השקעה בחברות SME: לא הסיכון הוא הבעיה – אלא החשש ממנו
מובן מאליו כי השגת תשואה עודפת על פני ריבית חסרת הסיכון מחייבת נטילת סיכון, אלא שהשאלה המרכזית היא באיזו נקודה אי-נטילת סיכון הופכת לנטל על התשואה, ומשיגה את התוצאה ההפוכה. משקיעים שמוכנים ליטול סיכון מחושב עשויים למצוא הזדמנויות מעניינות בחברות ה-SME, המציעות גישה מוקדמת לצמיחה - לפני שזו מתומחרת במלואה.
מהי ההשקעה האופטימלית בעולם ה-Private Equity? התשובה לשאלה תלויה, כמובן, בשורה של משתנים שבכוחם להשפיע על אטרקטיביות ההשקעה, אם כי אלו מתכנסים בסוף לכדי משוואת סיכון-סיכוי, כאשר העקרון המנחה הוא שהסיכון והסיכוי (תשואה) נדרשים לצעוד יד ביד. קרי, ככל שהסיכון גבוה יותר, התשואה הפוטנציאלית צריכה לתגמל את המשקיעים בהתאם, ולהיפך.
אולם, מתברר כי ישנה נקודה מסוימת שזהירות יתרה עלולה להתחיל לחבל בתשואה, ולפעול נגד האינטרסים של המשקיע. במחקר “Loss Avoidance in Private Equity” שפורסם לאחרונה נמצא כי סלידה מנטילת סיכון וזהירות יתר מהפסדים, המוגדר על-פי "יחס הפסד" (Loss ratio)- מדד המייצג את הסיכוי שלא להחזיר את ההשקעה, בחלקה או במלואה – אינו בהכרח קורלטיבי להשאת תשואה גבוהה. למעשה, ההיפך הוא הנכון: חתירה ליחסי הפסד נמוכים (קרי מזעור הסיכוי להפסד), רק לשם עצמה, מתבררת כאסטרטגיה שמונעת חשיפה להזדמנויות השקעה ומקצצת בפוטנציאל הרווח, במקום להעצימו.
עם זאת, יש לציין כי מידה מסוימת של זהירות היא ודאי מרכיב חיוני ומתבקש בהשקעות, אך הנקודה החשובה נעוצה, כאמור, ביכולת להבחין מתי סלידה יתרה מהפסד עלולה להפוך למשקולת על התשואה, שכן נקודת מוצא של כל השקעה אינה מזעור ההפסד, אלא הגדלת התשואה.
חברות קטנות טומנות בחובן הזדמנויות גדולות
אותן הזדמנויות השקעה שכרוכות בנטילת סיכון מחושב אך מתגמלות את המשקיע בתשואה משמעותית, טמונות להערכתנו בפלח החברות הקטנות-בינוניות (Small & Mid-Cap Buyouts). בסיס הגישה נשען על כך שבעולם העסקי 99% מהחברות הן חברות קטנות-בינוניות, המוגדרות (Smal-Medium sized Enterprises) SME, אם כי רק כ-30% מההון מושקע בהן, אפקט שמייצר דינמיקת חוסר איזון בין היצע לביקוש הון, תוך ניצול הזדמנויות בחברות שהתחרות על השקעה בהן נמוכה, מכפילי הכניסה אטרקטיביים והצפת הערך הגלומה מהותית ומצדיקה זאת.
שוק חברות ה-SME, על-פי נתוני Preqin, מציג יחס הפסד הגבוה רק ב-100 נקודות בסיס מהממוצע של כלל אפיקי ההשקעה ב-buyout. אך יחס ההפסד כשלעצמו אינו עיקר הסיפור. הסיבה להשקעה בסגמנט זה טמונה בצמיחה מהירה שמאפיינת את אותן החברות, הגמישות הניהולית והפוטנציאל לייצור תשואות יתר - יעד, שלהערכתנו, מצדיק סיכון מבוקר הנובע מהבחירה להשקעה באפיק זה.
יש לציין שיצירת ערך אינה נובעת מעצם ההשקעה בסגמנט, שכן בסוג השקעות אלה המפתח למיצוי הפוטנציאל העסקי כרוך במידה מכרעת בכישורים, הידע, הניסיון והיכולות הניהוליות של השותף המנהל (ה-GP), הנדרשות ליישום לאורך כל שלבי ההשקעה: מאיתור החברות המכפילים נמוכים ועד למיקסום הערך דרך פעולות אקטיביות בהחברה, ולאורך תקופת האחזקה.
התמורה עולה על הסיכון
ההצדקה להשקעה בסגמנט זה בשווקים הלא-סחירים טמונה גם ביתרונות האסטרטגיים שנושאות אותן חברות. בין היתר, חלקן פועלות בנישות ייחודיות עם כושר חדירה וצמיחה מואץ; אינן נושאות על גבן את כובד המבנה התאגידי של חברות ענק; לא כפופות ללחצי בעלי מניות ובהתאם מסוגלות לתכנן אסטרטגיה ארוכת-טווח, תוך ביצוע שינויים מבניים מהירים ומיקוד בצמיחה ברת-קיימא ולא ברווח למראית עין. עבור מנהלי קרן שמשקיעים בחברות אלה נוצר פתח לתפקד כשותפים פעילים בעיצוב עתידה העסקי של החברה ולחולל השפעה ניהולית ישירה וממשית – מרכיב קריטי במיצוי הערך החבוי והשאת תשואות עודפת ועקביות.
בשורה התחתונה, מנקודת מבטנו, ובהסתמך על ניסיון רב-השנים ששרודרס צברה בפלח החברות הקטנות-בינוניות, בולטים היתרונות של התמקדות בסגמנט שאינו עמוס במשקיעים והתחרות בו פחותה, אם כי הצלחה בסגמנט זה מצריכה, כמו בכל השקעה, יכולת איתור של חברות מעניינות, ביצוע תהליך בדיקת נאותות קפדני ויכולת ללוות את החברה לאורך ציר הזמן – לא רק בהון, אלא גם בהכוונה אסטרטגית ועסקית. משקיעים שמוכנים לכך עשויים לגלות כיצד דווקא הגודל, או יותר נכון הקוטן, מהווים יתרון משמעותי ביצירת תשואות עודפות ועקביות.
רועי אבישי הוא מנכ"ל Schroders ישראל וליאור אלדר היא מנהלת פיתוח עסקי ב-Schroders ישראל. אין לראות בנכתב ייעוץ או המלצה להשקעה
