שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

מיוחד לכלכליסט

זה קרה ב-2015 וישפיע עליכם בשנה הבאה

ממדף הירקות בסופר, דרך הסימן האחרון של הציוויליזציה בנגב ועד לטראמפ, Airbnb ואיילת שקד. כתבי ועורכי אתר כלכליסט בחרו אירוע אחד שקרה ב-2015 וישפיע על הארנק שלכם בשנה הבאה. פרויקט מיוחד לסיכום השנה החולפת

כתבי כלכליסט 14:3831.12.15

קריסת רשת מזון גדולה, הפסקות חשמל, רכבת קלה, כחלון, שקד, ביבי ומה לא. נראה שסיימנו שנה שכמות האירועים בה יכולה למלא עשור שלם בהיסטוריה של כל מדינה אחרת. כתבי ועורכי אתר כלכליסט בוחרים אירוע אחד שקרה ב-2015 והולך להשפיע על החיים של כולם ב-2016. פרויקט מיוחד.

 

קריסת מגה: פלישתם של חתולי הרחוב

גיל קליאן

בשנת 2015 ביצעה רשת מגה 3 סבבים של מכירת סניפים למתחרים, והיד עוד נטויה. המותג המוזל YOU נמחק, ועתידה של הרשת העירונית לוט בערפל. כאשר הרשת הגדולה השנייה בישראל, שופרסל, יושבת על הספסל ולא יכולה לרכוש סניפים מסיבות של הגבלים עיסקיים, הזירה פנויה עבור חתולי הרחוב הקמעונאים.

 

קמעונאים כמו רמי לוי, יוחננוף, מחסני השוק ורשת ויקטורי, שלא עשו MBA מפונפן, שמעולם לא עסקו ב"ערכי המותג" או ב"עיצוב חווית קנייה", אבל ניצחו בענק במאבק על הכיס של הצרכן הישראלי בסופר. הסניפים של מגה מביאים את הרשתות האלה למכפיל כוח. חלקן מכפילות את כמות הסניפים, כולן פורצות לשווקים חדשים וערים חדשות.

 

בשנת 2016 נראה את הרשתות האלה עם נוכחות הרבה יותר דומיננטית, וזה אומר שוק קמעונאות מזון שונה לחלוטין. זה גם אומר תחרות אגרסיבית הרבה יותר על המחיר, ותחרות הרבה יותר קרובה לבית, על ידי רשתות שהן פחות מאורגנות ומסודרות, אבל הרבה יותר חצופות.

 

בתמונה: חתול רחוב שלא קשור למגה בתמונה: חתול רחוב שלא קשור למגה צילום:cc by AussieGold

 

קשה להביט ל-2016 מבעד לחוק השקיפות

דוד הכהן

השבוע האחרון של 2015 ערבב אצלנו את המושגים כמו דמוקרטיה, שלטון החוק, זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי - עם עריצות ודיקטטורה. ראש ממשלה אמנם נשלח לכלא כאחרון העבריינים, אולם הממשלה והכנסת לא ממש נשכבות על הגדר כדי להגן על הדמוקרטיה.

 

בשבוע זה ועדת השרים לחקיקה אישרה פה אחד את הצעת "חוק השקיפות" שבא להגביל תרומות לעמותות וארגונים ממדינות זרות – מדובר במגבלה רק לציבור מסוים, לשמאל. שקד, נציגת הבית היהודי, ניסתה להסביר מה ההבדל בין התרומות הללו לתרומות של מיליארדים מרחבי העולם לימין הישראלי, וכשלה.

 

"חוק השקיפות" הוא צעד אחד בשורה של פעולות שנוקט שלטון הימין באצטלה של הגנת המדינה, ובעצם מטרתן להגביל את חופש הביטוי, לפגוע בדמוקרטיה ולאפשר לציבור מסוים, שמיוצג בממשלה ומבטא את הקו שלה, להכתיב את דמותה של המדינה.

 

השבוע האחרון של 2015 מדאיג, כי 2016 עם אותה ממשלה ואותה כנסת לא תהיה כנראה טובה יותר.

 

איילת שקד. לא הצליחה להסביר איילת שקד. לא הצליחה להסביר צילום: חגי דקל

 

אבא, אמא, הפסקת חשמל

פטר קלנר

הילדה שלי בת שנתיים, יונקת עדיין את המילים הראשונות, שנצרבות במוחה. בין האבא, אמא והקקי הסתנן לו צירוף מילים מוזר שלמדה - "הפסקת חשמל". יותר מדי פעמים השנה כבר ישבנו בחושך. היו פעמים שהעלטה נמשכה שעתיים והיו מקרים שתאורת החירום התחננה שייתנו לה הפסקה מההפסקה. למעשה, מאז תחילת הסתיו-חורף, חווינו אין ספור "תקלות" חשמל ועוד כאלה שהתגלו בדיעבד כשחזרנו מהעבודה וגילינו שאין מים חמים כי הטיימר של הדוד שוב מפגר בשלוש שעות אחרי המציאות.

 

המציאות הזו היא השגרה הבלתי נסבלת שלנו כשמגיע גשם. שלנו ושל מאות משפחות בישראל. נכון, הבית לא הוצף במבול, ועצים לא קרסו לנו בסלון, אנחנו חלק מסטטיסטיקה דוממת של משפחות שחוות על בשרן את עוצמתו של מונופול. כזה שמשגר מוקדני שירות בחזית ומתחפר מאחורי הפקס. חברה שיודעת שאין לה תחליף.

 

אין דרך להסביר איך זרזיף של גשם, סערונת במונחים אירופאיים, מצליח להפיל קו מתח גבוה, ומדוע זה חוזר על עצמו בכל פעם שמתקדרים השמיים. ואיך ניתן להסביר לילדה שהפסקת חשמל היא לא מילה נרדפת לגשם.

 

במציאות של 2015, הזלזול צועק מתוך דממת החושך. כי כשאין אף אחד שנושף בעורפה, חברת החשמל תמשיך להתעלם מהלקוחות ולהתנהג כמו מונופול מצוי. ובכל מקרה, לפני שמתהדרים בהיותנו אומת הסטארט-אפ כדאי להצטנע מעט, ולדאוג שקודם נצליח להדליק את השאלטר. ואם אפשר תוך פחות משעה. כי החורף כבר פה.

מונופול מונופול צילום: קתי סטנלי-אריקסון cc-by-nd

 

רכבת קלה: קשה עכשיו, נוראי אחר כך

מעין מנלה

אני שונאת לנהוג. כשניתנת לי הבחירה בין לנהוג לבין לנסוע בתחבורה ציבורית, אני מעדיפה את האוטובוס. במשך שנים לא היה לי אוטו והיה לי נוח עם המצב. האוטובוסים בישראל מעולם לא הצטיינו בדיוק יתר, הם צפופים, מיושנים, המסלולים לא נוחים והאנשים איך לומר, אינם אדיבים. עדיין, העדפתי אותם. לכן, אני חושבת שפיתוח מערכת תחבורה ציבורית יעילה המתאימה למאה הנוכחית הוא מבורך. כמובן שזה תקף רק לאמצע השבוע שכן התחבורה הציבורית היחידה שקיימת בשבת היא זו של רכבי השרד. אבל לא על זה רציתי לדבר.

 

השנה החלו עבודות הרכבת הקלה בגוש דן. בתוך חודש הנסיעה שלי ושל מיליוני אזרחים לעבודה -הפכה לסיוט. נסיעה של חצי שעה התארכה לשעה וחצי. אי אפשר כבר לתכנן את הנסיעה על מנת לא להיתקע בדרכים – אין שעות פנויות. כדי להימנע מהפקקים אנשים יוצאים מהבית מוקדם יותר ולכן העומסים מתחילים מוקדם יותר.

 

גדל פה דור שלם של ילדים שיגיעו לבית הספר שעתיים לפני תחילת הלימודים וימתינו – כי הוריהם מנסים להגיע בזמן לעבודה. וכשהעובדים האלה יגיעו לעבודה – הם יהיו מותשים מהקרב שהתחולל בכביש, מרוטי עצבים ובעיקר – לא פרודוקטיביים. הסיוט הזה אמור להימשך 6 שנים לפחות, ובסופו, נקבל רכבת קלה מיושנת שלא תפתור את בעיית העומס בכבישים. העובדים בישראל גם ככה עובדים יותר שעות מאשר במדינות המפותחות, והפרודוקטיביות שלהם נמוכה יותר. העונש של הרכבת הקלה הוא פשוט לא מידתי.

 

בתמונה: הרכבת הקלה שלא תהיה בגוש דן בתמונה: הרכבת הקלה שלא תהיה בגוש דן צילום: שאטרסטוק

 

קיפאון או חלום: הצומת של אפל

מיקי גרינפלד

מאז השקת האייפון בינואר 2007 רשמה מניית אפל ריצה מסחררת של למעלה מ-900% בנאסד"ק. את שנת 2015 חותמת החברה עם ירידה של כ-2.5%. הריצה מהמשפט הראשון הפכה את אפל לחברה הגדולה בארה"ב – בפער אדיר מהמקום השני. נתוני 2015 משקפים את צומת הדרכים שבה היא נמצאת.

 

הדוחות הרבעוניים שפרסמה אפל במהלך השנה היו טובים מאוד, גם אם לא חפים מנקודות חולשה. אבל נתוני הדוחות הם רק חלק מהסיפור. החלק החשוב יותר נוגע לפגיעה בדימוי של אפל כחברה החדשנית ביותר בעולם. מבחינת השוק לכל הפחות, הקסם של אפל אבד בשנת 2015. והשוק יודע לא מעט.

 

ההסברים וההבטחות של אפל לא רלבנטיים לתמונה הגדולה. ענקיות האינטרט והטכנולוגיה מגיעות לקו הסיום השנתי עם זינוק של עשרות אחוזים - גוגל-אלפבית טיפסה ב-50%, מיקרוסופט ב-20%, אמזון ב-120%, פייסבוק ב-37%. שווי השוק של אלפבית-גוגל טיפס עד ל-524 מיליארד דולר, כשאפל עומדת על 600 מיליארד. הפער מעולם לא נראה שביר כל כך וחלום שווי שוק של טריליון דולר נראה רחוק מתמיד.

 

בסיפור המקראי על פרעה ויוסף, שבע השנים הטובות של מצרים התחלפו בשבע שנים רעות במיוחד. בשנה הבאה נוכל אולי לדעת האם לאחר שבע שנות פאר, 2015 פתחה תקופת קיפאון ממושכת באפל (ובהיסטוריה של אפל כבר יש פרק "מפואר" של סטגנציה), או שמא מדובר היה בהפוגה משברית זמנית בלבד.

 

אפל. שבע שנים רעות במיוחד? אפל. שבע שנים רעות במיוחד?

 

סימנים של ציוויליזציה במדבר

עופר צור

בסוף היום הראשון למסע בנגב, שבע שעות וכ-20 ק"מ אחרי שנפרדנו מסימן הציוויליזציה האחרון (מתקן כלשהו של צה"ל, איך לא), ראינו אותו. זה היה עמוד חשמל, תקוע בראש גבעה. למרות זאת, לא יכולנו להתלונן - בישראל של 2015, הליכה ארוכה בשטחים פתוחים לגמרי, בלי להיתקל באף יישוב או כביש - היא פריבילגיה של ממש.

 

באזור המרכז הצפוף עד כדי מחנק אין מה לדבר על מרחבים כאלה - בין השאר "בזכות" בנייה חסרת אחריות של בתים צמודי קרקע. אבל גם בגליל הם נהפכים לנדירים - לאחר שממשלות ישראל לדורותיהן, בין השאר מסיבות פוליטיות-דמוגרפיות, חיללו את הגבעות הירוקות ביישובים, כבישים ומחלפים מפלצתיים.

 

נשארנו עם הנגב. או יותר נכון - עם רבע ממנו, שכן השאר מוגדרים כשטחי אש של צה"ל והכניסה אליהם אסורה במרבית ימות השנה. עכשיו, גם המעט הזה בסכנה - בנובמבר אישרה הממשלה הקמה של 5 יישובים חדשים בנגב "לחיזוק האחיזה בשטחים מעוטי אוכלוסייה בעלי חשיבות לאומית". חמישה יישובים נוספים, אגב, נמצאים בצנרת התכנון. וזה עוד לפני שדיברנו על קו הרכבת המתוכנן לאילת, שעלול לגרום לנזקים סביבתיים ל"ארץ המכתשים", ועל שדה התעופה המוקם בתמנע.

 

ישראל של 2015, אחת המדינות הצפופות בעולם - ששר החינוך שלה סבור שצריך לעודד את הילודה בה - מחסלת בשיטתיות את השטחים הפתוחים המעטים שנותרו בה.

מה יישאר לילדים שלנו?

 

מכתש רמון. בינתיים, שלנו מכתש רמון. בינתיים, שלנו צילום: מאיר אזולאי

 

הנשים לא רוצות לחכות 118 שנים

כרמית עירון פלר

מנתונים שפורסמו רק לפני מספר שבועות, עולה כי פער השכר בין גברים לנשים עומד על לא פחות מ-34%. יתרה מכך, רק 2% מיושבי ראש הדירקטוריונים בחברות הציבוריות הן נשים. הנתונים, הלא מעודדים, עומדים בסתירה למחקרים חד משמעתיים שהראו כי דווקא לשילוב נשים בדירקטוריון למשל, יש השפעה מטיבה על ביצועי החברות.

 

המצב בישראל אינו שונה בהרבה מהעולם, וכבר נמצא כי רק בעוד 118 שנה נשים ירוויחו כמו גברים. אז נוצר מעגל שבו כל עוד השכר נמוך יותר, נטל גידול הילדים נשאר לרוב אצל האם. מעסיקים לא ממהרים להעסיק אמהות שיוצאות לחופשת לידה וצריכות לצאת מוקדם לטפל בילדים. "ואיך תסתדרי עם הילדים?" תמיד מקשים בראיונות במחלקות כוח האדם, שאלות שאינן מופנות אל הגברים.

 

שנת 2015 תירשם כשנה חשוכה במיוחד לנשים בישראל. זאת משום שהשנה נוספו ביטויים המדירים ופוסלים נשים באשר הן. וכבר לא מדובר בקומץ בשוליים: כאשר שופט מחוזי בת"א מקל עם אנס בטענה ש"מידת הפגיעה בערכים החברתיים אינה ברף הגבוה" וכשבמופעים של בני עקיבא, תנועת הנוער של הציונות הדתית, מחשיכים את הבמה כאשר בנות 9 עולות לרקוד, אל לנו להתפלא שמעמדן של הנשים רק מתדרדר.

 

ריבוי ההטרדות המיניות הבוטות נגד נשים אף הוא לא מעודד, אך נקודת אור מסוימת היא ההתפטרות של ח"כ ושר רק לאחרונה, המעידות כי אולי בכל זאת משהו השתנה בחברה, שאינה מוכנה לעבור לסדר היום בשל יחס משפיל שכזה לנשים.

 

דנה עזריאלי. חלק מה-2% דנה עזריאלי. חלק מה-2% צילום: עמית שעל

 

קופיקס בטלוויזיה

איתי שמושקוביץ

רגע לפני תחילת 2015 השיקה סלקום שירות טלוויזיה, אבל שנה שלמה של תחרות לא הספיקה. HOT ו-yes עדיין לא הבינו את המסר - פשוט זה השחור החדש. בלי חבילת טופ ו/או פרימיום ו/או טוטאל או כל שילוב מופרך אחר. תנו חבילה או שתיים וזהו. מחיר אחיד לכולם, חבילה שברור מה יש בה וכדאי כמובן שתהיה גם זולה.

 

זה הרי כבר קרה בשוק הסלולר. גם שם החברות אמרו שאי אפשר, שהן לא יכולות וזה לא יעבוד - עד שהתחרות אילצה אותן לבטל את כל החבילות השונות והמשונות שלהן, והן גילו פתאום שדווקא אפשר. וזה גם אחד הגורמים להצלחה של קופיקס - מחיר אחיד, זול וידוע מראש.

 

אולי בשנה הבאה זה יגיע גם לטלוויזיה - בזכות תחרות נוספת שצפויה להגיע מכיוון פרטנר ואולי ממועצת הכבלים והלוויין, שרוצה לחייב את החברות לפרסם את כל המבצעים השונים ולחסוך ללקוחות את ההתמקחות. ואולי החברות עצמן יתעוררו ויבינו שהגיע הזמן לשנות כיוון.

 

סלקום טי וי. המהפכה בדרך? סלקום טי וי. המהפכה בדרך?

 

פינוי בינוי ועוד שיהוי: כך התפספסה מהפכת הנדל"ן החברתי

שירלי ששון-עזר

בחודש מאי כאשר נחשפו פרטי ההסכמים הקואליציוניים בין כולנו של משה כחלון לליכוד חשתי לפתע משב רוח אופטימי. זה אולי נשמע משונה שאפשר להתרגש מנושא כ"כ אפרורי, אבל התעקשותו של שר האוצר על הקמת רשות ממשלתית שתטפל בנושא ההתחדשות העירונית גרמה לי להאמין שהוא ממש מבין איך עושים מהפכה נדל"נית חברתית אמיתית.

 

מכיוון שהשר הנכס לא פירט בהרחבה את תוכניותיו בנושא נותר לי רק לדמיין כיצד המנגנון החדש יעבוד. בעיני רוחי ראיתי רשות שלמה שבה עובדי מדינה פועלים למען הציבור שהוא למעשה בעליו החוקי של אותן קרקעות המיועדות לפינוי בינוי. חשבתי לעצמי שיהיה הגיוני שבתוך הרשות תהיה מחלקה לפניות הציבור שתספק יעוץ משפטי לדיירים וקו חם לשאילת שאלות. חשבתי גם שהרשות תוכל לפתוח קורסים לוועדי בתים שירצו ללמוד את הנושא לעומק. בכל זאת – המדינה חוקקה חוק שמאפשר לאנשים פרטיים נטולי השכלה בתחום הנדל"ן לבצע עסקה עם יזמים פרטיים במסגרתה הבית שלהם ייהרס וייבנה מחדש - רק הגיוני שמישהו יוכל לספק קצת אינפורמציה בנושא.

 

'כחלון גאון!', חשבתי לעצמי. 'הוא הולך לעזור לכל מי שגר בשיכון מתפורר לקבל דירה חדשה, למגן את הבתים מפני רעידות אדמה ועל הדרך להגדיל במאות אחוזים את הבנייה בערים. איזה שיחוק'. אבל דמיונות לחוד ומציאות לחוד: למעלה מחצי שנה אחרי – לא קמה רשות, השיכונים ממשיכים להתפורר ואף אחד בסביבתו של כחלון לא מדבר על הנושא. יותר מכך, אם תשאלו כל מי שאתם מכירים שנמצא בשלב כזה או אחר של תהליך פינוי בינוי תגלו שהמדינה מוכנה 'לעזור' רק בטיפול בדיירים סרבנים ששכניהם תבעו אותם – תביעות שממומנות בד"כ על ידי יזמים עם כיס עמוק. אם יש למישהו בסביבתו של כחלון רצון לעשות שינוי אמיתי הוא יסב את תשומת ליבו לרעיון המעולה הזה שננטש בדרך ואולי – ב-2016 נוכל לראות איך עושים צדק חברתי אמיתי.

 

כחלון. גאון? כחלון. גאון? צילום: אוהד צויגנברג

 

חקלאים ישראלים - זן בסכנת הכחדה

יובל רויטמן

"אנחנו לא צריכים חקלאים, אנחנו צריכים תוצרת חקלאית על המדף" – את המשפט העצוב והנוראי הזה שמעתי מפיו של חקלאי מאזור השפלה שאיני מכיר, ביום שבו נסעתי להשתתף ביחד עם חבריי החקלאים מהמועצה האזורית אשכול במסע הטרקטורים שעלה לכנסת. לדבריו, הוא שמע את הדברים מפי גורמים במשרד האוצר. המילים האלו מוכיחות את אטימות המדינה ואת עיוורונה כלפי מגזר שלם שהולך ונעלם, שנובל תחת עול של גזירות כלכליות ופערי תיווך.

 

רבים מחבריי הטובים הם חקלאים. אנשים חרוצים, רציניים, חכמים ומלאים באהבה למקצוע ולאדמה. זה מקצוע יפהפה ומלא במשמעות - לגדל מזון עבור אזרחי המדינה. אבל בשנים האחרונות רבים נאלצים לנטוש אותו בלית ברירה. המשימה נהייתה קשה עד בלתי אפשרית.

 

והיא קשה עוד יותר באזורים מרוחקים ממרכז הארץ - הנגב והגליל למשל - ששם אפשרויות התעסוקה מגוונות פחות. חברי הממשלה מתרברבים בכל הזדמנות בסיוע שהם מעניקים לפריפריה. שנת 2016 היא שנת מבחן עבורם. משפחות רבות בפריפריה מקוות שלא ייכשלו.

 

חקלאים. שנת מבחן לממשלה חקלאים. שנת מבחן לממשלה צילום: shutterstock

 

כלכלה שיתופית? כלכלה תאגידית

הגר רבט

בתחילת דצמבר מועצת העיר סיאטל העבירה חקיקה שאפשרה לעובדי אובר וליפט להתאגד בכך כנראה שנפצה סופית האשליה הגדולה של "כלכלת השיתוף".

 

סטארט-אפים שחרטו על דגלם את כלכלת השיתוף מדברים על יזמות אישית ועל האפשרות להשלים הכנסה בקלות, כשעל הדרך הם גם חוסכים לצרכן הוצאות. במידה מסוימת הם אכן שינו את תחום המיקרו-יזמות והפכו אותו לשוויוני יותר. אם בעולם האמיתי נשים ובני מיעוטים מהווים אחוז קטן מאוד מהיזמים, הרי שאפליקציות שיתוף כמו אובר או אתרים כמו Etsy עיוורים למגדר ולצבע עור. מה שכן צריך בשביל להיות מיקרו-יזם זה זמן פנוי ורכוש - בין אם זה רכב להסעות, דירה לסאבלט או פנאי לשזור שרשראות ייחודיות. אז החתך כבר לא גזעי או מגדרי, אבל אין ספק שמי שמרוויח משכורת מינימום וחי בהתאם לא יכול לקחת חלק באוטופיית הייצור הזו.

 

 

אספקט נוסף של הכלכלה השיתופית הוא גיוס הזמן החופשי שלנו לייצור רווח. החוקים שמגבילים את שעות העבודה השבועיות שלנו נועדו כדי למנוע מהמעסיק להשתלט על חיינו, הכלכלה השיתופית גרמה לנו לרצות להקדיש את הזמן האישי שלנו לעבודה והשכיחה מאיתנו שכל זה נעשה בעצם תחת חסות של חברת ענק. אתה אולי יזם, אבל את הרווח הגדול עושות Airbnb ואובר - ואת זה ההחלטת מועצת סיאטל מזכירה לנו כשהיא קוראת לנהגי אובר להתחיל לחשוב על עצמם כעל איגוד עובדים.

 

סיאטל. פה הכל יתחיל? סיאטל. פה הכל יתחיל?

 

התשובות לדונלד

שי סלינס

זה קרה רק לפני שבועיים. אחרי חודשים של ציפיות, אכזבות, הכנות, ראיונות וניתוחים - הריבית בארה"ב עלתה לראשונה זה עשור. אמנם עלייה מזערית של 0.25% אבל מהלך המסמן את תחילת רצף העלאות ריבית עם התחייבות להגיע ל-1.4% ריבית עד סוף 2016.

 

אין עוררין על כך שאלו חדשות טובות - אפילו טובות מאוד. מדובר בסימן מובהק להתאוששות הכלכלה הגדולה בעולם שמשאירה אבק למשבר 2008. אבל משפט אחד של הבנק המרכזי האמריקאי בחגיגות העלאת הריבית צריך להדליק לכולנו נורה אדומה. לפי הפד העלאות ריבית נוספות יתאפשרו רק אם האינפלציה בארה"ב תרים ראש מרמתה האפסית - וכדי שזה יקרה, מחיר חבית הנפט צריך להישאר ברמתו הנוכחית (השווה לשפל של 11 שנה) או לעלות. ומה יקרה אם מחירי הנפט ימשיכו לרדת? למצב הזה לא התייחסו בפד וייתכן מאוד שבדיוק פה קבור אותו כלב מפורסם.

 

ארה"ב יודעת כי לא ניתן להעלות ריבית פעם אחת ואז לעשות הפסקה ארוכה. מצב כזה יכול לגרור בקלות למלחמת מטבעות עולמית ולחוסר ודאות מסוכן. או גרוע מכך, הפסקה שכזו תפגע בעקב אכילס של הבנק המרכזי החשוב בעולם - האמינות.

 

לכן, המסקנה המתבקשת - ארה"ב חייבת עלייה במחיר חבית הנפט כדי להמשיך להעלות ריבית. ומה היא תעשה לגבי זה? לא ניתן לדעת. בעצם, אפשר לשאול את טראמפ.

 

דונלד טראמפ דונלד טראמפ צילום: טוויטר

בטל שלח
    לכל התגובות
    x