האם תסכימו לשתול שבב מתחת לעור כדי לשפר את חייכם?

בעשור האחרון, הקשר שלנו עם הטכנולוגיה השתנה בקצב מהר יותר ממה שאנו מצליחים להפנים. ב-2006, הוטבע מטבע הלשון "קראק-בארי" (Crackberry) המתאר את התמכרותם של בעלי מכשירי הבלאקברי למכשירים שלהם. הבלאקברי היה אחד מהמכשירים הניידים הראשונים שזכו בפופולריות נרחבת בארה"ב. אולם כעת, קצת מיושן להתייחס לאנשים כאל "מכורים" למכשירים ניידים, שכן לא ממש ניתן להתייחס למשהו שהפך לחלק חיוני של חיינו כאל מושא התמכרות.

הצלחתם חסרת התקדים של מכשירים אלו סללה את הדרך למהפכה בעולם מוצרי הצריכה. חברות מנסות לשלב את מוצריהם בעולם המתפתח, החל ממקררים ותרמוסטטים וכלה במערכות לניטור ביתי המקושרות לרכבנו, החיים שלנו הפכו ל"היפר מקושרים".

אולם על אף הנוכחות המקיפה של דברים היכולים לדבר, לחשוב ולחוש כל מה שקשור אלינו וכל הקיים סביבנו, הרי שהיורש הרוחני האמיתי של הסמאטרפונים היא כנראה הטכנולוגיה הלבישה (OrCam-MyEye). המכשיר הנייד בכיס החולצה הופך לשעון יד, והטכנולוגיה הולכת ומתקרבת לגופנו. "גוגל גלאס" - פלטפורמת מחשוב שנתפסה כשלוחה ישירה של החוש העדין והיקר ביותר לנו – חוש הראייה - הייתה הצבעת אמון משמעותית בכיוון זה. 

גוגל גלאס צילום: איי אף פי

נראה שהצעד הבא בקשר ההולך ומעמיק בינינו לבין הטכנולוגיה, תהיה ה"טכנולוגיה המוטמעת", או "שיבוב". בעת שאנו מתרגלים לעולם של "האינטרנט של הדברים" (Internet of Things) יכול להיות שהשתלת שבב תת-עורי צופנת בתוכה יתרונות רבים שטעימה מהם קיבלנו עם הסמארטפונים ועם "הטכנולוגיה הלבישה".

שבב תת-עורי יוכל למשל לרשום מיידית מדדים חיוניים כגון רמת הסוכר בדם או לחץ דם. הוא אף יוכל לשחרר למחזור הדם באופן מתוזמן תרופות. ולהבדיל, הוא יוכל לאפשר לנו לפתוח את דלת הבית, לשלם במהירות בחנות או את דמי הנסיעה בתחבורה ציבורית מבלי לפתוח את הארנק כלל ועוד.

כמובן, שעם המירוץ הטכנולוגי, תמיד ישנם את "המאמצים המוקדמים". ב-2014 פרסם ה-CNN סיפור על קבוצה קטנה של "האקרים עצמיים" שהשתילו מתחת לעורם מצפן ובתנוך האוזן מגנט. אחד מחלוצים אלו, ריץ' לי, דיבר על התחושה ה"כמעט ארוטית" של היכולת לזהות תחושות באמצעות טכנולוגיה מוטמעת שלא הייתה שם קודם לכן.

לעולם עוד לא נוכל להיות לבד עם עצמנו

אולם רובנו לא ממש ששים להתמסר לאזמל המנתחים כל כך מהר רק כדי להפוך לדור ראשון (או שני אם מביאים בחשבון את מושתלי קוצבי הלב והאיברים התותבים) של ה"קיבורג" (Cyborg), או "האדם-מכונה".

שעון חכם צילום: עומר כביר

עם הסמארטפונים למדנו רבות על הסכנות והוויתורים הנלווים לטכנולוגיה שכה קרובה לגופנו. ה"גוגל גלאס" – עד כמה שהיה פרויקט שאפתני – רק העצים בעיות אלו מה שיצר מחסומים בהשקה הראשונה הרחבה שלו. השימוש במוצר בפומבי העלה שאלות רבות לגבי פרטיות, אתיקה טכנולוגית ובעיקר לגבי הסחת הדעת המסוכנת הנגרמת בשל הימצאו של האינטרנט מולי עיני המשתמש באופן תמידי. אין לשכוח את הציניות והביקורת שעלו בשל מראם של אלו שהרכיבו את המשקפיים. ייתכן שתגובות אלו היו פשוט עדות לכך שהטכנולוגיה הקדימה את זמנה.

שבב שניתן לשתול אותו תחת לעור צילום: גטי אימג'ס

אולם, מעבר לדיון על טכנולוגיה ואופנה, המכשירים התת-עוריים הללו רק יחריפו את המחלוקות שקיימות כבר עתה. תהליך השתלת השבב יהיה בבחינת הגולל הסותם סופית את מושג הפרטיות האישית. עד כמה שהסמארטפונים עלולים להיות חודרניים לגבי ההתנהלות היומיומית שלנו, המקומות שבהם אנו נמצאים והנטיות השונות שלנו, הרי שלפחות קיימת אופציה לכבות אותם, להשאירם בבית או לזרוק אותם לים. אולם שבבים מושתלים עלולים לסיים או לפחות לשנות מן הקצה אל הקצה – את מה שאנו רואים כ"פרטיות" – לעולם עוד לא נוכל להיות לבד עם עצמנו.

אם כן, האם תהיו מוכנים להשתיל בעורכם שבב? את דעתכם תוכלו להשמיע בסקר קצר של MIT  AgeLab על טכנולוגיה מוטמעת. יש להניח שעבור הדור המבוגר יותר התשובה תהיה "אין סיכוי". או לכל היותר "אולי" מהוסס. עבור הדור שפגש את המהפכה הטכנולוגית בגיל בוגר יחסית, הסמארטפון כבר היה קפיצה גדולה והשתלת שבב היא כנראה צעד גדול וחודרני מידי. אולם יש להניח כי אלו שנולדו לתוך העידן הטכנולוגיה הנוכחי יגלו נכונות רבה יותר.

אולם גם הספקניים עשויים למצוא שעם הזמן, קשה יותר ויותר להתנגד לטכנולוגיה כזו. אם שבב תת-עורי יכול להשיב לאדם את הראייה, הרי שהתשובה לשאלה עשויה להיות שונה לגמרי. אם שבב כזה יכול להפחית את הסיכויים לחלות באלצהיימר? אם השבב יכול להעניק לנו כוחות על או אפילו רק להחליף את השלט רחוק של הטלוויזיה – האם התשובה תהיה שונה? כנראה שבקרוב נאלץ לבחור בין להיות חלק מהאינטרנט של הדברים (Internet of Things) לבין כניעה לאינטרנט של הכל.