דעה
מהרן, שחרר
סמוטריץ' מתעקש למנות את מהרן פרוזנפר לממונה על התקציבים, חרף פסילתו בוועדה למינוי בכירים. פרוזנפר צריך להודיע לו שהוא מוותר על התפקיד, אחרת הוא מצרף את יושרו ומשקלו הציבורי לקבוצה של דורסי החוק
מהרן פרוזנפר צריך לוותר על תפקיד הממונה על התקציבים במשרד האוצר.
הוא כנראה היה צריך לוותר מלכתחילה, בשל ההיקף והמורכבות של ניגודי העניינים הפוטנציאליים שלו. פרוזנפר היה עד לאחרונה איש עסקים פעיל, שהחזיק, בין היתר, שתי סוכנויות ביטוח וחברת ייעוץ עסקי שמייעצת לגורמים שונים במשק ולמשרדי ממשלה. מינויו התעכב חודשים ארוכים מאז שבצלאל סמוטריץ' הודיע עליו, אי־אז בחודש יולי, משום שמשרד המשפטים היה צריך לתפור לפרוזנפר הסדר ניגוד עניינים רחב ומורכב – הסדר שגם לאחר שהושג משמעותו הגבלת תפקודו בכובעו החדש.
מעבר מהעולם העסקי לתפקיד הממונה על התקציבים – אולי התפקיד הבכיר ביותר באוצר, שמשפיע על כל סקטור ופעילות במשק – מעולם לא קרה, והוא טעון ורגיש במיוחד. עד כדי כך טעון ורגיש, שהוחלט מראש שהמינוי כלל לא יובא לאישור ועדת המינויים למשרות בכירות בשירות המדינה לפני שיצליחו לנסח ולחתום על הסדר ניגוד העניינים.
בהמשך ניתנה לפרוזנפר הזדמנות לוותר, לאחר שוועדת המינויים פסלה את מינויו בפעם הראשונה, בראשית ספטמבר. הוועדה קבעה שסמוטריץ' לא ראיין מספיק נשים לתפקיד, והחזירה את בקשת המינוי לשר האוצר כדי שיפעל ויבהיר שאכן עשה ניסיון אמיתי למנות אישה, כמתחייב בחוק. הפסילה לא נעשתה בחלל ריק, אלא על רקע פסיקה של בג"ץ מפברואר השנה, שקבעה כי הממשלה מפרה בגסות את חובתה החוקית לייצוג נשים בתפקידים בכירים. בית המשפט קצב לה שישה חודשים כדי לבסס מנגנון שיבטיח שוויון מגדרי וישים סוף להדרת הנשים ממעגלי קבלת ההחלטות. זה לא קרה, ומאז פסק הדין מונו עוד שמונה מנכ"לים למשרדי הממשלה – כולם גברים.
באותו שלב, יש לציין, עוד הייתה מועמדת מצוינת לתפקיד הממונה על התקציבים, בעלת ניסיון רלוונטי וכישורים שאינם נופלים מאלה של פרוזנפר, ולעומתו – לא הייתה נגועה בניגודי עניינים. אבל באוצר תחת סמוטריץ', פרוזנפר יודע היטב, ראשת אגף שהיא אישה היא בבחינת צלם בהיכל. כל צמרת משרד האוצר, על 11 ראשי האגפים שלה, מאוישת בידי גברים בלבד (אגב, יש שלוש סגניות באגף התקציבים, במינוי זמני ובהמתנה לראש שיקבע את עתידן).
רמז עבה כרגל של פיל
לפרוזנפר ניתנה עוד הזדמנות לנסיגה מכובדת, לאחר שוועדת המינויים פסלה את מינויו בפעם השנייה, בסוף ספטמבר. סמוטריץ' חזר אז לוועדה וטען בפניה שניסה להיעזר ברשות לקידום מעמד האישה אך לא הצליח לאתר מועמדת מתאימה לתפקיד – אלא שהוועדה לא התרשמה מכנות ניסיונותיו והחליטה שוב שלא לאשר את מינויו של מועמדו האחד והיחיד.
בשבוע שעבר קיבל פרוזנפר עוד אפשרות נסיגה, מלווה ברמז עבה כרגל של פיל, כאשר ועדת המינויים פסלה את מינויו בפעם השלישית והודיעה כי לא תדון בו עוד. ההחלטה הארוכה והמנומקת של הוועדה לא מותירה מקום לספק באשר לכנות כוונותיו של השר המתעקש על פרוזנפר:
"פניית השר לקבל שמות מועמדות לתפקיד... לא נעשתה לגורמים מקצועיים שייתכן ובאמתחתם שמות של מועמדות פוטנציאליות בעלות ניסיון מובהק בתחום הכלכלי במדינת ישראל", נכתב בהחלטה. "אף אחת מהמועמדות לא צוינה (בידי השר) כ־בעלת היתכנות לקבלת התפקיד", כתבה הוועדה, ללמדנו שסמוטריץ' פשוט אסף ערימת שמות כמעט אקראית כדי להיראות כמי שבחן גם נשים. הוועדה לא התעצלה וסקרה את עמדתו של שר האוצר עצמו ביחס לכל אחת מחמש המועמדות, והראתה כי לא הייתה לו כוונה אמיתית לבחור באחת מהן. במילים מנומסות הוועדה אמרה שסמוטריץ' פשוט מנסה לעבוד עליה, כדי להשאיר רק את פרוזנפר.
שתיקתו עומדת לחובתו
כעת, משהודיע שר האוצר כי פשוט יתעלם מהוועדה ויביא את המינוי לאישור הממשלה חרף הפסילה החוזרת ונשנית, מוטלת על פרוזנפר חובה לוותר על התפקיד.
שיתוף פעולה עם המהלך הדורסני והלעומתי של סמוטריץ', המתעלם מהחוק, מהוועדה ומהמנהל התקין, יהפוך גם את פרוזנפר בדיוק לכזה – דורסני, לעומתי ומתעלם מהחוק ומהמנהל התקין. גם אם לא רצה בכך, סמוטריץ' הופך אותו למשת"פ – אדם שבעצם הסכמתו למינוי מצרף את קולו, את יושרו ואת כובד משקלו הציבורי לקבוצה שאינה מכבדת את הכללים.
מהרן פרוזנפר הוא אדם מוכשר, רב־פעלים, תת־אלוף במילואים, בעל רזומה מרשים כיועץ כלכלי לרמטכ"ל, שבהחלט יכול למלא היטב את תפקיד ראש אגף התקציבים באוצר. הוועדה למינוי בכירים שבה וציינה בהחלטות הפסילה כי "אין ולא הייתה מחלוקת באשר להתאמתו המקצועית לתפקיד". דווקא משום כך, המשך הדהירה שלו קדימה, כשהוא מסתתר מאחורי גבו של סמוטריץ', שעושה בעבורו את העבודה המלוכלכת, בעייתי במיוחד.
פרוזנפר מבקש להתמנות לתפקיד ממלכתי מהחשובים ביותר שקיימים. דרישות הסף של התפקיד הזה הן יושרה, כיבוד החוק והמנהל התקין, ופעולה אך ורק לטובת האינטרס הציבורי – אינטרס הכולל גם את הפסקת הדרתן הבוטה של נשים על ידי הממשלה. לתפקיד הזה אי אפשר להתמנות עם הגיבנת של צפצוף על החלטת ועדת המינויים, ובהמשך עימות צפוי עם בג"ץ. וזה עוד לפני שמזכירים את החוב הפוליטי שיהיה לו כלפי השר שמינה אותו במאמצים כה רבים.
והאמת – גם בלי כל אלה, כמי שמבקש להיות משרת ציבור נאמן, ראוי היה שפרוזנפר יחשוף את עמדתו בנוגע למצב. מי יודע, אולי אף יתייצב ויאמר בפומבי שאינו מעוניין להיות עוד חוליה בשרשרת גברית, מיזוגינית לפרקים, שמאפשרת רק לגברים כמותו להתקדם לצמרת, והודפת לאחור – בעיקר תחת השר הנוכחי – נשים מוכשרות וראויות, מעצם היותן נשים.
שתיקתו של פרוזנפר אינה מגינה עליו – להפך, היא עומדת לחובתו.
