חוות הדעת של בית הדין בהאג על אחריות אקלימית: מה זה אומר על ישראל?
בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) בהאג מפרסם חוות דעת חסרת תקדים, שקובעת כי למדינות קיימת חובה משפטית בינלאומית להפחית פליטות גזי חממה ולהיערך להשפעות משבר האקלים, לא רק מכוח אמנות אקלימיות כדוגמת אמנת פריז, אלא גם מכוח המשפט הבינלאומי המנהגי, דיני זכויות האדם והמשפט הימי.
בעוד חוות הדעת איננה מחייבת משפטית, היא צפויה להשפיע על עיצוב המדיניות, על פרשנות חוקים קיימים ועל האופן שבו בתי משפט, מדינתיים ובינלאומיים, יכריעו בסוגיות סביבתיות בשנים הקרובות.
לישראל יש מחויבויות בינלאומיות קיימות להפחתת פליטות – בהן התחייבות להפחתה של 27% עד 2030 – שנקבעו על ידי הממשלה עצמה והוגשו לאו"ם. חוות הדעת של ה-ICJ מחזקת את הבסיס המשפטי לדרישה לעמוד ביעדים הללו ואף לשקול את החמרתם.
אולם, במדינה כמו ישראל, המתמודדת במקביל עם אתגרי ביטחון מתמשכים ומלחמות – מבית ומחוץ – נושא האקלים, על אף היותו בוער תרתי משמע, נדחק פעמים רבות לשוליים. התוצאה היא פער בין ההצהרות וההתחייבויות הבינלאומיות לבין היישום בפועל. המשמעות המשפטית היא שהיעדר פעולה מספקת עלול להוות לא רק כשל מדיני או מוסרי, אלא גם חשיפה משפטית ממשית: עתירות לבג"ץ, תביעות נזיקין סביבתיות, ואף סנקציות כלכליות ודיפלומטיות מצד מדינות וארגונים בינלאומיים.
המגזר העסקי בישראל, ובעיקר התעשייה עתירת הפליטות – ייצור, אנרגיה, כימיקלים, כרייה ומחצבים – אינו פועל בוואקום. לקוחות, שותפים וספקים בינלאומיים מציבים דרישות הולכות וגוברות בנושאי ESG ועמידה בסטנדרטים סביבתיים. חוות הדעת החדשה עשויה לשמש ציון דרך משמעותי: היא עלולה להרחיב את ההכרה באחריות תאגידית לנזקי אקלים, ולהוות עוגן לתביעות חוצות גבולות (cross-border litigation) כנגד חברות הפועלות בישראל, גם אם הנזק נגרם מחוץ לגבולות המדינה. בפועל, גם אם הרגולציה המקומית תתקדם באיטיות, כוחות השוק – דרישות משקיעים, צרכנים ושרשראות אספקה בינלאומיות – עלולים להוביל להסדרה אפקטיבית של השוק, כאשר חברות ייאלצו להתאים עצמן לסטנדרטים גלובליים כתנאי להמשך פעילות.
לצד החשיפה, יש כאן גם פתח להזדמנות עסקית וכלכלית. חברות שיפעלו מוקדם לצמצום פליטות, להתייעלות אנרגטית ולהטמעת טכנולוגיות ירוקות, ייהנו מיתרון תחרותי בשווקים בינלאומיים. בנוסף, השקעה בפתרונות אקלימיים עשויה להקל על גיוס הון – שכן משקיעים מוסדיים וקרנות בינלאומיות מעניקים עדיפות להשקעות בנות קיימא.
הפסיקה העולמית, ובראשה חוות הדעת של ה-ICJ, תומכת במגמת האכיפה המתחזקת גם בישראל: מהרחבת סמכויות המשרד להגנת הסביבה, דרך הכנסת דרישות סביבתיות למכרזים ציבוריים, ועד לעלייה במספר התביעות הייצוגיות סביבתיות. במציאות כזו, התעשייה נדרשת לבחון מחדש את מערכי הציות, הדיווח והניהול שלה – לא רק כדי לעמוד בחוק, אלא כדי להקדים את הרגולטור ואת התובעים.
חוות הדעת של ה-ICJ אינה עוד מסמך הצהרתי. היא מציבה מסגרת נורמטיבית ברורה, שתשמש את הקהילה המשפטית והעסקית בבואן להעריך, לדרוש ולאכוף אחריות אקלימית. עבור מדינת ישראל והמשק הישראלי, מדובר ברגע שבו נדרש מעבר מתגובה נקודתית – לאסטרטגיה סיסטמטית של הפחתת סיכונים והעצמת הזדמנויות, גם באמצעות רגולציה ממשלתית וגם בהובלת כוחות השוק.
במחלקת סביבה וקיימות במשרד נשיץ ברנדס אמיר, אנו מלווים חברות בהטמעת מדיניות סביבתית מתקדמת, בניהול סיכוני אקלים ובהיערכות לציות לרגולציה המקומית והבינלאומית. השילוב בין הבנה משפטית מעמיקה וניסיון פרקטי מאפשר לנו לסייע ללקוחות להקדים את השוק ולהפוך את אתגרי האקלים למנועי צמיחה.
עו”ד שירן ניסנבוים היא מנהלת מחלקת סביבה וקיימות במשרד נשיץ ברנדס אמיר
