$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

מקדונלד'ס כסמל מדאיג לפער הדיגיטלי

הפער הדיגיטלי, שהוא בעייתי במיוחד בישראל ובארה"ב, מאלץ עניים לגלוש ממסעדות ובתי קפה כדי לעמוד בקצב של המאה ה-21, האמריקאים איבדו אמון בפייסבוק, גוגל ויאהו ועבריין מין מבחיל במיוחד השתמש ברשת כדי לפשוע - ונלכד בזכותה

יוסי גורביץ 12:0130.01.13

לקחת ממי שאין לו

 

הפער הדיגיטלי, ההבדל בין היכולת של אנשים בעלי אמצעים לקבל גישה לרשת ובין חוסר יכולת דומה של עניים, נמצא הרבה בכותרות בשנים האחרונות. בעוד שכולם משבחים ומהללים ומקלסים את יכולתה של הכלכלה הדיגיטלית להזניק את המשתמשים קדימה, הם נוטים לשכוח שהיא תזניק את מי שכבר יש לו. זאת, תוך כדי פגיעה במי שאין לו, מה שצפוי להגדיל את הפערים בחברה עוד יותר. בישראל וארה"ב, דרך אגב, הפערים הם מהגבוהים בעולם.

בארה"ב, מחירי הסמארטפונים והמחשבים הניידים ירדו מאוד, אבל מחיר החיבור לרשת לא כל כך. המשמעות היא שבמקומות נידחים, קרי מחוץ לערים ולפרברים, המחיר של חיבור לרשת גבוה במיוחד. התושבים של האזורים האלה הם, בדרך כלל, עניים יותר מתושבי הערים. יצוין שגם חלק מתושבי הערים לא בדיוק עשירים (תשאלו כל סטודנט שגר בדירה שכורה בת"א עם שלושה שותפים).

 

רוצה לסיים את התואר? לך למקדונלד'ס רוצה לסיים את התואר? לך למקדונלד'ס צילום: בלומברג

 

אז ילדים מבתים שאין בהם פס רחב, שבכל זאת זקוקים לרשת - ולו משום שבתי הספר כבר מתייחסים לחיבור לרשת כאל מובן מאליו - נדרשים להגיע למקומות כמו מקדונלד'ס כדי להתחבר שם לרשת. באותה הזדמנות, הם גם יכולים לאכול מזון לא בריא - ילדים עניים אוכלים יותר ממנו. הוא זול, אחרי הכל. קחו בחשבון שבאי מקדונלד'ס שמחפשים חיבור לרשת עושים זאת לאו דווקא כדי לראות מה חדש בפייסבוק: ביניהם תוכלו למצוא גם סטודנטים ותלמידים שצריכים את החיבור להשכלתם.

 

צריך לזכור שבארה"ב, שורה של חברות רשת נלחמות בשיניים ובציפורניים כדי למנוע מהרשויות המקומיות להקים רשתות WiFi עצמאיות במחירים סבירים. הן טוענות שזו תחרות לא הוגנת כלפיהן. ככה זה בקפיטליזם: חברות לפני אזרחים.

 

הציבור משלם, אבל ממש לא מטומטם

 

מדי שנה, עורכת חברת Ponemon סקר שבו מתבקשים העונים לדרג חמש חברות עליהן הם סומכים בתחום השמירה על פרטיות. מתוך התשובות האלה - הפעם הם דגמו 6,700 משתמשים - מכינה החברה את רשימת החברות האמינות בכל תחום פעילות.

וראה זה פלא, מהרשימה של 2012 נשמטו כמה חברות טכנולוגיה שאתם מכירים היטב; גוגל, פייסבוק, אפל, Dell, AOL ויאהו כבר לא שם יותר. אפל עפה מהרשימה לראשונה מזה ארבע שנים. זה אומר שהציבור מקשיב לדיווחים - גם אם הוא לעתים חש חסר אונים לאורם.

 

מנהיגי גוגל. אתם סומכים עליהם? מנהיגי גוגל. אתם סומכים עליהם? צילום: בלומברג

 

כמחצית מהנשאלים אמרו שהם קיבלו התרעה על גניבת מידע שלהם מחברה כלשהי בשנתיים האחרונות, ו-77% אמרו שהודעות כאלה פוגעות באמון שהם רוחשים חברות. רוב הנשאלים הודו שהם חלקו מידע עם חברות שעליהן הם לא סמכו - ברוב המקרים, הם עשו את זה כדי ליהנות מהקלות של סחר מקוון. רק 35% מן הנשאלים אמרו שהם חשים שיש להם שליטה על מה שקורה למידע שלהם ברשת.

 

מצד שני, היו חברות שעליהן הציבור דווקא סמך: אמזון היתה במקום השלישי ברשימה, IBM ברביעי, איביי בתשיעי, ומיקרוסופט ומוזילה - במקומות 17 ו-20 בהתאמה - נכנסו לרשימה בפעם הראשונה.

 

המידע שלכם שייך רק לפייסבוק

 

במסגרת תכניתה להפוך את הרשת לסגורה ואת עצמה לשער העיקרי אליה, נקטה פייסבוק בשטיק מעצבן חדש. מעתה, אנשים שמחפשים אחרי אירועים או דפים פומביים בפייסבוק לא יכולים לראות אותם, אלא אם הם מחוברים (logged in) לפייסבוק. עד לאחרונה, חיפוש בגוגל היה מעלה תוצאות פומביות. גם עכשיו אפשר למצוא את העמודים, באמצעות שימוש בפקודת site של גוגל (חיפוש פנימי באתרים. נסו אותה. היא תשפר את חייכם).

אבל, בעוד שאפשר למצוא את המידע, אי אפשר לקבל אליו גישה. כשהמשתמש לוחץ על הקישור, פייסבוק מעבירה אותו לעמוד HTTPS, עמוד מוצפן, והוא צריך להקיש את שם המשתמש והסיסמה שלו בפייסבוק כדי לראות אותו. אם אין לך כזה, בעסה. פייסבוק לא תציג לך מידע שהמשתמשים שלה התכוונו שיהיה פומבי.

 

מחזיק אתכם קצר. צוקרברג מחזיק אתכם קצר. צוקרברג צילום: איי פי

 

המשמעות פשוטה מאוד: או שתהיה חבר בפייסבוק (ואז נוכל להציף אותך בפרסומות ולדרוך על הפרטיות שלך) או שלא תהיה ואז תהיה חסום מגישה גם למידע שאתה רוצה לראות ושאחרים רוצים לחלוק. פייסבוק הנפיצה איזה תירוץ מגוחך על כך שהיא רוצה לשמור על הפרטיות של משתמשיה. כלבתא, במטותא: היא חולקת את המידע הזה עם מפרסמים, רק לא עם גוגל.


שמישהו יגיע כבר עם אלטרנטיבה ראויה לאתר הדוחה הזה. אני מוכן לשלם.

 

סחטנות סקסטינג

 

אם הכל יילך כמו שצריך, קיירן קזאריאן יצא מהכלא רק בארון. בכתב אישום שהוגש נגד קזאריאן, גיק אפל בן 27 מקליפורניה, הוא מואשם בכך שהוא סחט 350 נשים - 100 בקליפורניה, 250 במדינות אחרות - ואילץ אותן להתפשט בפניו. קזאריאן היה פורץ לחשבונות שלהן, בדרך כלל חשבונות פייסבוק, מוציא משם מידע פרטי או תמונות חושפניות, ומשתמש בהן כאמצעי הסחיטה. לפחות במקרה אחד, הוא אילץ זוג אחיות להתפשט מול מצלמת הסקייפ שלהן אחרי שהוכיח שהוא יכול לפרסם תמונת עירום שלהן בפייסבוק.

אבל קזאריאן, שאם יורשע בכל העבירות המיוחסות לו צפוי ל-105 שנות מאסר, לא היה פושע מתוחכם במיוחד. הוא אולי התענג על עליונותו הטכנולוגית ביחס לנשים חסרות מגן, אבל הוא נתפס במלכודת הישנה ביותר ברשת: כתובת IP. ה-FBI פשוט ביקש מפייסבוק להצליב כתובות IP שמופיעות אצל כל הקורבנות, מצא שיש כתובת משותפת כזו.

 

סחט ברשת, נפל ברשת. אילוסטרציה סחט ברשת, נפל ברשת. אילוסטרציה צילום: shutterstock

 

כשפייסבוק בדקה מי משתמש בכתובת הזו, היא גילתה שיש גולש אחד שעושה בה שימוש קבוע: מיודענו קזאריאן. ה-FBI חיפש ומצא שמדובר במישהו שכבר הוגש נגדו כתב אישום באונס. את ההמשך אתם יכולים לנחש לבד. זה מסוג המקרים שבהם אתה שמח שהמשפט נערך בשיטת המושבעים.

 

קצרצרים

 

1. זוכרים איך זרקה אפל את האפליקציה 500px מהאפסטור, בתואנה שהיא מקדמת פורנוגרפיה ואפילו, שומו שמיים, פורנוגרפיית ילדים? אז אפל רוצה שתשכחו את הטענה השקרית והבזויה ההיא. היא קיבלה חזרה את האפליקציה לאפסטור, אחרי שזו הוסיפה כפתור דיווח על "תוכן בעייתי" וסווגה אותה לבני 17 ומעלה. איך קרה שאפל משתפת פעולה עם אפליקציה שהיא הגדירה כמקדמת פורנוגרפיית ילדים? אוי, די, תפסיקו עם המנהג המגונה של לזכור את השקרים של אפל שבוע לאחר שנאמרו.

 

האפסטור של אפל האפסטור של אפל צילום: בלומברג

 

2. ארצות הברית לא מקבלת בהבנה את האישור שקיבלה אנטיגואה לבנות את פיראטי לתוכן אמריקאי, שנובע מכך שארה"ב סירבה לאשר לאנטיגואה לבנות אתרי הימורים שיגיעו גם לאזרחים אמריקאים. עכשיו עוברת המעצמה לאיומים על האי הקטן: היא טוענת ש"פיראטיות מורשית על ידי המדינה" תפגע בסיכויים להסדר - ומוסיפה שזו צפויה להיות "מחסום ניכר" להשקעות זרות באנטיגואה, במיוחד בתחום ההייטק. במילים מנומסות פחות, ארה"ב (שהפסידה פעמיים בארגון הסחר העולמי בנושא) מאיימת בסנקציות על השקעות באנטיגואה. כלומר, מאיימת לפגוע במוניטין הלא מזהיר גם כך שלה עצמה באמריקה הלטינית. מה לא עושים בשביל להגן על תעשיית התוכן.

 

3. דיווחנו על כך ששירות המפות של גוגל ממפה את החלקים של צפון קוריאה שהמשטר לא רוצה שתדעו עליהם. מסתבר, ייאמר לזכותה, שהיא גם מתעדת את מחנות העינויים של המדינה: אפשר למצוא אותם על המפה באמצעות חיפוש אחרי "גולאג" או "מחנה ריכוז". באופן חריג, גוגל חושפת את פשעיה של מדינה; כפי שמציין באזפיד בצדק, זה "אקטיביזם של זכויות אדם, מוסווה כמיפוי". כל הכבוד. אבל בואו נראה אם לגוגל יש די אומץ להפעיל את אותם הקריטריונים גם כלפי ארה"ב: נראה אם המפות שלה יציינו את מחנות העינויים של גוואנטנמו, באגרם ומתקן 1391.

 

4. גוגל מתכוונת לתרום, כחלק מיוזמת היח"צ Google Giving, כ-15,000 מחשבים זעירים מדגם Raspberry Pi Model B לתלמידי בית ספר ברחבי בריטניה. המטרה היא לדרבן את התלמידים להתחיל לקודד בכוחות עצמם. היוזמה מגיעה בדיוק כאשר גוגל נמצאת על הכוונת של הציבור הבריטי, מאחר והיא התחמקה מתשלום מס של מיליארדים. נראה לי ש-15 אלף המחשבים האלה עולים הרבה, הרבה פחות.

 

5. חוששים לצאת לרחוב בלי אמצעי להגנה עצמית, מחשש לתקיפה? לא? אז אתם כנראה גברים. מיליוני נשים מכירות אותו היטב. חלקן נושא דרך קבע תרסיס גז או תרסיס פלפל. הבעיה עם המכשיר היעיל בדרך כלל הזה שהוא מאפשר לשתק את התוקף זמנית, מה שמעניק למותקפת אפשרות מילוט, אבל לא מאפשר את העמדתו של החלאה לדין. יש פתרון! סטודנטים פיתחו תרסיס גז פלפל שמכיל גם מנורה חזקה ומצלמה. עם הריסוס לעבר פני התולעת, אור מסנוור בוקע מהתרסיס ומצלמה מובנית תתעד את התוקף. התמונה תישלח לטלפון של המותקפת ויבוצע חיוג חירום אוטומטי למספר שהוגדר מראש. המלצה: לא להכניס לחייגן הזה את 100, חבל על הזמן שלכן. כמה מאות תמונות כאלה ברשת, שיהרסו בצדק את חייהם של פושעים, ואולי אפילו כמה העמדות לדין, והרחובות יתחילו להיות בטוחים יותר. הבעיה העיקרית: המכשיר עולה 100 דולר.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x