סגור
דאנס 100

שלוש החלטות שיקבעו אם הבניין שלכם יקבל התחדשות עירונית מוצלחת

מי ייצג את הדיירים, איך משיגים את הרוב הנדרש ואיזה יזם בוחרים: שלוש החלטות שמרכיבות תהליך אחד, ומי שצריך להוביל אותו הוא עורך הדין של הדיירים

אלפי בניינים ישנים ברחבי הארץ ממתינים לחיזוק או להריסה ובנייה מחדש, ובעלי הדירות בהם מקבלים פניות מיזמים בקצב גובר. השאלה הראשונה שעולה כמעט בכל בניין היא "איזה יזם הכי טוב?". לדברי עו"ד ובורר אביב טסה, בעלים של אביב טסה משרד עורכי דין ומומחה לנדל"ן, זו שאלה טבעית, אבל היא מגיעה מוקדם מדי. "הצלחה של פרויקט התחדשות עירונית נקבעת בעיקר לפני שהיזם בכלל נכנס לתמונה", הוא מסביר. "זה תהליך שמורכב משלוש החלטות, בסדר הזה: מי ידבר בשם הבניין, איך מגיעים לרוב, ורק אז איזה יזם בוחרים. את ההחלטות מקבלים הדיירים, אבל מי שצריך להוביל את התהליך מתחילתו ועד סופו הוא עורך הדין שמייצג אותם. מי שמדלג על השלבים האלה, או מנהל אותם בלי ליווי כזה, מגלה, לפעמים אחרי שנים, שחתם על הסכם מחד גיסא שלא מגן על זכויות הדיירים, ומאידך גיסא לא ממקסם את מלוא התמורות הפוטנציאליות או שהפרויקט תקוע עקב מחלוקות שונות".

החלטה ראשונה: מי ידבר בשם הבניין

הנציגות היא הלב של הפרויקט. היא מנהלת את המגעים עם היזם, עם עורך הדין ועם שאר היועצים. לדברי טסה, הטעות הנפוצה היא להרכיב אותה מהשכנים הפעילים ביותר. "נציגות טובה היא לא קבוצת הוואטסאפ של הבניין", הוא אומר. "היא צריכה לשקף את כל בעלי הדירות: ותיקים וצעירים, מי שגר בבניין ומי שמשכיר, ואם יש בבניין חנות או משרד, גם את בעלי הנכסים המסחריים. כשכל קבוצה רואה ליד השולחן מישהו משלה, הרבה יותר קל לגייס אותה בהמשך".
טסה מדגיש עוד שני עקרונות: שקיפות וניקיון כפיים. הנציגות צריכה לקבל הסמכה בכתב מהדיירים, עם הגדרה ברורה של מה מותר לה להחליט לבד ומה מחייב את אישור כלל הבעלים, ועליה לעדכן את הדיירים ולתעד את ההחלטות באופן קבוע. "אסור בתכלית האיסור שנציג יקבל מיזם טובת הנאה כלשהי, ישירה או עקיפה", הוא מזהיר. "ברגע שעולה חשד כזה, האמון בבניין מתמוטט, ולרוב גם הפרויקט".
עו"ד מקרקעין אביב טסה
עו"ד מקרקעין אביב טסה
עו"ד אביב טסה
(צילום: ליאת מנדל)
לדבריו, ההחלטה הראשונה של הנציגות צריכה להיות בחירת עורך דין שייצג את הדיירים, ומרגע זה הוא מוביל את התהליך כולו: מעגן את ההסמכה של הנציגות, מוביל את גיוס הרוב, ובהמשך מנסח את מסמך הדרישות, מנהל את המשא ומתן מול היזמים ובודק את ההצעות. "עורך הדין של הדיירים הוא החוט שמחבר בין שלוש ההחלטות", אומר טסה. לכן נאמנותו צריכה להיות לדיירים בלבד, בלי תלות ביזם כזה או אחר.

החלטה שנייה: איך מגיעים לרוב

כדי לקדם פרויקט נדרש בדרך כלל רוב של שני שלישים מבעלי הדירות, ובחלק מהמסלולים גם תנאים נוספים. בבניין של 24 דירות פירוש הדבר 16 חתימות לפחות. "מאחורי כל חתימה עומדים אדם, משפחה וחששות שונים", אומר טסה. "דייר מבוגר חושש מהמעבר הזמני ומשנים של אי-ודאות, בעלי משכנתה רוצים לדעת מה יקרה לשעבוד, ומשקיע מחשב תשואה. קשה לענות על כל אלה מול ארבעים איש באסיפה סוערת. הרבה יותר נכון לעשות את זה בשיחה אישית או בפגישה קטנה, שבה עורך הדין של הדיירים נותן תשובות מקצועיות לכל חשש".
הדרך לרוב מתחילה, לדבריו, במיפוי שעורך הדין של הדיירים מוביל יחד עם הנציגות: מי גר בבניין, מי בעלי הזכויות הרשומים, ואילו דירות רשומות על שם יורשים או על שם בעלים שגרים בחו"ל. כדאי גם להיעזר במידע ובמפגשי ההסברה של הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ושל מנהלות ההתחדשות העירונית ברשויות המקומיות. גורם ניטרלי שמסביר את התהליך מרגיע לא פעם יותר מכל שכן נלהב.
גם לאופן שבו נאספות החתימות יש משמעות. לדברי טסה, כל מסמך שהדיירים מתבקשים לחתום עליו בשלב הזה, גם אם הוא מוצג כ'הבעת עניין' בלבד, צריך להיות מוסבר היטב ולעבור את עורך הדין של הדיירים. רוב שנבנה על הבנה הוא רוב יציב: דייר שיודע בדיוק על מה חתם לא יחזור בו בהמשך, וכך הפרויקט לא ייתקע בשלבים המתקדמים.
ומה עם מי שמסרב? החוק מאפשר במקרים מסוימים לפנות לבית המשפט נגד בעל דירה שמסרב מסיבות לא סבירות, אבל לדברי טסה זה צריך להיות הצעד האחרון. "סירוב הוא כמעט תמיד חשש שלא קיבל תשובה", הוא אומר. "שיחה אחת בזמן יכולה לחסוך שנה בבית המשפט".

החלטה שלישית: איזה יזם בוחרים

רק כשיש נציגות מוסמכת ורוב יציב מגיע הזמן לבחור יזם, וטסה מסביר שזה לא מקרי: בניין מאורגן ומלוכד מקבל הצעות טובות יותר, כי היזמים יודעים שיש לפרויקט סיכוי ממשי להתממש. הדרך המומלצת היא תהליך תחרותי מסודר, שמנהל עורך הדין של הדיירים, ושבו כל היזמים מקבלים את אותו מסמך דרישות. "בלי זה ההשוואה כמעט בלתי אפשרית", הוא אומר. "הצעה אחת מבטיחה דירה גדולה יותר, השנייה חניה ומחסן, והשלישית שכר דירה גבוה יותר בתקופת הבנייה".
לדבריו, יש שלושה דברים שחובה לבדוק. הראשון הוא האיתנות הפיננסית של היזם והפרויקטים שהשלים בפועל, ולא רק אלה שנמצאים "בתכנון". השני הוא הביטחונות: ערבויות בנקאיות לפי חוק המכר, ערבות לשכר הדירה, ערבות לתקופת הבדק והאחריות, והסדר ברור למקרה שהפרויקט לא עומד בלוחות הזמנים. השלישי הוא הצוות המלווה: שמאי, מפקח הנדסי ועורך דין, ששכרם משולם בדרך כלל על ידי היזם, אבל המחויבות שלהם היא לדיירים בלבד.
"הצעה נדיבה במיוחד לא צריכה להרגיע אתכם. היא צריכה לגרום לכם לבדוק אותה פעמיים", מזהיר טסה. "יזם שמבטיח יותר ממה שהפרויקט יכול לשאת כלכלית עלול לחזור לשולחן המשא ומתן בהמשך, או לא להגיע לקו הסיום". גם אחרי הבחירה העבודה לא נגמרת. ההסכם צריך לפרט את מפרט הדירות, את לוחות הזמנים, את מנגנוני הפיקוח ואת זכויות הדיירים אם משהו משתבש. "מה שלא כתוב בהסכם, כנראה גם לא יתקיים", הוא אומר.

השורה התחתונה

התחדשות עירונית היא אחת העסקאות הגדולות שבעל דירה עושה בחייו. היא נמשכת שנים, ומשפיעה על הבית, על החיסכון ולפעמים גם על הירושה שתעבור לילדים. "הסדר הנכון פשוט", מסכם טסה. "קודם מתארגנים, אחר כך בונים רוב, ורק בסוף בוחרים יזם. אלה לא שלוש החלטות נפרדות אלא תהליך אחד, ומי שצריך להוביל אותו הוא עורך דין שמייצג את הדיירים בלבד. בניין שמקפיד על הסדר הזה מגיע למשא ומתן מעמדה של כוח, ויש לו סיכוי גבוה בהרבה להגיע גם לדירה החדשה".
מאת עו"ד ובורר אביב טסה, בעלים של אביב טסה משרד עורכי דין ומומחה לנדל"ן
d&b – לדעת להחליט