ישראל מתקדמת לצמרת אגירת החשמל העולמית, אבל חוסר התיאום מקשה על אימוץ הטכנולוגיה
לפי הערכות של משרד האנרגיה, בשנת 2030 ישראל תהיה המובילה העולמית בהספק אגירת החשמל ביחס לגודל האוכלוסייה. זה עומד לקרות בזכות זרימת הכסף לתחום, הצניחה במחיר הסוללות, והצורך העז באגירה בישראל. המכשולים: תיאום לוקה בחסר והעדר יעדים
לפי הערכות משרד האנרגיה, ישראל תהפוך בשנת 2030 למובילה עולמית בהספק של אגירת החשמל, בהשוואה לגודל האוכלוסיה. בישראל יותקנו כ־900 מגה־ואט למיליון איש, יותר מההספק הצפוי באוסטרליה (750 מגה־ואט) או בבריטניה (700 מגה־ואט). כל זאת, בזמן שבישראל בכלל לא נקבע יעד לאומי לאגירת חשמל וגם התיאום בנושא לוקה בחסר ומקשה על אימוץ הטכנולוגיה.
בשל כך, משרד האנרגיה עומד לפרסם להערות הציבור דו"ח מקיף על מדיניות ממשלתית בנוגע לאגירת אנרגיה, שכולל המלצות רבות, ונועד ליצור מסגרת מחייבת לכל הרגולטורים בתחום ‑ ממשרד האנרגיה ועד שירותי הכבאות וההצלה. הדו"ח נכתב בידי ד"ר דיאנה בוגין, עמיתת מחקר בתוכנית "ממשק" של האגודה הישראלית לאקולוגיה, בשיתוף גורמי המקצוע במשרד האנרגיה.
תחום אגירת האנרגיה משגשג בארץ כי הוא מוצף בכסף של שוק ההון וכי הוא נהנה מהירידה התלולה במחירי הסוללות (90% מאז 2008), אבל יש סיבה נוספת לשגשוג ‑ הצורך. ישראל זקוקה מאוד לאגירת אנרגיה. האנרגיה המתחדשת בישראל מבוססת על תאים סולאריים, שמגיעים לנצילות מירבית בשעות הצהריים, דווקא כאשר צריכת האנרגיה אינה גבוהה. מצד שני, כאשר הייצור הסולארי דועך, לקראת הערב, הצריכה עולה, ולכן מערכת החשמל צריכה לעבור במהירות להפעלת תחנות כוח גזיות מזהמות.
יותר מכך, בעתיד ייתכן כי יהיה צורך "לקטום", כלומר, שלא להשתמש בכל החשמל הסולארי שנוצר, כי לא יהיה צורך בכולו בשעות הצהריים. הפתרון המיטבי לכך הוא אגירה, שימוש בסוללות ליתיום־יון גדולות, שמאפשרות אספקת חשמל גם בשעות הערב. יש לאגירה יתרונות רבים אחרים ‑ בשימוש נכון, היא תאפשר הפחתה של השימוש ב"פיקרים", תחנות כוח שמופעלות לזמן קצר, עבור שיאי ביקוש בקיץ ובחורף, וכן במתקני השנאה וברשת ההולכה. מערכות אגירה יכולות גם לייצב את התדר ואת בקרת המתח.
"יכולת המימוש תלויה בקיבולת הרשת"
נשאלת השאלה אם סוללות האגירה כל כך נחוצות למערכת, ואם יזמים רוצים מאוד להקים אותן, אז איפה הבעיה? עידן ליבס, מייסד־שותף והמדען הראשי של Ageera אומר כי "יש הרבה תוכניות, אבל יכולת המימוש שלהן תלויה בקיבולת הרשת". אמנם, מתקני אגירת אנרגיה מנצלים טוב יותר את הרשת, ויכולים להעביר חשמל בהתאם לקיבולת שלה, אבל יש קושי בצריכת החשמל של המתקנים. "יש מתקני אגירה במתח עליון, שצמודים לשדות סולאריים, ושם אין בעיה, אבל יש הרבה מתקני אגירה שמתבססים על רשת החשמל, ולהם קשה מאוד לספק חשמל".
ואמנם, אגירת אנרגיה מתחלקת לסוגים רבים ‑ יש סוללות הצמודות לשדות סולאריים ואף לתחנות כוח, ומשמשות לאספקת אנרגיה רציפה ואמינה למערכת, מתקני אגירה במתח גבוה, שמסייעים לנצל טוב יותר את רשת ההולכה והחלוקה, ומתקנים במתח נמוך ‑ במבני ציבור, מרכזי קניות ואף בבתים פרטיים, שמאפשרים הפחתה של עלויות החשמל וגיבוי לתקלות ברשת.
"גם יותר מדי אגירה היא לא רצויה"
לפי המסמך של משרד האנרגיה, למרות ההצלחה היחסית, יש בעיות שונות בפיתוח אגירת החשמל, ובראשן היעדר תיאום ויעדים לאומיים. "יעדים הם חשובים לא רק כנקודה לשאוף אליה", אומר רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה, "אלא גם כבקרה. גם התקנה של יותר מדי אגירה היא לא רצויה, כי יש תועלת שולית פוחתת ככל שמותקנות יותר סוללות".
אבל זו רק ההתחלה. בשטח, יש קושי ברגולציה של כיבוי אש. סוללות ליתיום־יון בוערות במשך זמן ממושך, וקשה לכבות אותן. על כן, שירותי הכיבוי וההצלה דורשים עמידה בתקני בטיחות מחמירים, ומקשים על התקנת סוללות במתקנים תת־קרקעיים, למשל. לפי הדו"ח, רשות הכיבוי וההצלה מאמצת במהירות תקנים אמריקאיים, עוד לפני שאומצו אפילו בארה"ב, ודורשת תשתיות להסלנת מים בכמויות גדולות, גם בשטחים חקלאיים ורחוק ממבנים.
ובכל זאת, אייפר מציין כי "החסמים הם קטנים לעומת קידום אנרגיות מחדשות. גם כי השטח הנזקק לאגירה הוא קטן יותר וגם כי למדנו והגענו מוכנים". כך, למשל, יש תוכנית מתאר ארצית למתקני אגירה.
ייתכן שבשנה הבאה מתקני אגירה יקבלו תמריץ נוסף. בינואר יחל מעבר הדרגתי לשיטה חדשה, MCP, שבה נקבע מחיר החשמל בשוק הסיטונאי בישראל. השיטה החדשה מאפשרת תנודות רבות יותר במחיר, ולעתים, כאשר יש ייצור סולארי מוגבר וביקוש מועט יחסית, ייתכן שהמחיר יהיה כמעט אפסי. עבור יזמי אגירת אנרגיה, זו הזדמנות לשחק בפערי המחירים (ארביטראז') – לרכוש חשמל כאשר הוא זול, ולמכור אותו לרשת כאשר הביקוש גבוה והמחיר יקר יותר. "השוק יהיה משוכלל יותר ויהיה המשך פיתוח של אגירת אנרגיה", מעריך ליבס מ־Ageera, "שיטת ה־MCP פותחת הזדמנויות ובעתיד אולי יהיו הזדמנוית נוספות, כמו ייצוב תדר של מערכת החשמל".
מרבית הדו"ח של משרד האנרגיה עוסק בסוללות, אבל בישראל יש סוג נוסף של אגירה ‑ אגירה שאובה ‑ שני מאגרי מים גבוהים, שהמים נשאבים אליהם בשעות השפל, כאשר החשמל זול, וזורמים למטה בשעות השיא, כדי לייצר חשמל כאשר הביקוש גואה. יש לה יתרון באגירת אנרגיה לטווח של שמונה שעות ויותר. אבל, במשרד האנרגיה מנסים לעודד סוג נוסף של אגירת אנרגיה, שהטכנולוגיה עבורה טרם הבשילה – אגירה לטווח ארוך. כיום סוללות מאפשרות איזון של אספקת החשמל לאורך יממה, אבל אגירה לטווח ארוך מאפשרת לצבור חשמל בסתיו, ולהשתמש בו בחורף. הבעיה היא שהטכנולוגיות הקיימות בנושא לא כדאיות כלכלית, עדיין. מדובר על סוללות ברזל, או שימוש במימן להפעלת תאי דלק. במשרד מציעים לעודד מחקר בנושא, וליצור "ארגז חול רגולטורי", כלומר, רגולוציה מקלה לצרכי ניסוי, אך בכל מקרה מדובר בפתרונות לעתיד הרחוק יותר.
