אף שפיטורי בר בוטלו, בג"ץ חייב לפסוק בנושא, עבור שומרי הסף
האופציה הקלה ביותר לשופטי בג"ץ היא להימנע מלדון בעתירות נגד פיטורי ראש השב"כ לאחר שזה הודיע על פרישתו. אלא שבימים כאלה נדרש בג"ץ להציב קו אדום לממשלה
האופציה הקלה ביותר של בג“ץ היא לפסוק שעקב הודעת ראש השב"כ רונן בר על עזיבת התפקיד ב־15 ביוני וחזרת הממשלה מהחלטתה לפטרו – אזי העתירה נגד פיטוריו התייתרה. בכך יימנע בג"ץ מלקבל פסק דין עקרוני.
אלא שבריחה מפסק דין שכזה תהווה כניעה של בג"ץ מחשש לקבל החלטה שתרגיז, שוב, את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שרי ממשלתו.
בג"ץ צריך לומר בקול רם וברור שבר פוטר על ידי נתניהו משיקולים לא ענייניים ואסור היה לראש הממשלה לעשות כן: בר העז לצאת נגד גחמותיו של ראש הממשלה שדרש חוות דעת ביטחונית שתסייע לדחיית עדותו, הורה לחקור את יועצי נתניהו בפרשת קטארגייט, תבע הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית כשהטיל אחריות לטבח גם על נתניהו והדרג המדיני, וסירב לדרישת נתניהו מהשב"כ לעקוב אחרי פעילי מחאה נגד ההפיכה המשטרית.
לא רק המניע להדחה הוא פסול. גם ההליך שאותו נקטה הממשלה היה חפוז, מעוות ולקוי, כולל הצבעה "תפורה" שבה כל שרי הממשלה החליטו פה אחד על כך שבר יסיים את תפקידו ב־10 באפריל. לאחר מכן, בלא להמתין להחלטת בג"ץ בעתירות שהוגשו נגד הפיטורים, נתניהו אף הכריז בשעת בוקר מוקדמת על מחליפו של בר בתפקיד, אלי שרביט. שעות ספורות בלבד אחר כך ראש הממשלה נסוג ממינוי שרביט, לאחר שהתברר כי השתתף, רחמנא ליצלן, בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית.
האבסורד והציניות הגיעו לשיא לאחר שבר הודיע בשבוע שעבר שיפרוש ב־15 ביוני. חברי הקואליציה הסתערו והודיעו שהם אלו שיקבעו את המועד, לא בר. ח"כ טלי גוטליב (הליכוד) מיהרה לצייץ: "מי שואל אותך, אדון רונן בר, מתי תתפטר?? מי שואל אותך??". שר התקשורת שלמה קרעי צייץ: "רונן בר, אתה סיימת! הממשלה פיטרה אותך ב־10 באפריל. ניסיונך לאחוז בכיסא הוא פשע נגד ביטחון המדינה! הממשלה חייבת להודיע לבג"ץ: לא מקבלים מריחה, לא דחיות, לא קומבינות!". יצחק קרויזר (עוצמה יהודית) הוסיף: "רונן, מזכיר לך שכבר פוטרת. תתקדם". מפגן עוצמה מרשים, שקרס לתוך עצמו בתוך שעות ספורות. נתניהו פוחד פחד גדול מפסק דין עקרוני של בג"ץ שיגביל אותו בעתיד, ולכן הממשלה מיהרה עוד באותו יום לבטל את הפיטורים, ובלבד שלא יגיעו לפסק דין.
אבל אף שעל פי רוב בג"ץ נוהג שלא להתערב במקרים שבהם התייתרה התערבותו, כאן המצב שונה. הפסיקה העקרונית שלו נדרשת וחשובה, כדי להציב קווים אדומים בפני הממשלה שפועלת לפי גחמות חבריה, ללא כל קשר למינהל תקין או טובת הציבור. הצבת גבולות ברורים לממשלה בהתנהלותה מול שומרי הסף הכרחית בתקופה הקריטית הנוכחית, כשעוד שומר סף עוזב, וכשבמקביל מנסים להדיח בכוחניות את היועמ"שית.
פסק דין עקרוני של בג"ץ, שיגביל את שיכרון הכוח של נתניהו ושריו, לא רק יגן על ראש השב"כ הבא, אלא גם על שומרי הסף האחרים. נתניהו ושריו, שמרבים לתקוף את ה"דיפ סטייט", יצטרכו להבין שהם לא יכולים להניף את נשק הפיטורים על בכירים כגון הרמטכ"ל, המפכ"ל, היועמ"שית, יועצים משפטיים במשרדי הממשלה, הממונה על התקציבים באוצר - רק בגלל שאלה אינם מוכן להכשיר את השרצים שלהם.
בריחה אפשרית של בג"ץ מהצבת גבולות ברורים לראש הממשלה תפגע בדמוקרטיה הישראלית ובשלטון החוק ותסייע לנתניהו למתוח את החבל עוד יותר. לכן, חייבים לדרוש משופטי בג"ץ הדנים בעתירות לפרסם פסק דין עקרוני בנושא: הנשיא יצחק עמית (שאותו מבזה ומחרים שר המשפטים יריב לוין), השופטת דפנה ברק ארז, והשופט נעם סולברג. אם לא יעשו כן, הם יחטאו לתפקידם, ויגלו בהמשך שהם פוגעים גם בעצמאותם.
