פרסום ראשון
ביהמ"ש: המועמד ליו"ר תעשייה אווירית גזל סוד מסחרי במכשיר לבדיקת קורונה
לאחר שנפסל ע"י ועדת המינויים, פרופ' גבי סרוסי הפסיד בתביעה אזרחית ונקבע כי גזל סוד מסחרי הנוגע לחיישן המצוי במכשיר לזיהוי מהיר של קורונה; בית המשפט המחוזי חייב אותו וחברה-בת של אוניברסיטת בן גוריון לשלם הוצאות של 380 אלף שקל; במסגרת פסק הדין, נקבע כי סרוסי גזל סוד מסחרי אחד בלבד מבין ארבעה שנטען כי גזל בתביעה; סרוסי בתגובה: "ההחלטה תמוהה, המידע היה זמין לציבור ופורסם במאמרים מדעיים כבר משנת 2006
פרופ' גבי סרוסי, המועמד של השר ישראל כ"ץ לתפקיד יו"ר התעשיה האווירית, סופג מהלומה נוספת, הפעם במסגרת הליך אזרחי הנוגע לקניין רוחני.
כזכור, לפני שבועיים פסלה ועדת המינויים של החברות הממשלתיות את המינוי של סרוסי בטענה כי איננו עומד בתנאי הסף הקבועים בחוק למינוי.
היום (א') קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי סרוסי גזל סוד מסחרי הנוגע למבנה של משאף לבדיקות קורונה. בית המשפט הוציא צו מניעה האוסר על סרוסי ועל ב.ג.נגב טכנולוגיות, חברת-בת של אוניברסיטת בן גוריון, להשתמש בסוד המסחרי הנוגע למשאף. בנוסף השית עליהם תשלום הוצאות של 380 אלף שקל לתובעים.
השופט גרשון גונטובניק דחה את טענת התובעים כי יש להטיל אחריות גם על אוניברסיטת בן גוריון עצמה שבה בוצע המחקר. האוניברסיטה טענה כי לא שלטה בהתנהלות של סרוסי לאור החופש האקדמי העומד לרשותו ולא היתה מעורבת במעשיו.
התובעים אייל רם ומספר חברות שבבעלותו, שיוצגו בידי עו"ד אליעד שרגא, טענו לגזילה של ארבעה סודות מסחריים. בתביעה נטען כי סרוסי נחשף לסודות ופטנטים, במסגרת הסכם שחתם עם רם למכשירים שונים שפותחו על ידו.
לטענת התובעים, ההסכם הופסק אחרי שנוכחו לדעת כי סרוסי והחברה הבת של האוניברסיטה פרסמו את עצמם כמי שפיתחו את הפטנטים והעבירו ידע ונתונים הנוגעים לפטנטים למשרד הבטחון. במסגרת הסכסוך המשפטי, מונה ד"ר אייל ברסלר כמומחה מטעם בית המשפט.
בפסק הדין נכתב כי התובעים הצליחו לבסס את גזילתו של אחד מבין ארבעה סודות מסחריים שנטען כי נגזלו בתביעה.
"התובעות הן בעלות הסוד המסחרי השלישי", קבעו השופט בפסק הדין. "לא בוסס שימוש של הנתבעים בסודות המסחר האחרים". בפסק הדין נאסר על סרוסי ועל חברת-הבת שבבעלות האוניברסיטה לעשות שימוש בסוד המסחרי השלישי הנוגע למבנה החיישן במשאף המדובר.
המומחה מטעם בית המשפט ד"ר ברסלר קבע כי התובעים גזלו ועשו שימוש בסוד המסחרי השלישי שעניינו מבנה החיישן. על רקע זה, קבע השופט: "לאחר שבחנתי את חומר הראיות מצאתי כי הפיתוח אכן עלה לסוד מסחרי ולא היה מצוי בנחלת הכלל, וכי הגעה אליו דרשה מחקר ופיתוח משמעותיים".
עוד קבע השופט כי "הנתבעים היו נגישים לסוד זה ולפיתוח שלהם דמיון מהותי לזה של התובעות". על פי פסק הדין, "הנתבעים לא הצליחו להצביע על השקעה ממשית בפיתוח שנעשה תוך זמן קצר ביותר ללא הסברים מספקים שיוכלו לבסס פיתוח עצמאי".
הנתבעים ניסו להדוף את הטענות וציינו כי הפיתוח שלהם מבוסס על פרסומים קודמים שהיו נחלת הכלל, ולכן הפיתוח לא נחשב לסוד מסחרי, אך השופט קבע כי "לא הציגו תשתית של ממש ביחס למאמצי הפיתוח של ההמצאה שלהם... המכלול הראייתי תומך במסקנת המומחה כי הנתבעים גזלו את הסוד השלישי ועשו בו שימוש במסגרת בקשות הפטנט שלהם".
סרוסי מסר בתגובה: "מתוך ארבעת התביעות, השופט לא קיבל את טענות התובעים בשלושה. לגבי התביעה הרביעית ההחלטה תמוהה ביותר. השופט טוען כי השתכנע שמבנה החיישן שייך לתובעים, בעוד שהם בעצמם לא טענו זאת ולא הראו שהם המציאו אותו בשום מסמך.
"יתרה מזאת יש לפחות ארבעה או חמישה מאמרים משנת 2006 ואילך שמתארים את החיישן הזה בדיוק, לכן תמוהה טענת השופט שמתבססת על ה'עד המומחה' כי השתכנע ארכיטקטורת החיישן שייכת לתובעים. מאוד מוזר ומביך לבית משפט מכובד לומר דבר כזה כשהוצגו הוכחות כי הארכיטקטורה נמצאת בספרות. כמובן שאנו נשקול את צעדנו בעניין".
