סגור

פרשנות
תחקיר השופט חאלד כבוב: אין ראיה, אך יש סימני שאלה

המסכת בתחקיר "המקור" מתארת את הניסיון של העבריין אמיר ברמלי לשחד את השופט ולסחוט באיומים את בנו וליד כדי לגרום לכבוב להקל בדינו; היא חושפת את התפירה הגסה שלו, אך מדוע וליד לא גילה זהירות, נפגש עם ברמלי ולא דיווח על כך לאביו? מדוע המשטרה גוררת רגליים? ואיך תשפיע הפרשה על סיכוייו של כבוב להתמנות לעליון?

1. ברמלי בטופ של הנוכלים בישראל

יצחק זוזיאשווילי, אסיר עולם, תכנן את רציחתו של השופט עדי אזר כדי שיזכה לקיצור מאסרו תמורת מידע על כלי הרצח; העבריין יחיעם אוחנה זייף מסמכים כדי להשחיר ולסחוט את השופט תאודור אור שהרשיע אותו ולקבל משפט חוזר; נחום מנבר וסנגוריו גייסו לשורותיהם סניגורית רק כדי להדביק באמצעותה סיפור רכילות צהוב שיגרום לשופט אמנון סטרשנוב לפסול את עצמו.


למסכת מצמררת זו נוסף הסיפור אתמול ב"המקור" (ערוץ 13): ניסיון של העבריין המורשע אמיר ברמלי לשחד את השופט חאלד כבוב ולסחוט באיומים את בנו עו"ד וליד כבוב. זאת כדי לגרום לשופט להקל בדינו, וכדי להפוך לעד מדינה נגד השופט.

3 צפייה בגלריה
מימין אמיר ברמלי והשופט חאלד כבוב
מימין אמיר ברמלי והשופט חאלד כבוב
מימין: אמיר ברמלי והשופט חאלד כבוב
(צילום: עמית שעל)

לצופים שלא ראו, הנה שני ספוילרים מדברי רביב דרוקר שמובילים לשורה התחתונה של הסיפור המסובך הזה. הראשון, "אין ראיה ישירה, חוץ מההתכתבויות של חוסאם (פרטים בהמשך, מ.ג.) שקושרות בין השופט לסיפור הזה". והשני, "המזימה נכשלה. כבוב לא דחה, לא הקל, הרשיע ובמלוא החומרה". ובעברית פשוטה: השופט לא באמת קשור ולא ממש ידע על המזימה שנרקמה נגדו. העובדה שהעניש בחומרה את ברמלי היא הוכחה לכך, למרות שהוא לא היה צריך להוכיח דבר.
ברמלי ניסה לסחוט את השופט באמצעות בנו שאותו ניסה ללכוד באמצעות חבר משותף חוסאם עבד אל-האדי. חוסאם, טיפוס צבעוני, בליין ורהבתן, לא לגמרי בשל, שלא היית קונה ממנו מכונית משומשת למרות היותו סוחר במכוניות חדשות. חוסאם היה משוטה בידי ברמלי ואולי שיטה בו. בכל מקרה, השרשרת הזו חשובה כיוון שהיא יוצרת שתי חוליות חיץ – חוסאם ו-וליד - שמפרידות בין השופט לבין ברמלי. באולם המשפט, לעומת זאת, לא הייתה הפרדה, וכבוב שלח את ברמלי לעשר שנות מאסר. זאת לאחר שהרשיע אותו במעילה בהיקף 240 מיליון שקל, בשורת עבירות של גניבה, מרמה וזיוף בנסיבות מחמירות שכנראה מציבות את ברמלי בשלישייה הפותחת ברשימת גדולי הנוכלים בהיסטוריה של מדינת ישראל.

2. גם שקר, גם חסר היגיון

התחקיר מתנהל על שני צירי תנועה מרכזיים. הראשון, תכתובות ברמלי-חוסאם. רק הן קושרות את השופט לסיפור, אבל יש להניח שהן מזויפות, מפוברקת ומכילות תוכן שקרי שערוך בצורה מניפולטיבית. דרוקר הלך ליואב זילברשטיין מומחה מספר אחת בארץ לשחזור מידע שלא שלל את האפשרות הזו. וחוץ מזה נחשפו והוכחו כמה שקרים בוטים בציר התקשורת הזה. למשל בסרטון ששלח חוסאם לברמלי ובו מצולם בניין בית המשפט המחוזי. חוסאם רומז לברמלי שהרגע נפרד מהשופט כבוב לאחר שנפגשו בבית קפה. ביום ובשעה הנקובים, כבוב לא יצא כלל מבית המשפט. וחוץ מזה, איפה ההיגיון? אם אכן התקיימה הפגישה שבכוחה להפיל את השופט, איך זה שחוסאם לא טרח לצלמה. לצלם את הבניין, כל אחד יכול.

3 צפייה בגלריה
אמיר ברמלי בדיון אצל השופט חאלד כבוב חשוד באיומים על בנו של השופט 1
אמיר ברמלי בדיון אצל השופט חאלד כבוב חשוד באיומים על בנו של השופט 1
אמיר ברמלי בדיון אצל השופט חאלד כבוב
(צילום: אוראל כהן)

שקר נוסף הוא בתכתובות שבה נטען כי השופט נפגש ב-17.9.18 בשעה 12:04 עם חוסאם בסוכנות הרכב של משפחתו בנצרת ו"ספר עמו כסף" בנוכחות בתו של השופט. טענה זו התגלתה, בקלות יחסית, כשקר מכיוון שבאותו היום שהה השופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב וניהל, החל מהשעה 11:30 את משפטו של ברמלי עצמו, כפי שמשתקף מיומן הדיונים של השופט המפורסם באתר "נט המשפט".
ציר התנועה השני מתרכז בהתנהלותו של וליד כבוב, בנו של השופט. חוסאם שימש לברמלי בתור חכה ופיתיון כדי לדוג את הבן ובאמצעותו לקצר טווח לאבא.
סיפור וליד מותירה כמה סימני שאלה. וליד וחוסאם ביקשו לאתר קבוצת משקיעים שתרכוש נכס בסמוך לכיכר השעון ביפו. למטרה זו מזמין חוסאם את וליד לפגישה בביתו של ברמלי בנווה צדק. וזאת, כאשר ברמלי כבר נשפט אצל כבוב. וכאן עולה השאלה האם לבני משפחה של שופט יש "חובת זהירות מוגברת"? חובה שאביו, כשופט תאגידים, מחיל על דירקטורים בחברה.
וליד מוזמן לפגישה ולא מברר מי בעל הבית. עזבו בן של שופט, האם איש עסקים סביר לא מברר עם שותפו לאן ולמי בדיוק הם הולכים כדי לרקום עסקת מיליונים. השגיאה הזו, שאינה פלילית, הולידה מפצי המשך מרובי גרסאות. לפי וליד, כשהתברר לו תוך דקות שהמארח הוא נאשם של אבא, מיהר לנטוש את המקום, וגם לכעוס על חוסאם שגרר אותו למלכודת שטמן ברמלי. חוסאם מצדו טוען שכלל לא ידע שברמלי נשפט בפני אביו של וליד. וליד יצא דובר אמת בפוליגרף כשהשיב בשלילה לשאלה "האם ידעת מראש שאמיר ברמלי ישתתף בפגישה בנווה צדק"? לפי גרסאות אחרות וליד נשאר יותר מכמה דקות, והמפגש המשיך להתגלגל לפסים עסקיים. ברקע מפציעות דמויות נוספות כעו"ד מוחמד אדרעי והקבלן יניב זגורי, וגם קופסת מזומנים אקזוטית. ולא נלאה בפרטים ובגרסאות שממשיכים לזרום ולהתנגש אלה באלה.
אין מחלוקת על שגיאה נוספת של וליד: הוא לא מדווח לאביו על הביקור בבית הנאשם ברמלי. אילו דיווח, סביר שהשופט היה מקיים גילוי נאות, מעדכן את הצדדים באולמו והורג את הסיפור הזה בעודו קטן.
ברמלי ביקש לפסול את השופט כבוב. הפרקליטות התנגדה בטענה שלא הוכחה אינטראקציה כלכלית בינו לבין וליד. השופט דחה את הבקשה, וכך גם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. חיות קבעה שלא מתקיימת עילת פסלות כאשר נאשם מאיים על שופט או בן משפחתו ומעלה טענה שבנסיבות שנוצרו יש לשופט או לבן המשפחה עניין אישי ממשי בהליך.
לסיכום תרומתו של וליד: גם זיקתו לברמלי קלושה, אבל גם אם נניח שלקה בשיקול דעתו, הלקח מבחינתו ברור - הורים לא ניתן לבחור, חברים, כמו חוסאם, כן. כלומר לא לבחור.

3 צפייה בגלריה
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות
נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות
(יאיר שגיא)

3. הנדסת התודעה של ברמלי

ברמלי האביס את דרוקר ותחקירניו באינספור הקלטות, סרטונים ו-ווטסאפים. וגם בהצהרות מנוסחות להפליא שמוציאות אותו כקורבן האולטימטיבי של מדינת פשע אפלה. הצהרותיו עוברות בשלוש תחנות מרכזיות של הנדסת תודעה:
ראשית, העוול הנורא שדחף אותו לשלם למשפחת כבוב: "לגלות שבשביל צדק צריך לשלם, זה שבר אותי. זה פירק אותי. מה יכולתי לעשות? הייתי במעמד שאני צריך לבחור אם אני משלם לעורכי דין או לשופט. אז אין דרך לעדן את זה: כספים הועברו לטובת משפחת כבוב, בידיעת השופט כבוב, בזמן שהמשפט מתנהל לפניו".
שנית, העוול העוד יותר נורא של שלילת יכולתו להתגונן ולהוכיח את חפותו: "אני לא יכול להוכיח כי הכל בטלפון שלי והם לא רוצים לחקור".
ושלישית, העוול הנורא מכל: "הם ירסקו אותך, הם ירדפו אותך עד סוף החיים, הם יותר חזקים ממך. הם המדינה אולי אני פשוט אתנדב להיות עונש המוות הראשון בישראל וככה כל המעורבים והמשתיקים של הפרשה ישנו בשקט". בגלל המצוקה האיומה אפשר לסלוח לברמלי על חוסר הדיוק שהרי כבר היו שני עונשי מוות בישראל. ועדיין, ברמלי מציג עצמו כתשלובת אומללה של דרייפוס, קפקא וזדורוב.
דרוקר השקיע מאמצים רבים שלא לשתף פעולה עם ההצגה הזו. הוא שטח את התלבטויותיו, את החשש שהוא עצמו כלי "בשירותו של נוכל מורשע נגד שופט מוערך", ומכשיר לפגיעה בתדמיתה המתנודדת של מערכת המשפט. אלא שהתחקיר שלו, ללא פיזור סימני השאלה שפיזר סביב השופט, שווה הרבה פחות. נכליו ומעלליו של ברמלי הם "כלב נשך אדם". לא סיפור שמדורג גבוה ברמת העניין. תמונת השופט שמלווה את התחקיר לכל אורכו, חודש לפני בחירתו הצפוייה לבית המשפט העליון, משדרגת את הסיפור ואת הרייטינג. וזאת, למרות היעדרה המוחלט של ראיית זהב, "אקדח מעשן" שקושרים את השופט למזימה שנרקחה בסביבתו. אבל סביבתו, ובעיקר בנו, משכה אותו פנימה וסיפקה את המינימום הנדרש להצבתו כפרזנטור של התחקיר.
על דבר אחד מסכימים כולם: דרוקר, ברמלי, אמא של ברמלי, וגם הסניגורים של השופט ובנו, עורכי הדין צביקה בר נתן ובעז בן צור – שזו שערורייה שהמשטרה גוררת רגלים במשך חודשים ארוכים כשמדובר בחשד לניסיון לשחד שופט ולסחוט באיומים את בנו. דרוקר סיפר שלראשונה בקריירה שלו נאלץ להתחנן בפני בכירי גורמי האכיפה שיקדימו אותו. עד שנמאס לו, והוא הקדים אותם.

4. הברבורים השחורים של כבוב

בשבוע שעבר פורסמו שמות המועמדים לבית המשפט העליון. חאלד כבוב הוא השופט הערבי היחיד ברשימה. לפיכך מקומו מובטח לאחר פרישת השופט ג'ורג' קרא במאי 2022. והנה השבוע החלו ברבורים שחורים להופיע באופק שלו. גורמי ימין קיצוני מבקשים לפסול אותו בגלל שפגש "תומכי טרור" בטקס שבו הוענק לאביו המנוח מגן הוקרה על פועלו למען הקהילה הערבית ביפו. ועכשיו הסיפור הזה.
הסיפור אינו חדש. עיקריו ידועים לראשי המערכת, הנשיאה חיות ושר המשפטים גדעון סער. העובדה שהסיפור לא מנע מהם לשבצו כמועמד הערבי היחיד לעליון מלמדת שאין בו כדי לפגוע במינוי. ככל שניתן להעריך, התחקיר לא הוסיף פרטים שבכוחם לשנות מסקנה זו. ובכל זאת, מוטלת החובה על גורמי האכיפה להשלים במהרה את החקירה כדי שכבוב לא יישא על גבו את סימני השאלה שפיזר התחקיר.