חקר ביצועים: השבוע של זהבית כהן וברק אובמה

עופר - מה יזכרו בסוף

יולי עופר ז"ל

לפני שנה וחצי פגשנו את יולי עופר בביתו. בכיסא גלגלים, נעזר במטפלת, כבד ראייה, כבד שמיעה, כבד דיבור, לא תמיד ברור. האיש העשיר ורב הכוח התכופף בפני עוצמתה של הקשישות, כתבנו אז, הקשישות שממצעת את הגורל האנושי. למשך פגישה אחת, ובכתבה אחת, הוא לא היה טייקון, נערץ או שנוא, אלא בן אדם שמסכם את חייו. השבוע הלך לעולמו, שוב קמו המעריצים והשונאים, ועוד לפני ההלוויה עסקו הקרובים והמקורבים בשאלת הירושה. אנחנו מעדיפים להישאר, ולו לרגע, עם הבקשה של עופר באותו ראיון, שיזכרו אותו כמי ש"הקים את המדינה. היה בצבא, במילואים, עבר את כל המלחמות, ולא ברח מפה".

(עמיר קורץ)

בן־דב הפסיד בשובר שוויון

בעיניים של שוק ההון, סלקום ופרטנר נחשבו עד השנה לכמעט תאומות. בסוף 2010 מספר המנויים שלהן היה דומה, התוצאות הכספיות דומות, שווי השוק דומה. שתיהן גם ביצעו השנה מהלך אסטרטגי דומה: כל אחת קנתה ספקית שירותי אינטרנט בדיוק באותו סכום. אבל בחודשים האחרונים נפתח בשווי שלהן פער אדיר של 2 מיליארד שקל לטובת סלקום. באחוזים זה נראה אפילו יותר מדאיג - סלקום זוכה כיום מהשוק לפרמיה של 40% לעומת פרטנר. גם אם נניח שחלק מזה נובע מהיחס השלילי של שוק ההון כלפי בעל השליטה ויו"ר פרטנר אילן בן־דב, הרי שברור לחלוטין כי השוק מאמין כיום הרבה יותר ביכולות הניהול של עמוס שפירא. מה הפלא שעכשיו הם מפטרים.

(עומרי כהן)

טרכטנברג ושטייניץ בחילופי עונות

יובל שטייניץ צילום: גיא אסיאג

שני נאומים נישאו השבוע, בזה אחר זה, באוניברסיטת תל אביב - של מנואל טרכטנברג ושל יובל שטייניץ. הפער בין הדברים הבהיר מצוין איך נראה השינוי שחל בקיץ החולף בשיח הכלכלי־חברתי וביחס למנהיגים. הנה הסימנים לחילופי העונות, או ההנהגות: "זו הופעתי הפומבית הראשונה מאז הקמת הוועדה. המשימה כמעט בלתי אפשרית, ואסור שיהיו הפרעות למלאכה", אמר טרכטנברג. שטייניץ הכריז: "לשמחתי, מאז מוניתי לשר אוצר עלה דירוג האשראי של ישראל בזמן שהוא הורד לחצי מהעולם. המודל של קיינס נכשל, המדיניות הכלכלית של הממשלה הצליחה". "הישראלים החדשים יבחנו בעין חדה, ביקורתית ובוחנת את אנשי העסקים - ובצורה אקטיבית", הבין טרכטנברג את עומק השינוי, ושטייניץ טען: "ללא שר אוצר פילוסוף, שהטיל ספק בתקציב החד־שנתי, כל הרעיון של התקציב הדו־שנתי לא היה בא לעולם". כשטרכטנברג דיבר כולם הקשיבו, וכשסיים עמדו על רגליהם להריע. כששטייניץ דיבר התפרצו לעברו סטודנטים, והוא נזעק לעברם חזרה: "למה לא עזרתם לי עם דו"ח ששינסקי?". ככה נראה ונשמע אדם שמבין שמה שנושף בעורפו הוא לא רוח הסתיו הקלה.

(תומר זלצר)

אובמה - שור פצוע ועיקש

ברק אובמה צילום: בלומברג

ברק אובמה הגיש השבוע לקונגרס הצעת חוק שפירטה את מקורות המימון לתוכנית השאפתנית שלו להרחבת שוק התעסוקה. עיקר הכסף אמור להגיע מצמצום הטבות המס למנהלי קרנות פרטיות ולמשפחות המשתכרות יותר מ־250 אלף דולר בשנה. מימון נוסף יגיע ממיסוי רווחי קרנות. מבחינת הרפובליקנים, מדובר במלח על הפצעים. הם כבר נלחמו בסעיפים כאלה בדיונים על העלאת תקרת החוב לפני חודש. אבל אובמה לא מוותר, וחוזר לזירה כמו שור פצוע ועיקש. כשמצבה המידרדר של יוון מהדהד ברקע, ובשבוע הרגיש של עשור ל־11/9, הוא עקף את הרפובליקנים ופנה ישירות לאזרחים: "עזרו לי ללחוץ על המחוקקים להעביר את החוק במהירות ובלי משחקים", הפציר בהם. אפילו לנשיא המתוקתק נמאס להיות מנומס.

(תמר טוניק)

יוון - נשארה בלי מזונות

במשך כעשור נהנתה יוון ממנעמי החיים באיחוד האירופי. היא הרגישה עשירה, חלק ממועדון יוקרתי, והתנהגה בהתאם. היא ניסתה ללכת עם היורו, אך לא טרחה להתאים את המבנה התקציבי ומערכת המיסוי שלה לסגנון החיים החדש. זו היתה הרפתקה מעניינת, שהסתיימה בקריסה כלכלית אבל גובתה כל הזמן בידי האיחוד, שהמשיך לממן אותה כמו אקס עשיר ופזרן. השבוע הסבלנות שלו נגמרה: יוון הודיעה שהסיוע שניתן עד כה יאפשר לה להחזיק מעמד רק עד אוקטובר. איום מרומז שהוא בעצם בקשה שגרתית לעוד. אלא שהפעם הודיעה אנגלה מרקל בתגובה כי "תהליך כניסתה של יוון לחדלות פירעון צריך להיות מבוקר". במילים אחרות: מעכשיו שתסתדר לבד. בלי איומים, בלי תחינות, בלי מזונות.

(סופי שולמן)

כהן בתסמונת האי־מציאות

הפסיכולוגיה האנושית היא דבר מופלא. לפעמים ממש מעורר השתאות. למשל, במקרה של האנשים האלה שלא ברור אם הם משקרים במצח נחושה או לוקים בעיוות עמוק בתפיסת המציאות. התופעה נפוצה גם בקרב דמויות ציבוריות ואנשי עסקים. אולי אפילו נפוצה יותר; ייתכן ששררה וממון מתדלקים אותה.

זהבית כהן לצד המפגינים בפתח ביתה צילום: אוראל כהן

השבוע הצטרפה למועדון המפוקפק הזה זהבית כהן. כבר חודשים היה חשד שהיא לוקה בתסמונת, והנה באה ההוכחה הסופית. בעוד טיוטת הדו"ח של ועדת קדמי מסמנת את תנובה כאחראית מרכזית להתייקרות המזון ומדברת על כוח מונופוליסטי ורגע לפני החרם על מוצרי החברה, עשרות אנשים הפגינו מול ביתה של כהן במחאה על המחירים של מוצרי החברה. מה שלכהן היה להגיד להם זה: "אני חושבת שהמחאה צודקת, אני גאה להיות ישראלית". זה כבר לא עניין למומחים לכלכלה. זה עניין לחוקרים קוגניטיביים ופסיכולוגים.

(אדוה קיזלשטיין)

שור שולף קלף ישן

מנכ"ל תנובה אריק שור לקח באופן אישי את החרם שארגנו הסטודנטים נגד החברה שלו. "עשו לנו עוול", התבכיין בגלי צה"ל, ולא הצליח להבין למה בחרו הסטודנטים למחות דווקא נגד תנובה, החברה "הכי ישראלית שיש". כי תנובה מעסיקה 8,500 עובדים ומפרנסת בעקיפין עוד הרבה אלפים, הוא הסביר והבהיר, למען הסר ספק, "החרם יפגע בעובדים ובסוף יגיע גם לחקלאים". זה הקלף הכי ישן בסביבה - אל תתחילו איתנו כי בסוף ניאלץ לפטר עובדים. הנה כמה משפטי מפתח חלופיים שאולי הגיע הזמן ששור ישנן: בסוף ניאלץ להרוויח קצת פחות, בסוף ניאלץ לקצץ בדיבידנד לבעלי הבית מאייפקס, בסוף נצטרך לחתוך בשכר הבכירים. אה לא, זה קורה רק באסם.

(גבי קסלר)

נוביק חסר בושה

אחרי פצצת ההדחה, הסכסוך בין נמרוד נוביק ליוסי מימן, בעלי קבוצת מרחב, עלה השבוע שלב. נוביק תובע ממימן 30 מיליון דולר, ואומר ש"20 שנה של חברות מסתיימות בצורה מצערת". גם המשקיעים המוסדיים, כלומר קרנות הפנסיה שלנו, מצטערים צער עמוק, על שהלכו אחרי החזון של נוביק להשקעה בספקית הגז המצרית EMG. הם הפסידו עשרות מיליוני שקלים, והם לא יכולים לתבוע את מימן ולקבל אותם חזרה. אבל נוביק, שהוביל לעסקה הכושלת הזאת, יילחם על כל דולר בליטרת הבשר שלו.

(גולן פרידנפלד)