מתעלם ממה שנוח
המוסדיים לא ממש בעניין של תחרות על הלקוחות, אלא יותר בעניין של תחרות על המשכורות שלהם
- הצד השני של ה-0.15%
- גופי פנסיה מגדילים חשיפה לקרנות השקעה פרטיות
- קנדל מפנה כתף קרה לסלינגר ומסתייג ממגבלת דמי הניהול
יוג'ין קנדל צילום: עומר מסינגר 2. "מגבלה על הוצאות ישירות תביא את הגופים המוסדיים להדיר רגליהם מהשקעות מנוהלות". לנכסים אלטרנטיביים מתאם חלקי בלבד עם שוק המניות הסחיר. השקעה במדדי מניות ובאג"ח בלבד עלולה לחשוף את המשקיעים לסיכון מוגבר. קנדל משתמש בטריק הראשון בספר הטיעונים ומקצין אותו באמצעות זריעת פחד. איש לא מתכוון להוריד לאפס את ההשקעות החיצוניות שמבצעים המוסדיים אלא רק לקבוע תקרה, לשים סוף לחגיגה שאת החשבון עליה משלם החוסך ולא הגוף המוסדי. קנדל מתעלם מ־80 מיליארד שקל שמוזרמים כל שנה לגופים הפנסיוניים. בגלל שהמגבלה היא על שיעור מהנכסים, שגדלים בכל שנה, גם ההשקעה בקרנות ובניהול החיצוני שקנדל כה מהלל תגדל. רק עד לתקרה של 0.15%.
3. "אין כל סימוכין אמפיריים כי למהלך יתרונות עבור העמיתים, ישנה סבירות גבוהה כי הוא ירע את מצב החוסכים". גם כאן קנדל מתעלם ממה שנוח לו. יש גם יש אין־ספור סימוכין שמראים כי הניהול האקטיבי לא מצליח להכות את מדדי הבורסה. לפי אחד שהוצג כאן באחרונה, קרנות הפנסיה של מדינות ארה"ב ששילמו את דמי הניהול הגבוהים ביותר עשו את התשואות העלובות ביותר. ולמה הן שילמו כל כך הרבה עבור ניהול? מכיוון שהן נשענו ביתר שאת על ניהול של קרנות פרייבט אקוויטי, שקנדל תומך נלהב שלהן.
4. "המהלך הנו בגדר מעבר למשטר הדוק יותר של פיקוח מחירים על פעילות הגופים המוסדיים". כל שעל קנדל לעשות הוא להרים ראש מהספרים ולראות את הפרקטיקה. המוסדיים לא ממש בעניין של תחרות על הלקוחות, אלא יותר בעניין של תחרות על המשכורות שלהם. רק 1.8% מהנכסים הפנסיוניים החליפו ידיים ב־2013 - ההפך מתחרות. השחקנים הגדולים עושים כרצונם והלקוחות שבויים. כשזה קורה, יודע גם קנדל, אין מנוס מהתערבות בשוק. הגבלת השכר, דמי הניהול והאינטראקציות עם ניהול חיצוני. רק כך יישמרו האינטרסים של החוסך שהלוביסטים שלו לא הגיעו לקנדל.
