"מאסק ישראלי" – הפוליטיקה של הפירוק בגרסת נתניהו
בישיבת הממשלה השבוע, הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על יוזמה למנות "מאסק ישראלי" – דמות חזקה שתהיה מופקדת על "ריסוק הבירוקרטיה", תוך דגש מוצהר על החלשת מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. לכאורה, מדובר במהלך שנועד "לייעל" את עבודת הממשלה ולהסיר חסמים. בפועל, זוהי חוליה נוספת בשרשרת מהלכים שמטרתם לרוקן את הדמוקרטיה הישראלית מתוכן, לשבור את מנגנוני האיזונים והבלמים, ולרכז כוח בידי הממשלה ומעגל מקורביה – מבלי שיישארו גופים שיכולים לפקח, לבלום או להתנגד.
נתניהו לא המציא את הרעיון הזה. מעבר לים, תחת ממשל טראמפ, הוקמה בארה"ב ה-DOGE – "המחלקה ליעילות ממשלתית" – בראשות אילון מאסק. גם שם, עטפו את המהלך בסיסמה של "ייעול" וצמצום בזבוזים, אך בפועל ניתנה למאסק גישה ישירה למערכות הרגישות ביותר של האוצר האמריקני, יכולת להקפיא תשלומים, לפטר המונים מעובדי הממשל בלחיצת כפתור וללא שימוע, ולבטל תקציבים ותמיכות – ללא הליך חוקי תקין וללא פיקוח אפקטיבי.
ה-DOGE לא רק עקף חוקים ועקרונות חוקתיים – הוא פגע ישירות בשירותים החיוניים שהמדינה מספקת, החל בתמיכות בריאות וחינוך ועד שיתוק פרויקטים ציבוריים. זכויות עובדים נשחקו, ועובדי ציבור מצאו עצמם חשופים לפיטורים שרירותיים, כשהמסר ברור: מי שלא מיישר קו – עף.
ההיגיון הפוליטי של המהלך האמריקני והמהלך שמציע נתניהו זהה: לזהות את הדרג המקצועי – המשפטי, המנהלי והבירוקרטי – כאיום שיש לחסל או לאלף. במקום לראות בשומרי הסף כלי להבטחת מינהל תקין ושמירה על זכויות האזרחים, הופכים אותם למכשול שיש להסיר. בארה"ב זה נעשה דרך מאסק וה-DOGE; בישראל, באמצעות "מאסק ישראלי" שיתקוף את הבירוקרטיה, ובעיקר את הייעוץ המשפטי לממשלה, שהוא אחד המוקדים האחרונים שמסוגלים לבלום צעדים בלתי חוקיים או פוגעניים.
המשותף לשני המקרים הוא ההנחה ששירות ציבורי חזק ועצמאית הוא נטל, ואילו שירות ציבורי מוחלש, מצומצם, נטול עצמאות ותלוי לחלוטין בהחלטות הדרג הפוליטי – הוא נכס. בפועל, זה מתכון להעמקת השחיתות ולהגברת תלות האזרחים ברצון האוחז בשלטון למימוש זכויותיהם. כאשר מינויים, קידומים ופיטורים מוכרעים על פי נאמנות פוליטית ולא על פי מקצועיות, המערכת כולה מתנוונת. פוליטיקה זו היא פוליטיקה של פירוק – לפיה השחתת וניוון המערכות הציבוריות, כמו גם הפרטתן, הוא שלב בדרך לפירוק כל מוקדי הכח וריכוז כח אבסלוטי בידי דרג פוליטי .
פגיעה בשירות הציבורי אינה רק סוגיה משפטית. היא פוגעת ישירות בעובדים בשר ודם ובעבודה המאורגנת, בזכויות העובדים, וביכולתם להתאגד ולהתנגד לפגיעה. עובדים שמבינים שכל עתידם תלוי ברצון השר – או ב"מאסק ישראלי" מטעמו – לא יעמדו על עמדתם המקצועי, לא יחשפו עוולות ועלולים אף לשתף פעולה עם פעולות בלתי חוקיות, כפי שעל פניו הנחה שר התקשורת את עובדי משרדו. כך נוצרת תרבות ארגונית של פחד וצייתנות במקום מקצועיות ועצמאות. הדבר מזמן למחנה הדמוקרטי בישראל הזדמנות וגם אתגר – להבין שהעבודה המאורגנת, ההסכמים הקיבוצים והקביעות המושמצת הם חלק ממערכת ההגנה על הדמוקרטיה, וההבטחה שהשירות הציבורי בישראל יהיה ממלכתי וא-פוליטי .
ב-DOGE האמריקני, התוצאה הייתה כפולה: פגיעה בשירותים לאזרחים והעמקת התלות של המערכת במיליארדר יחיד המקורב לשלטון. בישראל, הסיכון גדול לא פחות: חיסול הדרג המקצועי והמשפטי יפתח את הדלת להחלטות כוחניות, בלתי מבוקרות, שיגיעו ישירות מלשכת ראש ממשלה או שר – בלי ביקורת, בלי עיכובים ובלי אפשרות לערער.
הפוליטיקה של הפירוק – גם בארה"ב וגם בישראל – אינה רק שינוי בירוקטי. היא שינוי בתפיסה של מהי מדינה: ממערכת שמבוססת על מוסדות, חוקים ושוויון בפני החוק – למערכת שבה הכוח מרוכז באדם אחד ובחוג מצומצם סביבו. יוזמת "המאסק הישראלי" היא לא מהלך של ייעול, אלא מהלך של ריכוז כוח – על חשבון הדמוקרטיה, זכויות האזרחים והעבודה המאורגנת.
האלטרנטיבה היחידה לפירוק הזה היא פוליטיקה של בנייה: חיזוק השירות הציבורי, הגנה על שומרי הסף, חיזוק מוסדות המדינה וגם חיזוק העבודה המאורגנת ככלים להבטיח צדק חלוקתי, שוויון והגנה על זכויות. מי שמבקש דמוקרטיה חיה ונושמת – לא יכול להרשות לעצמו להתפתות ל"מאסק ישראלי". כי מה שמוצג כ"יעילות" עלול להתברר כקיצור דרך להפיכת המדינה לכלי בידי השלטון בלבד.
תומר רזניק הוא סגן יו"ר ההסתדרות ויו"ר סיעת הדמוקרטים-מרצ בהסתדרות
