדסה. תהליכים אלה מחריפים את המחסור בענפי הבנייה של המגזר הפרטי ולאורך כלל שרשרת הבינוי. בהיעדר היצע מספק של מתכננים, מנהלי פרויקטים וכוח אדם מקצועי מיומן בקרב הקבלנים המבצעים, נפגעת היכולת לעמוד בלוחות הזמנים ביעדי הביצוע, באופן העלול לעכב פרויקטים אסטרטגיים ולפגוע ביכולת המשק לממש את יעדי הצמיחה והפיתוח הדמוגרפי.
רגב טורס, מנכ"ל, תדם הנדסה אזרחית בע"מ: "בשנים האחרונות נרשם מחסור משמעותי במהנדסים אזרחיים בישראל ובפרט בתחומי התחבורה והתשתית. על פי מה שידוע לנו ובהערכת גורמים מקצועיים מדובר על פער של כמה אלפי מהנדסים: למשל כ־5,000–6,000 לפי נתוני רשויות ממשלתיות. דו"חות מקצועיים אחרים אף הצביעו על מחסור צפוי של 5,000–8,000 מהנדסים עד אמצע העשור, אם לא יוטמעו פתרונות מערכתיים משמעותיים.
הסיבה למחסור קשורה בביקוש גובר לפרויקטים לאומיים בתחבורה, מים, אנרגיה, תח"צ - בדגש על מערכות להסעת המונים - לצד היצע מוגבל של בוגרי הנדסה אזרחית, יציאה לגמלאות של מהנדסים מבוגרים - בעיקר מקרב העליה המבורכת מחבר העמים בשנות ה90 - וקושי לייבא כוח אדם מקצועי.
מבחינת השפעה על פרוייקטים קיימים ועתידיים, הרי שהמחסור מייצר צווארי בקבוק בתכנון, ניהול ופיקוח פרויקטים, מה שעלול לעכב התחלת פרויקטים חדשים ואף לגרום לחריגות בתקציב ובזמנים בפרויקטים קיימים. על פי דוחות כלכליים, קשיי כוח אדם יכולים להביא לכך שלא ניתן יהיה ליישם השקעות בהיקפיים של עשרות מיליארדי שקלים בתשתיות עד שנת 2025–2030.
על פי מה שפורסם בתקשורת, דו"ח מבקר המדינה גם מזכיר קשר ישיר בין המחסור במהנדסים לבין עיכובים בפרויקטים גדולים כמו מטרו ותשתיות תחבורה. עיכובים בפרויקטים תחבורתיים משמעותיים פוגעים בתנועה, בצמיחה הכלכלית, וביכולת לענות על צרכי האוכלוסייה, למשל בשיפור קישוריות ערים, הרחבת מערכות תח"צ, ומענה לצמיחה דמוגרפית. בנוסף, הפער בהון האנושי יקר יותר מאשר השקעה בתכנון נכון. מחסור במהנדסים מוביל לעלייה בעלויות ביצוע ושחיקה של כוח אדם קיים".
איציק שטרן, מנכ"ל, M הנדסה: "נכון להיום היקף המחסור במהנדסים אזרחיים בארץ מגיע לכמה אלפים. השאלה אם מדובר בכ 5000 או אפילו כ 8000. תלוי את מי שואלים כאשר בכל מקרה מדובר במחסור דרמטי. מהזווית שלנו - קבוצת M הנדסה, כמי שעוסקים כמעט בכל תחומי ההנדסה, כולל תכנון ניהול, איכות ופיקוח, החוסר העיקרי הוא במהנדסים מנוסים. ריבוי הפרויקטים הוא לא רק בתשתיות אלא גם בבניה, שכן התשתיות מבוצעות בסופו של דבר כדי לשרת את הבניה. ברור לגמרי שהמחסור משפיע וישפיע על הפרויקטים. ההשפעה היא בכך שבפרויקטים רבים יש התפשרות על איכות (בעיקר הניסיון) המהנדסים שעוסקים בהם, או שבפועל הפרויקטים בכלל מטופלים ע"י הנדסאים ו/או אנשי מקצוע שאינם מהתחום, כגון מהנדסי תעשיה וניהול וכד'. יצוין שהנדסאים אינם בהכרח פחות טובים, בוודאי בתחומים כמו ביצוע. אבל בראיה כללית כמובן שתהיה העדפה למהנדסים מנוסים. ההתפשרות באיכות מביאה לתוצאות פחות טובות, החל מאיכות הבניה דרך התארכות לוחות הזמנים ובסוף ישנה השפעה גם על תקציבי הפרויקטים".
ערן מועלם, מנכ"ל, טל אסף ניהול ותכנון פרויקטים: "המחסור הינו משמעותי ועלול להוות חסם קריטי ובעל השפעה מהותית על היכולת לנהל, לתכנן ולקדם פרויקטי בינוי ותשתיות כבר בעתיד הקרוב. יו״ר איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות צוטט עוד ב־2024 כמי שמעריך שחסרים בערך כ־5,000 מהנדסים אזרחיים ותיאר זאת כמחסור דרמטי ביחס לגודל מאגר המהנדסים הפעילים כיום בישראל.
במקביל, המדינה באמצעות התוכנית הלאומית הרב שנתית לפיתוח תשתיות- "תשתית לצמיחה 2025", מתכננת גידול משמעותי בהיקפי תכנון וביצוע התשתיות ומעדכנת על כ-270 פרויקטים בעלות כוללת של כ־508 מיליארד ₪.
כמו כן, בשוק העבודה רואים ביקושים גבוהים ומשמעותיים למהנדסים אזרחיים, כפי שעולה מנתוני הלמ״ס בטבלת "המשרות המבוקשות ביותר"- שם מופיע סעיף "מהנדסים" עם אלפי משרות.
ללא טיפול שורשי בבעיה באמצעות הגדלת היצע ואיכות המהנדסים האזרחיים בישראל, אין ספק כי 'מגה פרויקטים' אלו לא יוכלו לעמוד ביעדים השאפתניים שהוגדרו ע"י מוסדות המדינה ומשרדי הממשלה, ובהכרח יחרגו משמעותית מהיעדים והמטרות שהוצבו, הן בהיבט התקציב, והן באיכות ובלוחות הזמנים לתכנון ולביצוע. ישנם מספר דוגמאות לבעיות וההשלכות שלהן על פרויקטים. כך למשל, ההיבט של צווארי בקבוק בשלבי התכנון, התיאום והפיקוח: גם אם יש תקציב והחלטות, חסר "כוח מוח" שמייצר תוכניות, מפרטים, חישובים, מודלי BIM, תיאומים סטטוטוריים וכ"א לניהול תכנון ופיקוח. התוצאה לרוב היא דחיית לוחות הזמנים. היבט נוסף הוא ההתייקרויות: כשאין מספיק מהנדסים, המחירים עולים. העניין בא לידי ביטוי בשכר תכנון, שכר פיקוח וייעוץ, עלויות ביצוע – כאשר הצעות הקבלנים במכרזים נוטות להיות יקרות יותר בשל כ"א מקצועי יקר יותר שנדרש - כולל "פרמיית סיכון" על לו"ז. כמובן שיש גם את ההיבט של ירידה באיכות ועלייה בסיכון: העומסים על הצוותים מעלים סיכוי לטעויות תכנון, שינויי תכניות תוך כדי ביצוע, תביעות וחיכוכים חוזיים. בנוסף, גם נושא תיעדוף הפרויקטים מוגש היטב: בפועל, המדינה ומשרדי הממשלה יתעדפו פרויקטים "קריטיים", ופרויקטים אחרים יידחו מאחר ואין מספיק צוותים להריץ את כול הפרויקטים במקביל. קבלנים יעדיפו להתחרות בפרויקטים "גדולים ורווחיים יותר" ולכן הפרויקטים "הקטנים יותר" בהכרח יקבלו את כוח האדם הפחות מנוסה והפחות מקצועי".
אלון שטאובר, מנכ״ל ושותף, קבוצת מסד עוז: "המחסור במהנדסים אזרחיים הוא אחד החסמים המרכזיים לצמיחה של ענף הבנייה והתשתיות בישראל היום. חסם הגדילה שלנו, כחברה שעוסקת בהנדסה ובפרויקטי תשתיות באופן נרחב, הוא לא היקף הפרויקטים אלא המחסור בכוח ההנדסי. ללא מהנדסים, המדינה לא תוכל להאיץ את התכנון והביצוע של פרויקטים לאומיים ביניהם המטרו, רכבת קלה, תשתיות עבור שכונות מגורים חדשות ועוד.
מצד אחד מהנדסים רבים נפלטים מהשוק, במיוחד מהנדסים מבוגרים שעלו לישראל בשנות ה-90' ויוצאים לפנסיה, ומצד שני ישנו גידול חד בהיקפי הפרויקטים. יש היום פרויקטים בהיקפים של עשרות מיליארדי שקלים, אבל חסר כוח אדם מוסמך להביא אותם לכדי מימוש. ללא תגבור כוח האדם ההנדסי אנחנו נראה עוד דחיות בפרויקטים, לוחות הזמנים יתארכו והתוצאה תבוא לידי ביטוי בעלויות גבוהות יותר לכל המעורבים בפרויקט. זו לא בעיה טכנית בלבד, זאת סכנה אסטרטגית להתפתחות המשק".
כיצד לדעתך נכון לפתור את האתגר הזה?
אלון שטאובר, מנכ״ל ושותף, קבוצת מסד עוז: "הפתרון חייב להיות במספר רבדים המשפיעים על הביקוש והמשיכה למקצוע, כמו גם על ההכשרה. המדינה צריכה להפוך את מקצוע ההנדסה אזרחית לאטרקטיבי יותר בעיני הסטודנטים והמהנדסים הצעירים, כך שיבינו את הסיפוק ואת היתרונות הקיימים לאורך הקריירה, כולל קידום מסלולי הכשרה מהירים ומותאמים לשוק. יש לשלב יותר תכניות מעשיות, תמריצים שיעניקו יתרון למהנדסים צעירים בתחום התשתיות, וכן לפתח שיתופי פעולה בין האקדמיה לתעשייה.
צריך ליצור תמריצים שישמרו את המהנדסים לאורך זמן, גם באמצעות תנאי שכר, הזדמנויות לקידום פיתוח מקצועי, ותנאים תחרותיים מול שווקים אחרים, בפרט מול ההייטק שהכניס את המשק לסחרור בשנים האחרונות, כולל במרכזים של המדינה.
יש לבצע שיתופי פעולה עם גופים ציבוריים: הממשלה והרשויות חייבים לפעול להסרת חסמים בכניסה לשוק, יש להגדיר באופן ברור את התפקיד והאחריות האדירה המוטלת על כתפי המהנדסים, אשר היא גדולה יותר מאשר במקצועות אחרים, ביניהם רופאים ועורכי דין.
בפועל, ללא מענה כולל ואסטרטגי, שיעסוק רק בתמריצים ובתקצוב או רק באקדמיה, לא נצליח להתמודד עם האתגר".
אלה בן נון, מנכ״לית, EBN ניהול בניה: "הטמעת טכנולוגיה, תיעוש וחדשנות אינה עוד יתרון תחרותי, אלא תנאי הכרחי להמשך קיומו של ענף הבנייה. מעבר לבנייה מתועשת הכוללת ייצור אלמנטים במפעלים, תכנון מבוסס BIM ושימוש בכלי AI ובטכנולוגיות מתקדמות, מאפשר צמצום משמעותי של התלות בכוח אדם באתרי הבנייה, לצד העלאת הפריון, שיפור האיכות והפחתת עלויות ולוחות זמנים.
שינוי זה מגלם מעבר תפיסתי עמוק מתכנון המכוון לביצוע באתר, לתכנון המכוון לייצור תעשייתי: פחות אלתורים ושינויים תוך כדי עבודה, ויותר תהליכים מדויקים, מתוכננים וחוזרים על עצמם, המתבצעים ברובם במפעל ומורכבים באתר. בהקשר זה, חברות הנדסה נדרשות לייצר ערך מוסף באמצעות התחדשות מקצועית והטמעה שיטתית של טכנולוגיות המעצימות את הידע ההנדסי הקיים. שימוש מושכל בכלי AI יכול לחזק את עבודת התכנון, לייעל תהליכים ולצמצם את הצורך בכוח אדם במשרדי התכנון, מבלי לפגוע באיכות המקצועית.
במקביל, נדרש שיפור מהותי במסלולי ההכשרה האקדמיים והמקצועיים, כך שיותאמו לצרכים העדכניים של השוק ולשיטות העבודה המתפתחות. מטרת העל היא להפוך את מקצועות ההנדסה לאטרקטיביים ונחשקים עבור הדור הצעיר בתחילת דרכו בכלל ועבור נשים צעירות בפרט, אשר שיעור השתתפותן בענף נותר נמוך באופן משמעותי".
רגב טורס, מנכ"ל, תדם הנדסה אזרחית בע"מ: כדי לפעול להגדלת היצע המהנדסים יש להרחיב משמעותית את מספר מקומות הלימוד בהנדסה אזרחית במוסדות להשכלה גבוהה, כולל הענקת מלגות ותמריצים לסטודנטים. יש לעודד קידום מקצועות ריאליים כבר בבתי הספר על מנת להגדיל את זרם הסטודנטים לפקולטות הנדסה. גם שיפור דרמטי בשכר המהנדסים ימשוך כוח אדם איכותי שכיום הולך ברובו לענפי ההייטק לסוגיהם, שם יפגשו העובדים הפוטנציאליים משכורות בסדרי גודל גדולים מאלו של ענפי ההנדסה האזרחית. סעיף זה מחייב במקביל שיפור בתעריפי שכ"ט אותם משלמת המדינה לחברות התיכנון.
מבחינת ניצול ההון האנושי הקיים: יש לעודד חזרה לשוק של מהנדסים שכבר פרשו - לדוגמה באמצעות הטבות מס זמניות - מה שיכול למלא פערים בטווח הקצר. ניתן להסב מהנדסים מתחומים קרובים, כמו למשל מתחומי החשמל/מכניקה לטובת תחום התשתיות וזאת באמצעות הכשרות ממוקדות – למרות ששוב מדובר בפתרון זמני בלבד.
אפשרות נוספת היא ייבוא כוח אדם מקצועי. צריך לפשט ולהאיץ את תהליכי היבוא של מהנדסים מוסמכים מחו"ל לפי צורך, הן מבחינת הכרה מקצועית והן דרכי ויזות. בנוסף ניתן לגייס עובדים מקצועיים לתפקידים הנדסיים באמצעות הסכמי עבודה מיוחדים.
חשוב מאוד גם לפעול לשיפור תנאי העבודה ולהעניק תמריצים. שיפור השכר ותנאי ההעסקה של מהנדסים בתחומים ציבוריים ורשויות מקומיות יעניקו את האפשרות להתחרות במגזר הפרטי ובעיקר בענף ההייטק. מהנדסי רשויות למשל קורסים תחת עומס הרגולציה והבקרה ולא מסוגלים בשל כ"א מוגבל, ולעיתים לא מספיק מנוסה או איכותי, לקדם תוכניות ופרויקטים. נכון יהיה גם להעניק תמריצים כלכליים לעבודה בפרויקטים לאומיים, בפריפריה ובהנדסה אזרחית ציבורית.
אלמנט חשוב נוסף שיכול לסייע בפתרון הוא חדשנות ושימוש בטכנולוגיה: יש לקדם שיטות עבודה אוטומטיות, דיגיטליזציה ו-BIM (מודלים מידעיים לבנייה) כדי להפחית עומסים ידניים ולהגדיל את היעילות. יש בנושאים אלו התקדמות רבה בשנים האחרונות, בעיקר בתחומי הבנייה (מבנים), אך לא מספיק בתחומי התשתיות, כגון כבישים, רכבות וכו. צריך גם להטמיע אמצעים דיגיטליים של ניהול פרויקטים, בתכנון משולב, ובמודלים מתקדמים כדי לתמוך במהנדסים זמינים. הגברת החדשנות ותחושת ההייטק תעודד ותמשוך גם היא מהנדסים נוספים לענף".
ערן מועלם, מנכ"ל, טל אסף ניהול ותכנון פרויקטים: "לדעתי, צריך לטפל בסוגיה זו בשלושה אופנים במקביל: בתור התחלה, בתוך תקופה של בין שנה לשנתיים יש חשיבות להגדיל את היצע המהנדסים במהירות, וזאת באמצעות תגמול והחזרת מהנדסים אזרחיים שזלגו להייטק ו/או ניהול כללי באמצעות הגדלת שכר, תנאי העסקה נאותים וגמישות העסקה, בדומה לתנאים הנהוגים כיום בשוק ההייטק. בהמשך, בתוך תקופה של בין שנתיים ל-6 שנים – יש לקדם את נושא ההכשרה וההסמכה. חיוני להרחיב מכסות הנדסה אזרחית באקדמיה ולהעניק מלגות מותנות עבודה בענף התשתיות או במגזר הציבורי. צריך לחזק את דרג הביניים - הנדסאים וטכנאים עם הגדרות סמכות ברורות, וזאת בכדי להוריד עומס מהמהנדסים האזרחיים, כדוגמת: מידול, שרטוט, בקרה, תיעוד, מדידות, מערכי הבטחת איכות ובקרת איכות. לבסוף, יש לשים דגש על הגדלת התפוקה והפריון ההנדסי באמצעות סטנדרטיזציה של התכנון ושימוש בכלי AI ליצירת 'ספרית פתרונות' לבעיות הנדסיות. יש לבצע מעבר מואץ ומחייב לתהליכים דיגיטליים וממוחשבים כדוגמת: מידול ותיאום מודלי BIM, אפליקציות לניהול מסמכים והפקת דוחות, שליפת מפרטים, כתבי כמויות ומחירים ישירות ממודלי ה-BIM ועוד".
איציק שטרן, מנכ"ל, M הנדסה: "הפתרון חייב להיות משולב בכמה צורות. יש לבצע הכשרה מואצת של הנדסאים למהנדסים ולשקול יצירת מדרג ביניים נוסף בין הנדסאים למהנדסים, משהו כדוגמת מקצוע הפרמדיק שבאופן פשטני ממוקם בין חובש לרופא. הליך כזה חייב להיות מתואם מול האקדמיה ולקבל את ברכתה. יש לעודד צעירים לבחור בלימודי הנדסה אזרחית, בין היתר באמצעות מענקי עידוד מטעם המדינה. בנוסף, נכון יהיה ליצור מסלול להסבה מקצועית לאקדמאים מתחומים משיקים כגון גיאולוגים/ תעשיה וניהול וכד'. גם הערוץ הזה יהיה חייב לפעול בתיאום עם האקדמיה ואולי אף להשתלב עם ההכשרה המואצת שתיארתי קודם. עוד פיתרון אפשרי הוא יצירת תמריץ כלכלי למהנדסים שפרשו לפנסיה בשנים האחרונות להמשיך ולעבוד עוד כמה שנים. אפשרות אחרת שיכולה לסייע במצוקת כוח האדם היא "יבוא" מהנדסים מחו"ל. גם הגברת השימוש בטכנולוגיות ופיתוח של טכנולוגיות, כגון מערכות ה BIM בעולמות התכנון, היא נדבך נוסף בהגעה לפתרון הבעיות בענף. לבסוף, יש לפעול לשיפור התדמית של המקצוע".
עד כמה הרגולציה הנוכחית בענף מותאמת לתנאי השוק כיום? מה לדעתך הצעד או התחום שהכי בוער לטפל בו?
איציק שטרן, מנכ"ל, M הנדסה: "יש לא מעט מה לשפר בנושא הרגולציה וישנם מספר היבטים שונים שלדעתי הכרחי לקדם כך שנוכל לשפר את המצב ולשנות את המציאות הקיימת כיום.
ההיבט הראשון נוגע לייעול וקיצור תהליכי אישורי התכנון והרישוי מצד ועדות התכנון וגופים רגולטוריים אחרים הקשורים לאישורי התהליך, לרבות דיגיטציה של תהליכים ועוד. ההיבט השני כולל הקלה בתנאים מכרזיים בכל הקשור לתפקידים השונים בפרויקטים – כמו למשל מנהלי פרויקטים/ מתכננים ראשיים וכד'. היבט שלישי הינו רידוד וקיצור דרישות הנוגעות להסמכת מהנדסים כמהנדסים רישויים. ההיבט הרביעי קשור לאיחוד בין גופים סטטוטוריים בהקשרים של רישוי מהנדסים. היבט נוסף והחמישי במספר הוא התאמת שכר הטרחה והשוואתו לעולמות ההיי טק. היבט השישי והאחרון במענה לשאלה זאת הוא הגברת ההתקשרויות באמצעות חברות מנהלות. מדובר במהלך שיגרום בוודאות להתייעלות תקציבית/ לו"ז ובסוף גם יביא גם לשיפור באיכות".
אלון שטאובר, מנכ״ל ושותף, קבוצת מסד עוז: "הרבה מן הרגולציה והתהליכים בענף לא משרתים את המציאות הדינמית שבה אנחנו נמצאים. בתחום התשתיות והנדסה אזרחית יש כיום רגולציות כבדות, בירוקרטיה תכנונית ולעיתים חסמים תהליכיים שמאטה את קצב העבודה, מה שמוסיף לעיכובים ולעלויות.
הצעד הבוער ביותר לטיפול הוא ייעול הרגולציה התכנונית והמקצועית, כך שניתן יהיה לא רק להקל על הביצוע הפיזי של פרויקטים, אלא גם לשפר את הדרך שבה מהנדסים יכולים להשתלב בפרויקטים. כך לדוגמה, נושא ההגדרות השונות עבור ניסיון דרוש ושכר מהנדסים במכרזים שיש לעשות בו התאמות לאור ההתקדמות בשוק.
יש גם לקדם באופן מיידי רגולציה שמביאה תמריצים להכשרת מהנדסים ולשימורם בענף. לרגולציה יש תפקיד לא פחות חשוב מההשקעה התקציבית. ללא רגולציה תומכת, הסתמכות על תמריצים בלבד תביא לפתרון נקודתי, ולא לפתרון הוליסטי וארוך טווח שהוא חיוני למשק".
ערן מועלם, מנכ"ל, טל אסף ניהול ותכנון פרויקטים: "הרגולציה בישראל, במסגרת תיקון 101 לחוק התכנון והבניה (מכוני רישוי) וכן בהקמת הותמ"ל והות"ל, מנסה לשנות, לקדם ולזרז את הליכי התכנון, הרישוי והבניה, אבל לרוב היא לא מצליחה להדביק את הפער שנוצר.
מצד אחד, יש מגה פרויקטים בהיקפי ענק שמטרתם לקדם ולפתח את התשתיות במדינה, ומאידך, הממשלה ממשיכה לקדם תיקוני חקיקה ונהלים כדי להסיר חסמים ולהאיץ הליכים בפרויקטי בינוי ותשתיות - מה שמרמז שהחסמים עדיין מורגשים בשטח שאם לא כן - לא היו נדרשים שינויים ועדכונים.
התחום שהכי בוער בעיניי לטפל בו הוא קיצור ואיחוד הליכי התכנון, הרישוי והביצוע (סטטוטוריקה, היתרים ותיאומי תשתיות) בצורה דיגיטלית ושיטתית, מאחר וגם אם נפתור 30% מהמחסור במהנדסים, לא נצליח לפתור את העיכוב במימוש פרויקטי הבינוי והתשתיות הנובע כתוצאה מביזור סמכויות רישוי בין הגופים הרגולטוריים השונים. הרגולציה בתחום מייצרת איטיות וסרבול תהליכים, כמו גם עיכוב בקבלת אישורים ותיאומי התשתיות. בשנתיים האחרונות, באמצעות מערכת 'רישוי זמין', ישנה התקדמות בנושא אך יש עוד הרבה מה לשפר ולעשות".
אלה בן נון, מנכ״לית, EBN ניהול בניה: "הרגולציה הקיימת בענף נתפסת כחסם מהותי שאינו מותאם לקצב ההתפתחות של שוק הבנייה המודרני. בפרט במגזר הציבורי קיימת שמרנות מבנית, המגבילה את היכולת להטמיע שיטות עבודה, חומרים וטכנולוגיות חדשות, ומובילה לעיכובים מערכתיים. התחומים הדחופים ביותר לטיפול רגולטורי הם: תקינה - זהו החסם המרכזי. נדרש מעבר יזום לאימוץ תקני בנייה בינלאומיים מקובלים, אמריקאיים ואירופיים, בין היתר במסגרת רפורמות כדוגמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". צעד זה יאפשר קיצור משמעותי של זמני אישור והטמעה מהירה של טכנולוגיות, חומרים ושיטות בנייה מתקדמות.
אלמנט נוסף הדורש טיפול הוא עידוד תיעוש וחדשנות: על המדינה לקבוע מנגנון מוסדר של "מסלולי ניסוי" לפרויקטים, חומרים ושיטות עבודה חדשניות, לצד תמיכה בהקמת מפעלי ייצור לאלמנטים מתועשים.
מהלכים אלו יאפשרו הפחתת התלות בכוח אדם באתרי הבנייה, העלאת הפריון ויצירת תשתית תעשייתית מתקדמת לענף".
רגב טורס, מנכ"ל, תדם הנדסה אזרחית בע"מ: "התהליכים לקבלת הכרה מקצועית למהנדסים זרים בישראל ארוכים ומסורבלים יחסית, דבר אשר מאט הכנסת כוח עבודה חיוני. זו נקודה מינורית אבל יש לה משמעות. בנוסף, יש פערי שכר ותנאי העסקה ברשויות המקומיות ובמגזר הציבורי, אשר מגבילים את משיכת המהנדסים הטובים ביותר לשירות ציבורי. במקביל, רגולציה תיכנונית מסובכת בפרויקטים תשתיתיים מביאה לעיכובים ולבירוקרטיה מיותרת. עדכון מערכת הרישיונות והקלה על הליכי תכנון יכולים לצמצם זמן ביצוע.
להערכתי נדרש בדחיפות לבצע את הצעדים הבאים: ראשית, יש להעניק תמריצים לרשויות המקומיות הכוללים שכר ותנאי העסקה טובים יותר למהנדסים בתחומים קריטיים. בשנית, חשוב לקדם הפחתת חסמים בירוקרטיים בתכנון: כלומר, לייצר תיאום בין גורמי ממשלה לרישוי מהיר יותר של פרויקטים תשתיתיים. הדבר נעשה רבות בשנים האחרונות אך זה עדיין לא מספיק. הצעד השלישי הוא הכנת תכנית לאומית להון אנושי בהנדסה אזרחית. מדובר על תכנית שתקדם באופן אמיתי מסגרת ממלכתית אסטרטגית לטווח הביניים והארוך להכשרת מהנדסים ולהמשך השקעה בחינוך ריאלי, כולל בחינת האפשרות להתחיל הכשרה עוד בתקופת הלימודים בחטיבת הביניים – מדובר בנושא שהינו משימה לאומית בעדיפות עליונה. צעד נוסף שנדרש לבצע הוא שיפור תעריפי התיכנון הממשלתיים בצורה משמעותית אשר תאפשר מתן שכר גבוה למהנדסים אזרחיים ביחס לאלטרנטיבות. צעד חמישי ואחרון הוא ביצוע רפורמה מהירה בהכרה מקצועית למהנדסים זרים הכולל קיצור הליכי רישוי והכרה בחוויות מקצועיות ממדינות אחרות. הצעד צריך להתבצע בזהירות ובתשומת לב על מנת שהרמה המקצועית לא תרד".
d&b – לדעת להחליט
