פרשנות
התקציב הגרוע ופיטורי בר הוכיחו: לממשלה אין חוקים, נורמות או בלמים
הממשלה העבירה תקציב ללא מנועי צמיחה, שמתמרץ אי־תעסוקה ובורות, מתמקד בחלוקת כספים קואליציוניים ומטיל את רוב עול הגזירות על האוכלוסייה העובדת
1. בימים של אנדרלמוסיה וכאוס שהממשלה הכניסה את ישראל לתוכם, חשוב מאוד לראות את התמונה הכוללת. סדרת אירועים סביב אישור תקציב המדינה מוכיחה כי הממשלה הזו לא רק מנסה לפרק את המסגרות החוקיות והדמוקרטיות הקשורות לשלטון החוק - כמו המערכת המשפטית וכוחות הביטחון (משטרה, צה"ל ושב"כ) - אלא שהתופעה הזו מגיעה לזירה הכלכלית והתקציבית, כפי שעולה מתקציב המדינה 2025, המכונה "תקציב של גזירות".
זו תמצית התוכנית המאקרו־כלכלית של ממשלת נתניהו־סמוטריץ'־חרדים: קידום תקציב נטול כל מנועי צמיחה, שמתמרץ אי־תעסוקה ובורות; חלוקת שוחד פוליטי (כספים קואליציוניים זהו השם המקצועי שלהם) בסכום עתק לפי אינטרסים פוליטיים צרים גרידא; מניעת מהלכים מיסויים המיועדים למלחמה בהון השחור כמו תשלום מס על שכר דירה ופיקוח הדוק יותר על דו”חות מע"מ; הטלת רוב עול הגזירות על האוכלוסייה העובדת, המשרתת והמשלמת מסים; קיצוצים קשים בשירותים האזרחיים שהממשלה מחוייבת לספק לאוכלוסיה הכללית; התעלמות מהצרכים המיוחדים של אזורי הצפון שנפגעו במלחמה; מימון השתמטות מצה”ל. ואם זה לא מספיק, אז גם הפיכת ארגונים שנולדו מכוונה טובה, לעוד מקור לכספים סקטוריאליים, כמו רשות העוני שהופכת לרשות מימון המגזר החרדי. לא בכדי “מר כלכלה” לא פצה פה ומתרחק ממנו כמו מאש.
2. בשורה התחתונה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ממשיך לאפשר חלוקת כספי מסים, את חלקם הוא מחלק במו ידיו, לצרכים הפוליטיים של הקואליציה, לרבות לחרדים ולשותפתו אורית סטרוק. הם עושים זאת תחת ההסבר כי הם נבחרו על ידי העם ולכן הם יכולים לעשות עם כספי המסים ככל העולה על רוחם. זו מהות הדמוקרטיה, לדבריהם. בדיוק כמו שנתניהו הסביר כי הוא יכול לסלק את ראש השב"כ ואת היועצת המשפטית לממשלה. הרי המדינה שייכת לממשלה. אין חוקים, נורמות, איזונים, בלמים וקריטריונים - גם לא בהקשר של חלוקת כספי הציבור.
לא בכדי התקציב מעוגן בחוק: כדי להבטיח שהוא עומד בכללים דמוקרטיים, מפוקח ושקוף. זה אמור למנוע מצב שבו הממשלה מוציאה כספים ללא סמכות, וללא סדרי עדיפות לאומיים קוהרנטיים וארוכי טווח, זאת כדי למנוע מצב של יצירת גירעונות גדולים ואי־יציבות פיננסית. זה בדיוק מה שקרה בתקופה האחרונה. אנו רואים כעת "גל חדש" של הבעת חוסר אמון על ידי השחקנים בזירה הכלכלית-פיננסית. ועדיין לא ראינו כלום. כלכלה יציבה עם תקציב מסודר מאפשרת שמירה על אמון המשקיעים, דירוג האשראי וההשקעות במדינה. אחת המטרות המרכזיות של תקציב המדינה המעוגן בחוק היא למנוע שימוש בתקציב הציבורי כשוחד פוליטי.
הדוגמה של רשות העוני מהווה מקרה קלאסי של איך פועלת הממשלה הזו. הרשות הוקמה מכוח המלצות ועדת אלאלוף ששמה לה למטרה לגבש תוכנית לאומית לצמצום העוני, ולהציע לממשלה מדיניות למען מטרה זו. ומה קיבלנו? שהסיעות החרדיות השתלטו עליה וכבר החלו "לשחק" בקריטריונים, בדיוק כפי שאירע בנוגע לבנייה בבית שמש שלגביה שר השיכון יצחק גולדקנופף הודה (והתגאה) כי מה שהיה אמור להיות מיועד לאוכלוסייה הכללית, יועד בסוף לאוכלוסייה החרדית בלבד. בישורת האחרונה ביקשו הסיעות החרדיות לתקן שני סעיפים "קטנים". הראשון הוא שחלוקת הכספים לעניים חייבת להיות לפי הקריטריונים, אך הרשות זכאית לחלק כספים גם שלא לפי הכללים. הבנתם? הסעיף השני פותח פתח לחלוקת כספים למשתמטי שירות: נכתב כי התוכניות לצמצום העוני יהיו עבור "קבוצות שלא זכאיות לסיוע ממקורות אחרים". פקידי הרווחה והאוצר קלטו מיד את הצעד והניפו דגל אדום. עם כל הכבוד לריקוד של גולדקנופף לצלילי "נמות ולא נתגייס", אירוע המאקרו הוא זה שמטריד ומאיים על ישראל, הרבה מעבר לריקודים לבייס.
3. יש מחיר לחלוקת תקציבי עתק לסקטורים שלא משרתים, לא עובדים ולא משלמים מסים, זאת בשילוב דחיקה של קבוצות יצרניות מהשיח ומהשפעה פוליטית, מינויים פוליטיים במקום מקצועיים, חקיקה מהירה ומונעת ביקורת ציבורית או משפטית ודה־לגיטימציה של הדרג המקצועי (פקידי אוצר ויועצים משפטיים). והמחיר כבד. זה מתחיל באובדן אמון בשלטון ובמוסדות כי הציבור מפסיק להאמין בצדקת המערכת. כאשר אזרחים שומרי חוק מרגישים "פראיירים" למדי הם מתחילים לערער על החוזה החברתי – "למה אני נותן, אם אחרים רק לוקחים?", הם תוהים, ובצדק. זהו סדק מסוכן שלא רק פוגע אנושות בלכידות החברתית, או ממה שנותר ממנה, אלה גם פוגע בנכונות לשאת בנטל. ואז מגיעה "ההשתמטות השקטה": זה מתחיל במעבר לכלכלה שחורה והקטנת הכנסות מדווחות ועד רילוקיישן לחו"ל. אותם מעמד ביניים ומעמד גבוה שמממנים את המערכת הציבורית־ממשלתית דרך המסים – מעבירים את הונם לחו"ל או שמתחילים להעביר פעילות עסקית החוצה, או שבורחים בעצמם. התהליך הזה לוקח זמן ואינו מיידי. כמה זמן? ככל שהכלכלה חזקה יותר, זמן פירוקה ארוך יותר וכפי שהוכח מאז 7.10, כלכלת ישראל חזקה. נותר עוד מרחב הידרדרות. מה שתרגישו בשנה הקרובה הוא רק הסיפתח, אבל הילדים והנכדים שלכם יסבלו מהתוצאות הרות האסון ארוכות הטווח: חיים בתוך כלכלה עם פחות שירותים טובים, יקרה ומקוטבת יותר. וחמור מכך: ספק אם ישראל תוכל לשרוד עם כלכלה חלשה.
