$
גולן פרידנפלד

פרשנות: אנחנו בסדר, אתם לא

המדינה בוחרת להתנער מאחריותה לקריסת אגרקסקו

הדו"ח כולל מסקנות משפטיות בנוגע לשליטת המדינה בחברה. עורך הדו"ח אינו משפטן ואין ביכולתו המקצועית להסיק מסקנות אלו". אולי רואה החשבון ברלב אינו משפטן, אבל לטעון כנגד מי שנחשב לאחד המומחים בישראל בתחום החקירות החשבונאיות והפיננסיות כי אינו ניחן ביכולות מקצועיות מכיוון שלא

סיים תואר במכללת שערי משפט, הרי שמישהו לחוץ ולא מקפיד על קשר עם המציאות.

 

בכל הכבוד, לא ברור מהו מעמדו של הדו"ח שהוגש על ידי רואה החשבון ברלב". למי במשרד האוצר שלא הבין, מעמדו של הדו"ח הוא לאפשר לכולנו לפקוח את העיניים. את מה שלא עשו הדירקטורים שלכם במשך שנים, עשה דו"ח של רואה החשבון ברלב. גם אם חלק מהמסקנות שאליהן הגיע ברלב יתבררו כמהירות מדי, הרי שעם התוצאות אי אפשר להתווכח. אגרקסקו היא פאשלה, ומי שאחראית עליה היא המדינה.

 

רוב הטענות אינן מתיי־חסות למדינה כבעלת מניות או כרגולטור. הן מתייחסות לדירקטוריון ולנושאי המשרה בחברה".רגע, לא הבנו. בחברה ציבורית בעל השליטה ממנה את מרבית חברי הדירקטוריון. זהו מאפיין השליטה הבולט ביותר והוא בא לידי ביטוי גם בדירקטוריון אגרקסקו. זה כולל חמישה דירקטורים מטעם המדינה ערב הקפאת ההליכים: יו"ר החברה יצחק לידור, ששימש כמנכ"ל משרד החקלאות וכיו"ר מועצת הצמחים; גברת מיכל שינוול מאגף התקציבים באוצר; מר מדלג ג'מאל, מנהל תחום במשרד החלקאות; גברת יעל אקרם אילוז, מנהלת מחלקת מכר ורישום בחברת עמידר; ומר שמשון מדמוני, עורך דין. אלו היו אמורים להיות הזרוע הארוכה של המדינה בפיקוח ובקרה על התנהלותה של אגרקסקו. הם כנראה התרשלו בתפקידם. אבל למה לבלבל את כולם עם העובדות? הכי פשוט למצוא טיעון משפטי רופף. אולי גם יהיה מי שיאמין לו.

 

נראה כי מחזיקי האג"ח מנסים לפצות על מחדליהם באמצעות הטלת אשמה על המדינה. יש לזכור שהם ויתרו על תשקיף ועל עריכת דו"חות כספיים לפי תקנות ניירות ערך. נשאלת השאלה, כיצד התקבלו ההחלטות בוועדות ההשקעות של מחזיקי האג"ח שעה שאלו אמונים על כספם של אחרים?". הטיעון הזה נשמע לנו מוכר מכיוון שהוא הושמע כמעט בכל פעם שאחד הטייקונים לא עמד בהחזר החוב שלו למחזיקי האג"ח. אם זה המודל שרואה המדינה לנגד עיניה, אולי כדאי שהיא תגיד את זה לבעלי האג"ח שלה בפעם הבאה שהיא מגיעה לגיוס חוב. עד לרגע זה בעלי האג"ח היו בטוחים שהנרטיב של המדינה שונה ולו במעט מזה של הטייקונים. לגופו של עניין: המדינה צודקת. בעלי האג"ח היו צריכים לדרוש יותר, ואת הטעות שהם עשו עם אגרקסקו הם עשו עם עוד הרבה חברות כושלות אחרות בבורסה. אבל השאלה היא לא האם גם הם אשמים. הם כן. השאלה היא מהו חלקה של המדינה בקריסת אגרקסקו.

 

במועד ההנפקה הריבית שקיבלו מחזיקי האג"ח היתה גבוהה משמעותית מאג"ח ממשלתית, שכן זו כללה פרמיית סיכון". בדקנו: היררכיית הסיכון בשוק החוב היא ברורה; איגרות חוב שמנפיקה המדינה הן הכי פחות מסוכנות ומשום כך דורשות ריבית נמוכה יותר. הסיכון נמדד בריבית הנדרשת על מה שיותר מסוכן מהן. במקרה של אגרקסקו הוא עמד על כ־2.5% מעל האג"ח הממשלתי. בחודש יולי השנה הנפיקה חברת החשמל הרחבה של סדרת אג"ח קיימת וגייסה 390 מיליון שקל. גם כאן המרווח היה 2.5%. האם המדינה אומרת שגם משקיעי חברת החשמל צריכים לחשוש מתספורת?

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x