החניון כמרחב מוגן- הזדמנות מוגנת שמחכה מתחת לרגלנו
פרויקטי ההתחדשות העירונית בונים חניונים עם תקרות עבות יותר מממ"ד תקני , למה לא להכשיר אותם?
בכל פעם שיש אזעקות אנו עדים לאותה סצנה בטלוויזיה - עשרות אנשים רצים לחניון אשר במתחם תיאטרון הבימה, יורדים קומה או שתיים , יושבים בין מכוניות, מחכים שסבב שיגורי הטילים מאיראן או מלבנון יעבור בשלום. זו לא בחירה — זו ברירת מחדל. אין להם ממ"ד, אין מקלט נגיש, יש חניון. ואנשים עושים בו שימוש ספונטני, במרחב מוגן, לכאורה, שפיקוד העורף מעולם לא אישר ואף אחד מעולם לא בדק.
הסצנה הזו אינה מקרית: נכון לתחילת 2026, כ-3.2 מיליון תושבים בישראל — כשליש מהאוכלוסייה — חיים ללא מיגון תקני, על פי דו"ח מבקר המדינה שפורסם בינואר. מבין כשלושה מיליון יחידות הדיור בישראל, כ-1.63 מיליון אינן כוללות ממ"ד. כ-55% מכלל הדירות. בירושלים עולה שיעור זה על 70%; בתל אביב מדובר בכ-160 אלף דירות. הסיבה היא סיבה היסטורית: חובת ממ"ד נקבעה בחקיקה רק ב-1992, בעקבות מלחמת המפרץ. כל מה שנבנה לפני כן ורובו ממוקם בדיוק באזורי הביקוש הצפופים , נותר חשוף, זאת למרות המלחמות הרבות שהיו פה בעשורים האחרונים , בהם המדינה לא באמת דאגה למיגון דיי הצורך לאזרחים.
מנגד שוק הנדל"ן כבר מתמחר את הפער הזה: הפרמיה על דירה עם ממ"ד זינקה בתל אביב לכ-41% , פי חמישה מהממוצע ההיסטורי. אנשים מוכנים לוותר על שטח ונוף כדי לישון בשקט. אבל המיליונים שכבר גרים בדירות הישנות לא יזכו לממ"ד בעוד שנה או שנתיים. עבורם, הפתרון חייב להיות אחר ודחוף , בעקבות הסכנה הברורה והמיידית המרחפת בימים אלה מידי יום מעל ראשנו
תקרת החניון עבה יותר מממ"ד
בפרויקטים של התחדשות עירונית, אילוצי תכנון, מובילים כמעט תמיד לפתרון של חניות מרתפיות. ריצפת קומת הקרקע, שהיא בפועל תקרת החניון, נבנית בעובי של 60 עד 80 סנטימטרים כדי לשאת את העומסים הנדרשים על פי תקן. לשם השוואה, עובי הקיר בממ"ד תקני עומד על 30 סנטימטרים בלבד. תקרת החניון עמידה יותר.
בחניונים אלה נמצאים ממילא האלמנטים הדרושים למיגון: קירות בטון מחוזקים וחדרי מדרגות המגיעים עד המפלס התחתון. מדובר בתשתית שהושקעה בה כבר עלות בנייה גדולה כחלק מהקמת הפרויקט ומה שחסר הוא לא יכולת הנדסית, אלא הכשרה רגולטורית.
חשוב להבחין בין שני מצבים: חניון רגיל שאנשים נכנסים אליו בשיקול דעת עצמאי כמו שכאמור קורה במרחב חניון תיאטרון הבימה לבין מרחב מוגן מוכשר ומאושר. הראשון עשוי לספק הגנה חלקית מרסיסים או מגל הדף של פגיעה מרוחקת. אבל מפגיעה ישירה של טיל הנושא כמות משמעותית של חומר נפץ בתקרה שלא תוכננה לכך עלולה לקרוס על יושביה.
ההצעה היא פשוטה: פיקוד העורף, אולי בשיתוף הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, יכול וצריך בימים דחופים אלה לגבש קריטריונים להכשרת שטחים בחניונים תת-קרקעיים בפרויקטי התחדשות עירונית כמרחבים מוגנים תקניים. ההכשרה תתבסס על בדיקה הנדסית ממוקדת: עובי תקרה וקירות, מיקום אלמנטים תומכים, כניסות, יציאות ויכולת קיבולת. לאחר הבדיקה יינתן הכשר רשמי לאזורים העומדים בדרישות, ויוגדרו השלמות הנדרשות להיתר. עלות הבדיקה ההנדסית נמוכה ביחס להשקעה הכללית בפרויקט הבנייה הכולל. במקרים רבים, ההתאמות : חיזוק נקודתי, שילוט, הגדרת אזורי שהייה , ניתנות לשילוב בתוך עבודות הבנייה המתבצעות ממילא. אין כאן בנייה מאפס; יש כאן הסמכה של מה שקיים. וחשוב לא פחות: מדובר בפרויקטים שנמצאים בדיוק שם, במרחב העירוני, במרכזי הערים הצפופות ובשכונות שבהן לא יהיה ממ"ד לדיירים הוותיקים עוד שנים רבות.
מאת מרט יודלביץ', מנכ"ל חברת אנגל אינווסט
d&b – לדעת להחליט
