דעות
מדוע העושר הגובר לא מעלה את הצריכה?
למרות עלייה משמעותית בעושר ובעיקר בשווי נכסי הנדל"ן והמניות, הצריכה מתאפיינת באי-שוויון גובר ומקבלת חיזוק בעיקר במשקי בית עשירים, בעוד חלקים גדולים מהאוכלוסייה חוסכים יותר ופחות צורכים
בעשורים האחרונים ניכרת ירידה של שיעור הצריכה מתוך הרכוש הכולל ומקורות ההכנסה של משקי הבית.
תופעה זו מתמיהה שכן הכלכלה המודרנית מתבססת על הנחת חוסר הרוויה, לפיה כל אחד מאתנו מעוניין להגדיל את מקורותיו על מנת לצרוך יותר מוצרים, שירותים ופנאי וכך לשפר את רמת החיים שלו.
בתוך כך, מתברר כי בעקבות משברים כלכליים גדולים – ולא חסרו כאלה בעשורים האחרונים, ההוצאה לצריכה פרטית מתקשה להתאושש.
האם ייתכן כי עלות המחייה המתוקשרת כל כך מהווה הסבר חלקי בלבד להאטת הוצאות הצריכה?
ובכן, באתר של הבנק הפדראלי של ארה"ב (להלן – הפד), בחנו לאחרונה את הנושא.
אנו יודעים שכאשר קצב הצמיחה הכלכלית גבוה והעתירות הטכנולוגית בתהליכי הייצור ובתוצרים גבוהה, למיומנויות ורמות גבוהות של ידע והתמקצעות משקל גדל והולך, מה שעשוי ליצור, לאורך זמן, הבדלים גדלים והולכים של התפלגות ההכנסה הכוללת בין קבוצות אוכלוסין שונות.
כך גם לגבי הפריחה של שוקי הנכסים הפיננסיים בשנים האחרונות. הבדלים בין משקל הפורטפוליו בקרב אוכלוסיות שונות מחצינים אף הם את התפלגות העושר העולמי.
ויש גם השפעה להעדפות הציבור לגבי נדל"ן – האם להיות בעלי דירות או לשכור אותן.
ישראל שלנו נהנית, לאחרונה, משלוש התופעות – התמקדותנו באימוץ חדשנות טכנולוגית בתהליכי ייצור, והתאוששותם המרשימה של שוקי ניירות הערך ונכסים נוספים ממשברים (העלייה החדה של שוק המניות מאז ההסדר המדיני בקיץ 2024 מהווה דוגמא אחת טובה לכך) והנטייה שלנו להיות בעלי דירות, שגבוהה, בדרך כלל, מהמקובל במדינות מפותחות רבות.
החוקרים מצאו חולשת יתר מתמשכת של הצריכה הפרטית ביחס לרמה שאמורה הייתה לאפיין אותה לפי הקשרים התיאורטיים בין רמות הצריכה, ההכנסה והעושר.
במיוחד, התוצאות הראו שצמיחת מחירי נכסים במהלך חמש השנים האחרונות תמכה באופן שאינו פרופורציונלי (יתר על המידה) בצריכה של משקי בית בעלי הכנסה גבוהה, אל מול אוכלוסיות שרמות ההכנסה שלהן נמוכות יותר.
החוקרים מצאו כי ריכוז גובר של עושר – כאמור אחת התוצאות של צמיחה כלכלית מהירה עתירת טכנולוגיה - הוליך לירידה במקדם הצריכה השולי מתוך עושר קרי, ככל שהעושר גדל, הצריכה גדלה פחות. לדבריהם, תופעה זו מסבירה את ההתאוששות החלשה של הוצאות משקי הבית לאחר משבר כלכלי גדול.
זה ממצא חשוב משום שאינו מתיישב עם אחת התובנות הכלכליות המוכרות הנקראת ביקוש מתפרץ (pent up demand) קרי, בעת המשבר הציבור חוסך ליום סגריר וכשהוא משתכנע שהמשבר חלף הוא מגדיל באחת את הוצאותיו וסוגר חוסרים שהצטברו לאור זמן.
בעצם, מה שהמחקר מראה הינו שככל שהעושר העולמי יגדל בהתאם למאפייניו כיום – גידול הטרוגני ולא שוויוני – ההוצאה הפרטית תתקשה יותר ויותר להתאושש ממשברים ובכלל, חלק גדול יותר מהרכוש יתועל לחיסכון. ייתכן כי הריביות בעולם תצטרכנה להיות נמוכות יותר מכפי שיוכלו להיות על מנת לפצות בגין תופעה זו.
כמובן, לממצאים לגבי הקשר בין שונות העושר לבין הוצאות הצרכנים עשויות להיות השלכות חשובות עבור קובעי מדיניות. תנודות של מחירי מניות ונדל"ן יוליכו כנראה לשינויים קטנים יותר ויותר של הצריכה (ודרכה – גם של התוצר).
והמסקנה של החוקרים נחרצת ומצריכה מחשבה מעמיקה: אחד הערוצים המרכזיים שדרכם הן זעזועים כלכליים (ואחרים) והן המדיניות המוניטרית המסורתית יכולים להשפיע על הפעילות הכלכלית הריאלית – עלול להיחלש.
רונן מנחם
כלכלן שווקים ראשי בנק מזרחי טפחות
