שנתיים ל־7.10
חולמים על אנבידיה, מתמודדים עם המציאות: איך נראים החיים בצפון שנתיים מתחילת המלחמה?
שנתיים מתחילת המלחמה, ביישובים רבים בצפון עסקים נותרו סגורים או פתוחים חלקית בהיעדר ידיים עובדות, התיירות מקרטעת ובתים רבים טרם שוקמו. "התושבים עדיין מחכים לשמאים והעסקים מחכים לפיצויים של רשות המסים", אומר ראש עיריית קריית שמונה
כשענקית השבבים אנבידיה הודיעה ביולי האחרון על חיפושיה אחר האתר שבו תבנה את הקמפוס הענק והחדש שלה, ראשי רשויות בצפון הארץ נדרכו. בדמיונם הם ראו בביאתה האפשרית של ענקית השבבים והבינה המלאכותית סיכוי אמיתי למימוש המהפכה שהצפון מייחל לה כבר שנים ארוכות, זריקת המרץ שלה הוא זקוק נואשות בייחוד אחרי כמעט שנתיים של מלחמה קשה וסבל.
מספרי טלפון, כתובות מייל ואמצעי גישה למנהלים באנבידיה הפכו לסחורה חמה בקרב פרנסי הצפון. שטחים שבכוחם לאכלס את המתחם החדש אותרו במהירות, מצגות מושקעות עוצבו, חלומותיהם על השגשוג חסר התקדים שיבוא בעקבות הענקית פורטו בהרחבה. מסביב לקמפוס ייבנו מפעלים נוספים, אלפי עובדים שמשתכרים היטב ינהרו אל יישובי הגליל וקו העימות ויחיו אותם, יניעו את הכלכלה המקומית המקרטעת ויקלו את תהליכי השיקום הארוכים שעומדים בפתח.
כולם כמהים להשקעה של אנבידיה - ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן, ראש מועצת הגליל העליון אסף לנגלבן, ראש מועצת מטה אשר ויו"ר פורום יישובי קו העימות בצפון משה דוידוביץ' ואחרים. אנבידיה עוד לא מסרה היכן תבנה את הקמפוס שלה בהשקעה של 1.5 מיליארד שקל אך ניכר שלמגינת לבם של חולמי החלומות בצפון היא תיעשה במקום דרומי יותר, באזור יקנעם שבה נמצא המטה שלה או באזור העמקים.
"השקעה כזאת תשים את הצפון על המפה", אומרת עינב פרץ, מ"מ ראש מינהלת תנופה לשיקום הצפון. "ואם זאת לא אנבידיה, ראוי שיקומו בגליל העליון מפעלים ומרכזי פיתוח של חברות אחרות שיביאו בעקבותיהם אוכלוסייה חדשה. הצפון עומד לפני הזדמנות חד־פעמית לשינוי מיוחל שיחולל בו צמיחה ויביא לו בשורה אמיתית. עוד לפני המלחמה הארוכה הזאת לא היתה כאן צמיחה. כדי שזה יקרה צריך להשקיע בתשתיות חדשות, לשנות את החוק לעידוד השקעות הון שכיום לא מבדיל בין השקעה של חברה ביקנעם להשקעה בקריית שמונה או בנהריה. יש כסף, יותר מ־15 מיליארד שקל במתווה רב־שנתי לשיקום ולפיתוח הצפון וזה כסף שלא היה כאן בעבר. צריך להשקיע אותו בצורה נבונה במקומות הנכונים, על עוגנים שיחוללו צמיחה".
סיגל ויז'ניצר, מנרה: הפחד עדיין קיים. יש במנרה מקומות שאני חוששת להסתובב בהם בשעות החשיכה. אני לא רגועה כשהבנים מחוץ לבית. כרגע שקט כאן אבל הכל יכול להתהפך"
במשך כשנה הצפון היה שטח הפקר. כ־65 אלף תושבים בעשרות יישובים הסמוכים לגבול עם לבנון פונו מהם בבהילות בתחילת המלחמה, תחת אימת החשש מטבח של חזבאללה, שהבליט את נוכחות כוחות רדואן שלו במרחק של זריקת אבן מהגבול. הפינוי ההמוני של התושבים היה חסר תקדים, למאות אתרים חלופיים ברחבי הארץ. רקטות, טילים וכטב"מים ששיגר ארגון הטרור השיעי זרעו ביישובים הישראליים הרס שלא ידעו כמותו מעולם. תושבי הגליל העליון החלו לשוב לבתיהם במרץ האחרון. לפי נתוני מינהלת תנופה, 87% מהמפונים כבר שבו אליהם בששת החודשים האחרונים, לעשרה יישובים שבו יותר תושבים משהיו בהם ערב המלחמה כמו במושבים יערה, שאר ישוב ובצת ובקיבוצים דפנה, דן והגושרים. "הנתונים מעודדים", אומרת פרץ. "את שנת הלימודים בצפון פתחנו עם התייצבות של 95% מכלל התלמידים במוסדות החינוך. אלה מספרים מפתיעים שלא ציפינו להם בשלב הזה. יש רצון של התושבים להיות פה אבל אנחנו לוקחים בחשבון ששום דבר לא מובן מאליו, שאם לא יהיה להם טוב והם לא ירגישו בטוחים, הם לא יישארו כאן. אם הם לא ירגישו שיש כאן תקווה, יהיה גל עזיבה".
פרץ היא מנהלת מחוז צפון של משרד הפנים ומונתה למ"מ הפרויקטור לשיקום האזור בידי השר במשרד האוצר זאב אלקין שאמון על מינהלות השיקום בעקבות המלחמה. מינויה חתם סאגה מבישה של הממשלה, שלא הצליחה במשך חודשים ארוכים למנות לצפון פרויקטור שינהל את שיקומו. "תושבי הגליל שפונו למשכי זמן ארוכים מבתיהם טעמו את טעם החיים במרכז הארץ, התרשמו מזמינותם של שירותי בריאות ומוקדי תרבות ובילוי באופן שמגביר את הדרישה לצמצום הפערים שאפיינו את הפריפריה ביחס למרכז", קובעת פרץ. "15 מיליארד שקל לא יספיקו בשביל זה. רק להקים רכבת לקריית שמונה יעלה יותר. עם זאת, יש הרבה דברים אחרים שאפשר לעשות בהם באופן שייתן דחיפה משמעותית לצפון. מדד ההצלחה שלנו יהיה בעוד עשר שנים, אם נצליח לעמוד ביעד ולהביא לכאן 100 אלף תושבים חדשים".
ביישובים רבים חזרת התושבים מתנהלת בעצלתיים וספק אם כולם ישובו. כ־25% מתושבי קריית שמונה שפונו ממנה למאות יישובים אחרים ברחבי הארץ, לא שבו. למושבה מטולה, מהיישובים המופגזים ביותר בצפון, שבו רק 48% מהתושבים. לקיבוץ מנרה, שניזוק קשות מטילי נ"ט שהמטיר חזבאללה, שבו עד כה רק כמחצית מהתושבים. "זאת לא אותה מנרה", אומרת סיגל ויז'ניצר ששבה לביתה בקיבוץ לפני כחודשיים. "יש כאן שכונה שלמה שנהרסה לגמרי. בכל פעם שאנחנו מצליחים לזמן פתרון דיור, קבוע או זמני, עוד משפחה חוזרת ויש כאן חגיגה גדולה והתרגשות. התחלנו להביא מבנים מודולריים יבילים לשיכון זמני של תושבים, עד שבתיהם ישוקמו. הקיבוץ הפך להיות אתר בנייה אחד גדול. כולם מסדרים, משפצים ומתקנים".
את ויז'ניצר, בעלה זאבי ואת ילדיהם רונן וגפן פגשנו לפני כשנה בקיבוץ גדות שאימץ חלק ממפוני מנרה ושיכן אותם ביחידות הנופש שלו. היחידה שהוקצתה להם היתה צרה מלהכיל את מלוא צורכי המשפחה, בישולים וענייני מטבח נעשו בחצר הבית, במשך יותר משנה הם חיו על ארגזים שאחסנו ציוד ובגדים, היו פליטים בארצם. בבית הרחב שאליו שבו במנרה קל יותר, אך חששות ישנים מהאויב שמצידה השני של הגדר שבים וטורדים את שלוותם.
"הפחד עדיין קיים. אנחנו יודעים מה חזבאללה תכנן לעשות ביישובי קו המגע ועדיין יש כאן, במנרה, מקומות שאני חוששת להסתובב בהם בשעות החשיכה. אני לא רגועה כשהבנים מחוץ לבית. כרגע שקט כאן אבל אנחנו לא יודעים כמה זמן השקט הזה יישמר. הכל יכול להתהפך", אומרת סיגל.
לפני כשבועיים נפל ברפיח סרן ערן שלם, לוחם בסיירת מטכ"ל. ערן הוא בנו של עידו שלם, המנהל הכלכלי של מנרה שבשנה האחרונה מוביל את שיקום הקיבוץ שנהרס מאש חזבאללה. "השיקום של מנרה ויישובי הצפון כמו השיקום של יישובי עוטף עזה והחזרה לחיים בהם - הם התשובה להכל", אומרת ויז'ניצר. "האנשים של מנרה חזקי אופי שלא מרימים ידיים. מנרה החדשה תהיה קיבוץ חזק יותר וגדול יותר".
אמיר אופנהיימר, בעל מסעדה בכברי: אין לי עובדים ואנחנו עדיין מלקקים את הפצעים. ירדנו ב־25% בכל המדדים. בתנועת הלקוחות, בהכנסות. ככה אי אפשר לנהל עסק אבל אני עושה כל מאמץ לא להרים ידיים"
ראש מועצת הגליל העליון אסף לנגלבן נושא עיניים אל פתיחת שנת הלימודים האקדמית ואיתה חזרתם של אלפי סטודנטים למכללת תל חי, שעל פי הבטחות הממשלה תהפוך בשנים הקרובות לאוניברסיטה שלה חיכו בגליל העליון שנים ארוכות. הסטודנטים שיבואו יעבדו בבתי העסק האזוריים המשוועים לידיים עובדות, יניעו את הכלכלה המקומית ויסייעו להשבתה למסלול סביר. הוא מקווה שאת השאר יעשו אזרחי ישראל שישובו לצימרים, לאטרקציות ולמסלולים שמציע הצפון, ימלאו את המסעדות ואת בתי הקפה.
אלא שבינתיים עסקים רבים באזור עדיין מקרטעים. "הקושי העיקרי של בעלי העסקים הוא בעובדים. התיירות עדיין חלשה, יזמים מהמרכז לא באים לפה בינתיים", אומר לנגלבן. "ביטחונית, אנחנו במציאות אחרת כאן. צה"ל פועל כל העת וההישגים שלו מול חזבאללה כבירים. תרחיש הפלישה לצפון כבר לא עומד על הפרק. המציאות הזאת אומנם דורשת תחזוקה לאורך זמן אבל כבר כעת מהווה בסיס לחידוש פעילות כלכלית באזור הזה".
גם בגליל המערבי, המערכת הכלכלית המקומית מתקשה להתניע ועסקים רבים טרם חידשו פעילות. אחרים ששבו לפעילות, מקיימים אותה באופן חלקי. מסעדות ובתי קפה נפתחים רק בחלק מימי השבוע, באותם הימים שבהם הפוטנציאל להגעת לקוחות גדול יותר. "אין עובדים, אין אפשרות להחזיק צוות יציב ואנחנו עדיין מלקקים את הפצעים", מספר אמיר אופנהיימר, הבעלים של מסעדת אדלינה שבקיבוץ כברי בגליל המערבי ודור רביעי לניהול קפה פינגווין המיתולוגי, שפעל בנהריה משנת 1940 עד ינואר 2023. "אם קשה למסעדנים באזור המרכז, כאן בפריפריה קשה שבעתיים, בייחוד מבחינת הזמינות של כוח אדם. ענפי התעשייה השונים קיבלו היתרים להעסקת עובדים זרים, ענף המסעדנות הופלה לרעה ואני הפסקתי לספור את הפעמים שבהן הייתי צריך להיות גם ברמן, גם מלצר וגם שוטף כלים. ירדנו בלפחות 25% בכל המדדים. בתנועת הלקוחות, בכוח אדם, בהכנסות. אנחנו עדיין בתוך מוד של מלחמה, של אי ודאות. אני אפילו לא יודע בכמה אני מופסד מכל האירוע הזה. כבר חודשים אני מתנהל מול רשות המסים, דברים מתנהלים לאט. זה מצב אבסורדי, ככה אי אפשר לנהל עסק, אבל אני עושה כל מאמץ לא להרים ידיים".
לפי עיריית קריית שמונה, כמחצית מכלל העסקים בעיר טרם שבו לפעול. "כולם חיים על מקדמות. הבקשות שלהם לקבלת פיצויים על אובדן הכנסות במסגרת המסלולים האדומים שפתחה רשות המסים כלל לא נדונו", אומר ראש העיר אביחי שטרן. "לא רק שהעסקים האלה מתקיימים ממקדמות, הם גם לא שילמו במשך שנתיים ארנונה לעירייה. נוצר מצב אבסורדי שאצטרך לנקוט נגדם הליכי גבייה ולעשות להם עיקולים".
עינב פרץ, מ"מ ראש מינהלת תנופה לשיקום הצפון: "יש תקציב של יותר מ־15 מיליארד שקל לשיקום ולפיתוח הצפון. צריך להשקיע אותו במקומות הנכונים"
הערכות נזק ופעולות שמאות שהיו אמורות להיעשות בעסקים ובבתים רבים בגליל העליון הופסקו בחודשים האחרונים, בעקבות מלחמת 12 הימים עם איראן. צוותים של שמאים הוסטו מהצפון לאזורים אחרים ברחבי הארץ שניזוקו מהטילים האיראניים בשל ריבוי אתרי הנזק מבאר שבע ועד חולון, רחובות וחיפה. "כאן עדיין מחכים לשמאים", מספר שטרן.
בצמתים שברחבי קריית שמונה הרמזורים כבר לא מהבהבים בצבע כתום, כפי שהבהבו בשנה הארוכה שבה העיר היתה כמעט ריקה מאדם וחשופה לרקטות וטילים ששוגרו בלי הרף מלבנון. עם זאת, אתרים רבים, בהם בתי מגורים ומוסדות חינוך שניזוקו מהמטחים, טרם שופצו ושוקמו. כשצה"ל התיר את שיבת התושבים לעיר הצפונית, המאמצים הופנו להכשרת מוסדות החינוך לקראת פתיחת שנת הלימודים. "אחרי החגים נפנה את פעילות הצוותים לעוד אתרים, כמו האצטדיון העירוני, כבישים שנהרסו. בסופו של דבר אנחנו גם תלויים בזמינות של קבלני ביצוע כי אנחנו לא המקום היחיד בצפון שניזוק", אומר שטרן.
בינתיים, מחלקת ההנדסה של עיריית קריית שמונה עמוסה עד צוואר במשימות בהולות. כ־1,700 תושבים בעיר זכאים למיגון בתיהם בתנאים עדיפים אך עד כה רק כ־100 מהם הגישו בקשות. "רוב התושבים שלי מבוגרים וקשה להם להגיש טפסים דיגיטליים כדי למצות את זכותם. בימים האחרונים הרחבנו את קבלת הקהל לאותו הציבור כדי לסייע לו למלא את הטפסים, יש פניות רבות ועומס", מספר שטרן.
בימים אלה מוקמת בקריית שמונה יחידה טקטית שתעמוד בכוננות במשך כל שעות היממה, לרשותה לוחמים, רכב ואופנועי שטח שיהיו מסוגלים להגיע לכל נקודת התרחשות בתוך שלוש דקות בלבד. לצד היחידה הטקטית כבר הוקמה בעיר כיתת כוננות המבוססת על 107 כוננים עם כלי נשק, מחסניות, קסדות ואפודים המאוחסנים בבתיהם.
"ברור לי שהאתגר הגדול יהיה לשמר את היכולות האלה", קובע שטרן. "בשנה, בשנתיים או בחמש השנים הקרובות שימור היחידות האלה יהיה מובן מאליו. האתגר יהיה בחלוף זמן מהמלחמה, כשהזיכרונות מהימים האלה ידעכו ואת מקומם יתפוס סדר יום חדש. במציאות שבה בכל שנתיים בממוצע מפקדים בכירים בגזרה מתחלפים, כנראה שאנחנו נצטרך להיות אלה שיזכירו בעוד עשור או שניים את הצורך בשימור הדריכות והמוכנות בקו העימות. ומי יודע, אולי בעוד עשור או שניים גם לא נצטרך את כל אלה ותהיה כאן מציאות אחרת לגמרי. אני אופטימי".
