דעה
שותפות אמיצה: בלי הציבור הערבי - אין דמוקרטיה ישראלית
מדינת ישראל ניצבת בפני צומת דרכים קריטי. הבחירות הקרובות הן כבר מזמן לא אירוע פוליטי שגרתי של החלפת שלטון - הן משאל עם על עצם זהותה של המדינה. הבחירה המונחת לפתחנו היא בין ישראל כדמוקרטיה ליברלית חזקה, לבין מדינה שהיא דמוקרטית רק "על הנייר" – משטר שמתדרדר במהירות למחוזות של עליונות גזעית, בידוד בינלאומי והסתמכות על כוח צבאי בלבד כעלה תאנה להיעדר חזון אזרחי.
במציאות הזו, השגיאה ההיסטורית של מנהיגי האופוזיציה זועקת לשמיים. הם מחפשים את הישועה בחיבורים פנימיים בתוך "הגוש", אך מתעלמים מהפיל שבחדר - או ליתר דיוק, מהשותף הטבעי והמתבקש ביותר שלהם: הציבור הערבי בישראל.
ערביי ישראל הם לא "בעיה" שיש לנהל, אלא שותפי גורל בבניית אלטרנטיבה שלטונית. שילוב מועמדים מובילים מהחברה הערבית במפלגות האופוזיציה, לקראת הבחירות הבאות, בייחוד במפלגת הדמוקרטים, וחבירה למפלגות הערביות, ובמרכזן מפלגת רע"ם של מנסור עבאס, הוא לא רק כורח אלקטורלי להשגת 61 מנדטים; היא המפתח ליצירת רוב ליברלי יציב שיחזיק מעמד לשנים קדימה.
דמוקרטיה ליברלית שבה 20% מהאוכלוסייה מודרים באופן קבוע ממוקדי ההשפעה היא דמוקרטיה פגומה מיסודה. המהלך האמיץ שהחל מנסור עבאס – ההכרה במדינת ישראל וברצון להשתלב בחיים האזרחיים מתוך אחריות הדדית – הוא הזדמנות דורית שאסור להחמיץ. עבאס עשה כברת דרך משמעותית, תוך לקיחת סיכונים לא מבוטלים. על עבאס להמשיך את מעשיו האמיצים בקריאה לשוויון זכויות וחובות מלא לערביי ישראל, ובניית מסלולי שירות לכולם: ערבים, חרדים והציבור הכללי. מהלך זה הוא לא רק הכרח המציאות, וחכם פוליטית, הוא גם אינטרס מובהק של ערביי ישראל הרוצים בהשתלבות מלאה בחברה הישראלית.
דמיינו ממשלה שאינה נשענת על המפלגות החרדיות ולא על המפלגות המשיחיות -גזעניות. זוהי ממשלה שתוכל לראשונה לגעת ב"פצעים הפתוחים" של החברה הישראלית:
● שוויון בנטל: הסדרה אמיתית של השירות והאחריות האזרחית.
● אחריות כלכלית: הפסקת הזרמת הכספים לסקטורים אנטי-ליברליים והשקעה במנועי צמיחה, בתשתיות ובחינוך לכלל האזרחים.
● ביטחון פנים: טיפול שורש בפשיעה בחברה הערבית מתוך ראייה של שותפות, ולא של דיכוי.
החיבור הזה יאפשר למפלגות המחנה הליברלי להשתחרר מהלפיתה של גורמים שכל מטרתם היא כרסום ביסודות הליברליים של המדינה.
ממשלת השינוי של בנט עשתה צעד אמיץ והיסטורי כשהכניסה לראשונה את רע״ם כשותפה קואליציונית, וכעת, גדי אייזנקוט היה הראשון לפתוח סדק של אומץ כשדיבר על לגיטימיות השותפות הזו. לקראת הבחירות הבאות, הנטל מוטל על כתפיהם של נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. עליהם להפסיק לגמגם מול קמפיינים של הסתה ולהגיד לציבור את האמת הפשוטה: שותפות עם הציבור הערבי היא הדרך היחידה להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
מנהיגות אינה נמדדת בהליכה בעקבות סקרי דעת קהל רגעיים, אלא בעיצובם. הציבור הישראלי צמא לאמת, והאמת היא שערביי ישראל הם חלק בלתי נפרד מהפתרון. כל מפלגה שמצהירה על נאמנותה לחוקי המדינה ועל רצונה לשרת את אזרחיה, חייבת להיות שותפה לגיטימית בשולחן הממשלה.
אנחנו לא מחפשים "נישואי נוחות", אלא ברית של חיים. עלינו להכיר בכך שהקיצוניות המשיחית מאיימת על האזרח הערבי בטירה בדיוק כפי שהיא מאיימת על האזרח החילוני בתל אביב או על הליברל בירושלים.
זהו רגע האמת. אם מנהיגי האופוזיציה ימשיכו להדיר את הנציגים הערביים, הם יסללו במו ידיהם את הדרך לקריסתה של ישראל הדמוקרטית. האומץ לשלב ידיים הוא לא רק המעשה המוסרי – הוא המעשה הציוני והפטריוטי ביותר שניתן לעשות כיום.
ארז שחר הוא שותף מנהל בקומרה קפיטל
