פרשנות
העדויות מסביבת נתניהו לא מחדשות דבר, וזה רק מחזק את הזעזוע
שני הראיונות בשבוע האחרון - של יחיאל אוהב עמי (לשעבר עובד מוחלש במעון רה"מ) ושל יואב הורוביץ (לשעבר בכיר במשרד רה"מ) - מעידים על היקום בו חי נתניהו; על האובססיה לנאמנות אישית שנגזרת כנראה מההכרה בעוולות ובפשעים שנעשים במעון ובלשכה; או על הנרקסיזם המגלומני שמהווה סכנה של ממש למדינה; ותגובת הליכוד? עלובה כרגיל
בתוך שבוע קיבלנו שני ראיונות, ליתר דיוק שתי עדויות מלב המאפליה, מתוך "קודש הקודשים" כפי שמכונה היקום שבו חי ומתקיים ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. האחד של יחיאל אוהב עמי, העובד המוחלש שנאלץ לזחול על גחונו ולמרק במגבונים את רצפת מעון ראש הממשלה כשהוא חשוף, לכאורה, להתעמרות מצד אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. השנייה, אתמול, ריאיון עם יואב הורוביץ שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה וראש הסגל. אחד שיודע. אחד שראה מבפנים איך מנהל נתניהו את לשכתו ומדינתו.
המשותף לשתי העדויות הוא שלא שמענו שום דבר חדש. זה לא מפחית מעוצמת הזעזוע אלא אפילו מחזק אותה. כאשר אותו דפוס, אותה התנהגות, אותה מתכונת חוזרים על עצמם שוב ושוב, אין מנוס מלהכיר בנכונותם. מלהכיר באמת וביושרה של הדוברים. והורוביץ עושה רושם של אדם ישר למרות שנסיבות הריאיון נטועות בהצטרפותו לישר! של גדי איזנקוט.
הורוביץ סיפר שבלם יוזמות פסולות של המשפחה כמו החתמת עובדי הלשכה והמעון על הצהרת נאמנות אישית לנתניהו ולמשפחה. זה מזכיר את סיפור המועמד לראשות המוסד שנדרש לנאמנות למשפחה כתנאי למינויו. "אהיה נאמן למדינת ישראל", הבטיח המועמד ואיבד את המינוי ליוסי כהן. האובססיה של המשפחה לנאמנות אישית נגזרת כנראה מההכרה והמודעות שלה בעוולות והפשעים שמתבצעים בתחומי שליטתה - המעון והלשכה. הניסיון להפוך את העובדים לשותפי סוד הוא ניסיון להטיל איפול על מה שקורה בפנים. זה לא ממש מצליח להם. חלק מהסיפורים זולג החוצה ומתפרסם. חלק משותפי הסוד הופכים לעדי מדינה. חלק מהפרשות הפכו לתביעות בבתי הדין לעבודה וחלק לתיקים פליליים. דוקטרינת הוכחת שיטה ומעשים דומים תופסת כאן. לא ייתכן שכל כך הרבה אנשים ראו את אותו הדבר ומחליטים לשקר.
הורוביץ הוסיף משלו. את האמירה של נתניהו שאם הוא לא בראש המדינה – אין כאן כלום. סוג של מגלומניה נרקסיסטית שמשמעותה "המדינה זה אני". סוג של האדרה עצמית זחוחה שמתהפכת בדיוק על הראש של אלה האוחזים בה, כפי שקרה לו ולנו ב-7 באוקטובר. אמור מעתה: אם אני ממשיך כראש המדינה – לא יהיה כאן כלום. וזה בדיוק המסר של הורוביץ – עוד כהונה של נתניהו כראש ממשלה משמעותה כדבריו "סכנה קיומית" למדינה. הורוביץ שם את האצבע על החרבת מערכת המשפט כמשבר הקיומי וכסכנה הגדולה מכולן. נתניהו מסמן את מערכת המשפט כיעד המרכזי לחיסול - חיסול שייטיב עם צרותיו האישיות: משפטו הפלילי ושתי ועדות החקירה שמאיימות להחריב את מורשתו, ועדת הצוללות והוועדה שטרם קמה לחקירת הטבח.
ותגובת הליכוד עלובה כרגיל – הורוביץ היה בקפלן שזה אומר שהוא בגד ועבר לשמאל. שקר סימון וצביעת קפלן כשמאל הוא אחד ממרכזי קמפיין הארס של נתניהו והליכוד. בקפלן התייצבו בכירי הביטחון, הכלכלה, ההייטק, המדע, האקדמיה, החינוך והרפואה. בקפלן התייצבו לוחמי 1973. בקפלן התייצבו כל אלה שמחזיקים את המדינה הזו על כפיה ומאפשרים לנתניהו את הישגי הצבא והכלכלה שהוא מכלה בגלל אוזלת הרגל המדינית המסיימת ובגלל שעבוד המדינה לכהניסטים ולחרדים. האמת היא שבלי קפלן – ולא בלי נתניהו - לא הייתה מדינת ישראל.
