המלחמות רוקנו את המחסנים: למה התעשיות הביטחוניות שועטות לבורסה
מאוקראינה ועד המזרח התיכון: העידן החדש של מלחמות התשה ממושכות יוצר ביקוש גובר למיירטים, רקטות ומנועים רקטיים ומשנה את כללי המשחק של החימושים: לא עוד ייצור מוגבל של מערכות מתקדמות, אלא מעבר לייצור המוני וזול. תומר מצטרפת לשיח ההנפקות, ומשרד הביטחון יידרש להכריע בין שיקולי סודיות לבין הצורך הדחוף במימון להרחבת הייצור
הצטרפותה של יצרנית המנועים הרקטיים תומר לשיח ההנפקות, לצד שתי החברות הוותיקות יותר, רפאל והתעשייה האווירית, מבטאת את הלחץ על התעשיות הביטחוניות להרחיב במהירות את כושר הייצור באמצעות גיוסי הון והסתגלות למציאות של מלחמות ממושכות, שמגבירות את הביקוש לחימושים.
מרבית פעילותה של תומר מסווגת, בין השאר בהיותה יצרנית המנועים של טילי ההגנה האווירית חץ 3 וברק MX של התעשייה האווירית, ומנועי הרקטות הארטילריות המדויקות של אלביט מערכות. פרט לאלה, היא גם מייצרת את מנועי טילי השביט של התעשייה האווירית, המשמשים לשיגור לווייני הביון שלה, מסדרת אופק.
היא פועלת זה כעשור כחברה בבעלות ממשלתית מלאה, לאחר שבמשך שנים ארוכות לפני כן הייתה חלק מהתעשייה הצבאית (תעש). כשהמדינה הפריטה את תעש ב־2018 ומכרה אותה לאלביט, שבשליטת מיקי פדרמן, היא החריגה מהעסקה את פעילויות ההנעה הכבדה וההנעה הרקטית, וריכזה אותן בתומר — במטרה לשמר בידיה שליטה בידע המקצועי העצום שנצבר בה, הנחשב ליכולת לאומית אסטרטגית. באותם הימים עצם המחשבה על הכפפת פעילותה לכללי המשחק של שוק ההון הייתה נשמעת הזויה.
השינוי ביחס להנפקת תומר החל להתגבש בשנה האחרונה, הן ברשות החברות והן בהנהלת החברה, על רקע העידן החדש של מלחמות התשה. המלחמות הממושכות והשוחקות, בין רוסיה לאוקראינה ובמזרח התיכון, דורשות זרם אספקה חזק של חימושים אל החזיתות ומאלצות את יצרניות הנשק להשתנות במהירות ולעבור מייצור מערכות מתקדמות בכמויות מוגבלות למודל המבוסס על הרחבת קיבולת, הגדלת מלאים וקצב אספקה גבוה. במציאות הזאת, רשות החברות והחברות הביטחוניות רואות בשוק ההון כלי אפשרי לגיוס המשאבים הדרושים להאצת הצמיחה ולהרחבת הייצור.
בשיחה עם כלכליסט אמר בכיר בתעשיות הביטחוניות כי "אם בעבר התמקדנו בייצור של מוצרים עתירי טכנולוגיה ומדויקים מאוד, גם במחיר גבוה, היום אנחנו חייבים לעבור לייצור המוני ובעלויות נמוכות יותר. כבר אין די ב'מוצרי בוטיק' — אותם חימושים איכותיים ויקרים המיוצרים במשורה — וכעת כולם צריכים הרבה מהם. מערכות הינע לטילים, התקפיים והגנתיים, הפכו למוצר נדרש מאוד, והמענה למצב הזה הוא הגדלה משמעותית של קווי הייצור".
המספרים על היקפי הייצור של מערכות ההגנה האוויריות בתעשיות הישראליות מסווגים, אך נתוני הצמיחה של תומר ממחישים את הרחבת פעילותה מאז 7 באוקטובר. מפרוץ המלחמה האזורית היא הכפילה את מספר עובדיה מ־500 ל־1,000, הרחיבה את קווי הייצור הסדרתיים שלה והפכה לצוואר בקבוק מרכזי בתהליכי הייצור של טילים ורקטות. פרט לתמיכתה בייצור המוגבר של טילי ההגנה האווירית עבור צה"ל, מפעליה עמוסים לעייפה גם בעקבות עסקאות נשק רחבות היקף בעולם. זאת, כשהתעשייה האווירית מייצאת לגרמניה את טילי חץ 3 ומספקת את מערכות ברק MX למדינות רבות אחרות, ואלביט מוכרת רקטות ארטילריות לטווח של עד 300 ק"מ לשורה של צבאות באירופה, המתחמשים בקדחתנות מאימת האפשרות של פלישה רוסית ליבשת.
ערב חידושה האפשרי של המלחמה בין ארה"ב לאיראן, ובהינתן "אור ירוק" אמריקאי, צפוי שגם ישראל תצטרף אליה. שאלת מלאי המיירטים העומד לרשותן היא שאלת מפתח. ברקע עומדות יכולותיה של איראן לאיים על ישראל, על מדינות המפרץ הפרסי ועל הבסיסים האמריקאיים שבהן, תוך שמירה על קצבי אש גבוהים באמצעות טילים המסוגלים לפגוע גם במטרות רגישות.
בשלהי מלחמת איראן השנייה, באפריל האחרון, מלאי טילי היירוט העומד לרשות צבא ארה"ב הידלדל משמעותית. המחסור מורגש בעיקר בטילי פטריוט PAC-3, ששימשו את האמריקאים להגנה על מדינות המפרץ; בטילי THAAD ובטילי SM-3, שבאמצעותם הצבא האמריקאי יירט טילים בליסטיים ששוגרו לעבר ישראל, וזאת כתגבורת למערכות ההגנה האוויריות שלה מפני טילים אלה — חץ 3 וקלע דוד. מעטפת ההגנה של קלע דוד הורחבה מאוד לקראת המלחמה האחרונה, ובניסיון ליירט באמצעותה בגובה רב יותר מזה שבו היא תוכננה לפעול מלכתחילה.
כל מיירט שמשוגר לעבר טיל בליסטי איראני הוא טיל יקר שנגרע מהמלאים של ארה"ב וישראל, כשקצב הייצור של כל אחד מהם הוא בין שנתיים לשלוש. מחירו של טיל בודד מסוג חץ 3 מוערך ב־3 עד 4 מיליון דולר, כאשר מחירו של טיל בודד מסוג THAAD נע בין 12 ל־15 מיליון דולר. מחירו של טיל בודד מסוג SM-3 מדגם חדש ומתקדם עשוי להיות אף כפול ממחירו של טיל THAAD.
בשוק הביטחוני אומרים כי המחירים הגבוהים הם רק בעיה שולית, אם בכלל, בדרכן של מדינות להצטייד ביכולות הגנה מוכחות. "כשמדינה חשה מאוימת ומקיימת עם נציגים של חברה ביטחונית משא ומתן על הצטיידות במענה הגנתי, הוויכוח יהיה על מועדי האספקה ולא רק על מחיר המיירט. רובן יהיו מוכנות לשלם כל סכום, אבל הן יתעקשו מאוד על הזמינות", אמר בשיחה עם כלכליסט מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר בחיל האוויר, תא"ל (במיל') רן כוכב (רנכו).
לפי כוכב, המענה למציאות המתקבעת במלחמת ההתשה במזרח התיכון הוא גישת הקפוז"ה — ראשי תיבות של קטן, פשוט, זול והמוני. "המענה נמצא בהגברת התיעוש, וזה נכון גם לגבי מערכי גילוי כמו מכ"מים וחימושים התקפיים. לאף אחד אין מחסנית בלתי נגמרת, וזה שיקול שכל ממשל שיוצא למערכה חייב לקחת בחשבון. וזה עולה כסף".
2 צפייה בגלריה
מנהל רשות החברות רועי כחלון. רואה בשוק ההון כלי לגיוס המשאבים להאצת הצמיחה ולהרחבת הייצור בתעשיות הביטחוניות
(צילום: איל יצהר)
אלא שהדרך להנפקת תומר רבה וארוכה, ומוטב שמנהליה יציצו במתרחש אצל אחיותיה הבוגרות, גם בוותק וגם בתהליכי ההנפקה, יישננו וילמדו. התעשייה האווירית היא החברה היחידה שעל הנפקתה כבר התקבלה החלטת ממשלה, ולמעשה, מבין השלוש היא הקרובה ביותר לבורסה. בחודשים האחרונים חלו תזוזות משמעותיות לקראת הנפקת מניות מיעוט בה, תוך השגת סיכומים והבנות על צווי חיסיון הקשורים לפעילותה.
רפאל, שמנהליה מבקשים את הנפקתה מהחשש שהנפקת התעשייה האווירית לבדה תפגע קשות בכושר התחרות שלה מולה, תיאלץ להמתין בסבלנות לפחות בטווח הזמן הנראה לעין. הממשלה כלל לא קיבלה החלטה על מהלך כזה, טרם נעשתה לה הערכת שווי, וגם במשרדי הביטחון והאוצר מסתייגים מהמתווה שהציגה רשות החברות להנפיק אותה מחוץ לבורסה.
גם אחרי שהיקפו של תקציב הביטחון שולש מתחילת מלחמת 7 באוקטובר, הוא לבדו לא יוכל לממן את האצת הייצור הביטחוני ואת חידוש המלאים של צה"ל, המדלדלים בין המלחמות והסבבים. בשוק הביטחוני משוכנעים כי השינוי הדרמטי שבפניו עומדות התעשיות הביטחוניות לא יפסח גם על משרד הביטחון, בהיותו הרגולטור והבעלים של התעשייה האווירית, רפאל ותומר.
משרד הביטחון יידרש להפנים כי בעידן החדש הוא לא יוכל להמשיך ולהחזיק את המקל בשני קצותיו לאורך זמן. אם בעבר הוא נרתע מחשיפת התעשיות הביטחוניות לשוק ההון, משיקולי סודיות ורגישויות ביטחוניות, כעת הוא יצטרך להגדיר מחדש את הקווים האדומים שלו. הדחק התקציבי, הצורך של צה"ל בזמינות גבוהה של חימושים רבים והמעבר לייצור המוני ויעיל יותר יאלצו אותו להחליט מה דחוף לו ומה חשוב לו יותר.
"ההתנגדות המסורתית שאפיינה במשך שנים ארוכות את משרד הביטחון ביחס למכירת אחוזים מהחברות הביטחוניות התבססה על פחדים, ואולי גם על חוסר מקצועיות", אמר לכלכליסט בכיר בשוק הביטחוני, המעורה היטב בהתפתחויות החלות בו ובתהליכי בניין הכוח של צה"ל.
לדבריו, "ייתכן שחלק מההתנגדות נובע מהקושי הטבעי של גורמים כאלה ואחרים להתפרק מסמכויותיהם. אני זוכר היטב את הזעזוע שאחז בעבר באנשי מלמ"ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון) רק מעצם המחשבה להפריט את תומר או למכור מניות בתעשייה האווירית, משום שעיסוקיה כוללים גם טילים וכטב"מים סודיים. אלא שמפת האתגרים של כולם השתנתה. אם בעבר האתגר המרכזי היה טכנולוגי, כמו השגת המסוגלות ליירט במהירות ובגובה עצום טיל בליסטי באמצעות טיל אחר, כעת האתגר עובר לרצפת הייצור".
