"שפל של כ-100 שנה": הממשלה נמנעת מהכרזה על בצורת בגלל מחסור בתקציב
למרות הבצורת הקשה ביותר מזה 100 שנה, פגיעה בלתי הפיכה צפויה בטבע ונזק של 150 מיליון שקל לחקלאים - משרד האוצר מסרב לחתום על הצו: "לא נמצאו המשאבים האדירים שהתוכנית מצריכה"
כבר חודשים ארוכים מתריעים מומחים: ישראל שרויה בבצורת כבדה. מטיילים ברחבי הארץ אף נחשפים לכך יום יום בעצמם: הטבע מיובש, והזרימה בנחלים דלה למדי. את המחיר משלם לא רק הטבע, אלא גם החקלאים שנאלצים להתמודד עם פיחות משמעותי ביבול וקיצוץ במכסות המים, אשר יאלצו אותם לצמצם משמעותית את הגידולים לעונות הבאות, במיוחד בצפון הארץ. אלא שמי שלא הפנימה את גודל הצרה, היא הממשלה: בדיון שנערך הבוקר (ג׳) בוועדת המשנה לחקלאות של ועדת הכלכלה בראשות ח״כ אלון שוסטר, מתברר ששר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, מתמהמה עם הכרזה על בצורת למרות המלצת גורמי המקצוע, ולמרות סיכומים עם משרד החקלאות, לא מוצא מזה חודשים 250 מיליון שקל הנדרשים לסיוע לחקלאים והתמודדות עם השלכות הבצורת.
יחזקאל ליפשיץ, מנהל רשות המים, הבהיר בדיון את חומרת המצב, ממנו בוחרת עד כה הממשלה להתעלם: ״חווינו שנת בצורת שלא נראתה כמוה ב-100 השנים האחרונות. זה נתונים מדויקים ויש לנו נתונים מלפני מאה שנה. מקורות המים בצפון דלים, הבניאס כמעט יבש״. זהו הדיון השלישי הנערך בנושא בוועדת המשנה לחקלאות של ועדת הכלכלה בראשות ח״כ אלון שוסטר.
המועד האחרון לחתימת שר האוצר על המלצות ועדת הבצורת, שעסקה בגידולי בעל (גידולים המושקים רק באמצעים טבעיים, ללא השקיה מלאכותית - ש.א), פג לפני כחודש וחצי: ה-31 במאי. לחתימה על הצו יש משמעות כלכלית ומעשית ברורה: הוא מאפשר הפעלה של מגוון כלים ממשלתיים לשעת חירום, כדי להתמודד עם השלכות הבצורת הגורמת למחסור במים ואובדן תוצרת חקלאית. כך, בעיקר, לספק סיוע כלכלי לחקלאים ועסקים שנפגעו, בין היתר בפיצוי ישיר, התאמות מסים ועוד. חתימה על הצו היא תנאי הכרחי בחוק אשר מאפשר הפעלת מנגנוני פיצוי בשנה שחונה. בנוסף, החתימה מאפשרת למשרד האוצר ומשרדי ממשלה נוספים לפעול בלי צורך בהחלטות ממשלה חדשות או הליכי חקיקה ממושכים, תוך גמישות ביורוקרטית והפניית כלים פיננסים ממוקדים לתגובה מהירה.
למרות זאת, עד כה הדבר לא נעשה. אוריאל פיין, נציג אגף התקציבים באוצר, הסביר היום בוועדת הכלכלה מדוע לא נחתמה ההכרזה על בצורת ולא מקודם מתווה לשיפור מצב החקלאים בצפון, הכולל תוכנית להזרמת מי קולחין אשר תצמצם את השימוש במים שפירים העומדים כעת בפני קיצוץ: ״כרגע במשרד עוד לא התקבלה החלטה להקצות משאבים משלל סיבות כרגע איזון פיסקלי. נכון לשעה זו מול שלל הצרכים שהמדינה נדרשת להם התקציביים כרגע לא נמצאו המשאבים האדירים שהתוכנית הזו מצריכה״. לפי הערכות משרד החקלאות, הנזק של הבצורת הנוכחית מוערך ב-50 מיליון שקל עד עתה, ואילו לא יהיו גשמים באוקטובר-דצמבר, הוא אף יכול להאמיר לכ-150 מיליון שקל.
במילים אחרות, כשממשלת נתניהו העבירה את תקציב המדינה, למרות שהיה ידוע שישראל שרויה בבצורת חריפה, הוחלט להתעלם מכך – ועד עתה לא אותר כל מקור תקציבי. זאת, בזמן שבחודשים האחרונים אכן נעשו התאמות שונות בתקציב לצרכים קואליציוניים. במילים אחרות, במשרד האוצר אמנם מסכימים שיש כעת בצורת, אבל כשאושר התקציב בחוד מרץ – הנושא לא תוקצב. הממשלה כעת אמורה להציג מקור תקציבי, אולם לא עושה זאת. כך או כך, גם אם שר האוצר יחתום כעת על הצו – דבר שלא נראה באופק, לוועדת הכספים אין יו״ר אשר יאפשר אישור של העברה תקציבית, לאחר פרישת ח״כ משה גפני מהממשלה. לדברי יובל ליפקין, ראש מנהלת ביטחון המזון במשרד החקלאות: ״יש תקנות שאומרות שהשר צריך לחתום עד סוף מאי. אנחנו הרבה אחרי. שר החקלאות העביר לשר האוצר מכתב, זה חזר אלינו ובשבוע שעבר הועברה שוב המלצה של שר החקלאות עם התיקונים הנדרשים וזה טרם נחתם״.
בזמן שהחקלאים יוותרו על כ-50 אלף דונם של גידולים כדי לצמצם את השימוש במים, מנכ"ל מועצה אזורית גליל עליון עופר ברנע, הסביר בדיון: הרשויות המקומיות נאלצות לפצות מכיסן כדי לסייע לחקלאים ולבלום כך גם עלייה במחירי המזון, שעה שהממשלה לא מתפקדת. לדבריו, ״אנחנו באמת טוחנים מים. התחלנו לעשות מודל בעצמנו כי לקחנו אחריות על החקלאות בגליל העליון ולקחנו התחייבויות במיליוני שקלים וכאילו חקלאי גליל עליון מנהלים את המים של המדינה. נבחרי הציבור ואנשי המקצוע – תניעו כבר. כמה אנחנו צריכים למתוח עצמנו ולקחת התחייבויות כדי לעבור את השנה הזאת? אכפת לנו מהטבע אז אתמול כשהתקשרו פתחנו על חשבוננו מים. רבותי תתעוררו״.
בזמן שישראל מתמודדת עם הבצורת הקשה ביותר מאז החלו המדידות בתחילת המאה הקודמת (כך למשל, באזור אגן הכינרת נמדדו רק כ-44% מהממוצע הרב שנתי של המשקעים), הנחלים מתמודדים עם ירידה חדה בזרימת המים, וגם מפלס המים באגם הכינרת ירד משמעותית. בפועל, חקלאי הצפון לא מחוברים למערכת המים הארצית (למרות החלטה שהתקבלה בנושא בשנת 2018 אולם לא התקדמה), ומשתמשים במים שפירים ובעתות מצוקה אף במים מהטבע. על רקע הבצורת הקשה, החליטה לאחרונה מועצת רשות המים להפחית באופן חד וקיצוני את ערך המינימום לזרימת המים בנחלי הצפון, ובעיקר בנהר הירדן בתחנת גשר הפקק. הספיקה המינימלית תרד מ- 2.5 מ"ק/שנייה שנקבע כקו אדום מבחינה אקולוגית ל- 1.5 מ"ק/שנייה. בחודשי הקיץ הגדירו בהחלטה כי ערך זה ירד אף ל-1 מ"ק/שנייה בממוצע ו-0.8 מ"ק/שנייה ברגעי שיא. ההחלטה התקבלה ללא חוות דעת סביבתית של רשות הטבע והגנים, ללא שיתוף הציבור, ובסטייה מהתוכניות המאושרות כיום.
לפי החברה להגנת הטבע, יישום ההחלטה צפוי להוביל לייבוש של מקטעים נרחבים במערכת הירדן ההררי, כולל מקורות הירדן – הדן, הבניאס והחצבאני, ולפגיעה קשה בבתי גידול רגישים. שאיבות מים נוספות יביאו לירידה ברמות החמצן במים, עלייה בעכירות ובמזהמים, חדירת מינים פולשים, ופגיעה חמורה במגוון הביולוגי – החל מדגים, דרך חסרי חוליות וצומח ייחודי, ועד עופות ויונקים בסביבה האקולוגית כולה. מדובר בנזק בלתי הפיך למערכת אקולוגית עשירה, שלא ניתן להשיבה באמצעים כלכליים. מלבד הפגיעה בטבע, החלטה זו צפויה לפגוע גם בציבור הרחב – בנופשים, במטיילים ובתושבי הצפון. הנחלים, שהם ריאה ירוקה חיונית במיוחד בעונת הקיץ, עלולים להפוך לערוצים יבשים ומזוהמים, דבר שיפגע ישירות בתיירות ובכלכלה המקומית, שגם כך נפגעה קשות בעקבות שנות לחימה ונטישה.
נציגת המשרד להגנת הסביבה, ניצן עזרא, הסבירה בדיון את ההשלכות ההרסניות לטבע: ״המינים שחיים באזורים האלה צריכים הרבה חמצן ומים קרים ויש פה מקרה קיצוני. לקחת את הסיכון ולהוריד את כמות המים כפי שמבקשים זה אומר לא לדעת לאן הולכים ומה יקרה עם האקולוגיה שלנו. צריך לפצות את החקלאים, החשש מפגיעה אקולוגית הוא משמעותי ואסור להוריד את הספיקה בנחלים.
דנה טבצ'ניק מהחברה להגנת הטבע אמרה היום בדיון: ״ברגע שנהרוג את נהר הירדן ונחלי הצפון גם לא תהייה חקלאות. לקבל החלטה עם השלכות הרות גורל על סיבבה, כלכלה חקלאות ותיירות בלי דיון אמיתי עם אנשי מקצוע מה זה כמו ייבוש החולה? חזרנו לשנות ה-50? הפיצוי לחקלאות הוא הכרחי, אבל את הטבע אי אפשר לפצות. כל האקולוגים בקונצנזוס מוחלט אומרים לעצור פה, אתם רוצים את החצבני הבניאס והתנינים כמו הירקון? אל תגידו לא ידענו כי יודעים את התוצאות״.
