$
הנפקת פייסבוק

דו"ח טכנולוגי: מה גורם לפייסבוק לצעוד לקראת הנפקה?

צוקרברג ניסה לדחות את הנפקת הרשת החברתית ואת מסירת המידע הנלווית אליה, אבל התחרות על העובדים המוכשרים כנראה לא תותיר לו ברירה. וגם: פלטפורמת הבלוגים הפופולרית טאמבלר חוגגת נצחון פוליטי והאקרים מנסים לפגוע במתקני מים

יוסי גורביץ 13:4020.11.11

הכל בגלל העובדים

 

עובדה א': מארק צוקרברג אוהב לאסוף מידע, אבל מאוד לא אוהב לחשוף מידע. עובדה ב': הנפקתה של חברה מאלצת אותה למסור המון מידע לציבור. הערכה מבוססת ג': פייסבוק תונפק בקרוב – כנראה ברבעון הראשון של 2012. למה?

 

התשובה הרשמית היא שפייסבוק הגיעה למספר משקיעים שמאלץ אותה לצאת להנפקה. זה הסבר בעייתי: איך לומר, צוקרברג לא ידוע בשמירת החוק הקפדנית שלו, והוא כבר ניסה לעקוף את ההגבלה הזו באמצעות מכשיר פיננסי משונה שניסתה גולדמן זאקס להעמיד לרשותו. התרגיל הזה אמנם קרס בלהבות ברגע שהציבור שם אליו לב, אבל לפייסבוק יש מספיק עוכרי דין ומספיק רואי חשבון יצירתיים כדי למשוך עוד זמן. אז למה היא הולכת להנפקה?

 

בגלל העובדים, כנראה. החברה מנהלת מאבק מתוקשר מאוד על מהנדסים וכותבי קוד מוצלחים, כאשר שיטת העבודה הרגילה שלה היא להגיע לעובד של גוגל ולומר לו "הנה ערימה של מזומנים ואופציות. בוא". עובדי גוגל מתוחכמים כבר ניצלו את המצב כדי לקדם את התנאים שלהם בענקית החיפוש, שלא רוצה לאבד את אנשיה למי שמסתמנת כמתחרה חסרת מעצורים. טכניקה אחרת היא רכישה של חברות סטארט-אפ ופירוק שלהן תוך ויתור על המוצר, הכל כדי לקבל את העובדים.

 

אבל העובדים רוצים את המניות שלהם, הם רוצים את ההנפקה, הם רוצים לעשות כסף. אם הם יהפכו לממורמרים מדי, הם תמיד יכולים לערוק לשדות ירוקים יותר. יותר ויותר דיווחים מעידים על כך שהעובדים מתנהלים כמו כלב פבלובי ששמע פעמון: הם רוצים הנפקה כמה שיותר מהר, וצוקרברג מנסה לשכנע אותם להחזיק מעמד. אחרי הכל, הם רואים את ערך המניות שבידיהם מרקיע שחקים – ואין שום דבר שהם יכולים לעשות בנידון. זה מתסכל, והקיטור יצטרך להשתחרר.

 

טאמבלר על הקו

 

דיווחנו כאן בהרחבה בשבוע שעבר על הצעת החוק SOPA, שאם תתקבל עתידה לצנזר את הרשת למען תאגידי התוכן הגדולים. החוק הרגיז הרבה מאוד אנשים, ואף שכמה וכמה חברות גדולות – אפל ומיקרוסופט ביניהן – תמכו בו, היה להן מספיק שכל לתמוך בו כמה שיותר בשקט.  

 

פלטפורמת הבלוגים טאמבלר, שבשבוע שעבר מחתה נגד החוק באמצעות הדגמת צנזורה ומחיקות על הבלוגים שלה, החליטה לעשות מעשה. היא פנתה למשתמשים שלה וביקשה מהם להטריד טלפונ... אה, סליחה, להביע את מחאתם המנומסת והחוקית באוזני הנציגים הנבחרים שלהם שמקבלים מהם משכורת. בארצות הברית זה יכול לעבוד, כי המצביעים אשכרה בוחרים את נציגי המחוזות שלהם.

 

מייסד טאמבלר, דיוויד קארפ. נכנסים לפוליטיקה מייסד טאמבלר, דיוויד קארפ. נכנסים לפוליטיקה צילום: cc-by-sa-tumblr

 

אז המשתמשים של טאמבלר ניגשו לעבודה והתחילו להרים טלפונים. הם ביצעו 87,834 שיחות טלפון, שהאורך הממוצע שלהן היה 53 שניות והארוכה שבהן נמשכה 31 דקות. בסך הכל, הם השקיעו 1,293 שעות בשיחה עם חברי קונגרס. התוצאות לא איחרו לבוא: בכיר בשם דארל עיסא, ומאוחר יותר גם יו"ר הקונגרס לשעבר ננסי פלוסי והמועמד בפריימריז הרפובליקניים לנשיאות, רון פול, הביעו את התנגדותם לחוק - שעכשיו צפוי להתנגדות קשה ביותר בבית הנבחרים. ובלעדיו, הוא לא עובר.

 

זה עובד, כי כדי להחליף חבר קונגרס, צריך ש-2,000 קולות בלבד יחליפו צד. אם מספיק אנשים יודיעו שעל החוק הזה הם יילחמו, הוא לא יעבור. הלוואי שזה היה כך גם בארץ.

 

סטוקסנט משנה כיוון?

 

כשהתולעת סטוקסנט גרמה נזק ניכר למערכות הגרעיניות האיראניות, נשמעו צווחות גיל, שמחה ושחץ ברחבי הרשת הישראלית. מעטים שמו לב לעובדה שהתולעת מסתובבת חופשי ברשת, ושכל זב ומצורע יכול, במאמץ לא גדול, להסב אותה לצרכיו ולהפעיל אותה נגד מערכות תשתית במקומות שבהם לא מדברים יותר מדי פרסית.

מי פגע באספקת המים? מי פגע באספקת המים? צילום: cc-by ג'ו שלבוטניק

 

ובכן, יש סיבה להאמין שהנקמה כבר כאן. הרשויות הפדרליות בארה"ב בוחנות תקלה משונה במשאבה של מתקן מים באילינוי, שחדלה לפתע לתפקד בתחילת החודש. תחילה נראה היה שיש בעיה במשאבה, ואז היא החלה לפתע להפעיל ולכבות את עצמה במהירות גבוהה, עד שנשרפה. נראה – למרות שהרשויות עדיין לא מודות בכך רשמית – שמדובר בהתקפה שהגיע ממחשב שרשום ברוסיה. סטוקסנט, לפי הדיווחים, פעל בצורה דומה: הוא גרם לצנטריפוגות של המתקנים האיראנים לפעול בצורה שיצאה משליטה, עד שהן נהרסו.

 

ובעוד הרשויות בארה"ב מנסות להנמיך את הדאגה סביב התקרית באילינוי, הודיע בסוף השבוע האקר שקורא לעצמו Pr0F שהוא כבר פרץ למערכות של מפעל מים בטקסס, כמו גם למתקני מים אחרים. לדבריו, הוא התעצבן מהתגובה הממשלתית ועל כן היה חייב להוכיח לציבור שהתקפת האקינג על מתקני תשתית היא אפשרית לגמרי. המשך יבוא, כנראה בדמות יחידת ימ"מ שתפרוץ לחדר השינה שלו.

 

מלחמות הרשת של הפנטגון

 

התפיסה הצבאית המקובלת של לוחמת גרילה אומרת שיש לתפוס את "לבם ומוחם" של האנשים שעליהם אתה נלחם, ואם זה לא עוזר – תמיד תוכל להפציץ אותם. גרסה צינית ומדויקת יותר אומרת ש"תפוס אותם בביצים, ולבם ומוחם כבר יגיעו". אבל השיטות הישנות להסברה – לכנס את כולם בכיכר הכפר כשאתה מוקף בלוחמים חמושים ועצבניים ונושא מגאפון – כבר לא עובדות, וכעת המאבק עבר לפורומים המקוונים.

 

הפנטגון, שלפני כמה שנים נתפס כשהוא שותל ידיעות מפוברקות בעיתונות האפגנית והעיראקית על כמה שתושביהן שמחים שהמשחררים הגיעו, עידן את הטקטיקות שלו. עכשיו הוא מפעיל שכירי מקלדת, יחידה של כ-20 דוברי השפות הנהוגות באזור פקיסטן-אפגניסטן, שהג'וב שלהם בחיים הוא להתעמת עם אמריקנופובים בפורומים המקומיים ולהסביר להם שהם לא מסתכלים נכון על המצב. חיילי היחידה סובלים ממגרעה צבאית מוכרת: בעוד הצד השני יכול לכתוב מה שבא לו, במהירות ובקלות, הם צריכים לקבל אישור של קצין לפני שהם מפרסמים משהו – והם מקבלים אותו בטופס שמכונה "אישור מגע".

 

לזכותה של היחידה – היא נקראת Digital Engagement Team – ייאמר שהיא מתנהלת בשקיפות מלאה: כל פוסט של אנשיה מציין את העובדה שהוא נכתב על ידי איש פנטגון. עוד יצוין לזכותה, וגם בלוגרים באזור מכירים בכך, שהיא מהווה שינוי ניכר בדרך הפעולה של הפנטגון (ושל זרועות ממשל אמריקאיות אחרות): אם בעבר המטרה היתה לשכנע את האליטות המקומיות לשתף פעולה, כעת המאמץ הוא לשכנע את ההמון. או, על כל פנים, ההמון שיש לו מספיק כסף כדי לרכוש מחשב ולשרוץ בפורומים מקוונים.

 

קצרצרים

 

לפני חצי שנה טען המנכ"ל ידוע הצרות של AOL טים ארמסטרונג כי החברה היא "חולה שהשתקם". אז אמר. בחצי השנה שחלפה מאז עזבו את תפקידם חמישה מתוך 13 הבכירים של החברה, ועוד שניים שינו אותו. שזה, פלוס מינוס, 50%. בימים האחרונים נטש עוד בכיר, בראד גארלינגהאוס, שלא היסס לכבס את הכביסה המלוכלכת בפומבי: בציוץ העזיבה שלו הוא ציטט את סטיב ג'ובס שאמר "כאשר אנשי מכירות מנהלים חברה, אנשי המוצר חשובים הרבה פחות, וזה דוחה אותם". במילים אחרות, אסור לתת לאנשי מכירות נגיעה בתוכן. למי שאיכשהו פיספס, ארמסטרונג הוא איש מכירות.

 

סרגיי ברין, אחד משני מייסדי גוגל וזה שלא יצא לו עדיין להיות מנכ"ל, הודיע שהוא תורם חצי מיליון דולרים לוויקיפדיה, לרגל מסע גיוס הכספים השנתי שלה. ליתר דיוק, הוא תרם לה את הכסף באמצעות קרן שהקים יחד עם אשתו, ה-Brin Wojcicki Foundation. הבנתי מוויקיפדיה שהם מקבלים גם תרומות קטנות יותר, וגם מאנשים שאין להם קרן, אז אם יש לכם – תרמו.

 

סרגיי ברין. תורם לוויקיפדיה סרגיי ברין. תורם לוויקיפדיה צילום: בלומברג

 

ה"פייננשל טיימס", שהחליט לפני מספר חודשים שלא בא לו לשלם מס אפל של 30% על כל מנוי, בנה לעצמו אפליקציית HTML 5 יעילה למדי. כעת האפליקציות האלה, שפועלות על האייפון והאייפד, הגיעו לכמיליון מנויים, שאחראים לכ-20% מהתעבורה המקוונת של העיתון ולכ-15% מהמנויים הדיגיטליים החדשים. עיתונים גדולים אחרים צפויים גם הם לפרוץ בקרוב את כלוב הזהב של אפל (מוטו: הכלוב שלכם, הזהב שלנו).

 

בארנס אנד נובל, חנות הספרים הגדולה שהוציאה את הקורא הדיגיטלי המצליח נוק, הוטרדה מאוד מההצלחה של הקינדל פייר, הטאבלט מבית אמזון. בתגובה היא פמפמה את הטאבלט שלה שצפוי לצאת בקרוב, ה-Nook Color Tablet. אלא שכתב הטכנולוגיה של "הניו יורק טיימס", דיוויד פוג מצא שהנתונים שסיפקה החברה על המוצר שלה פשוט לא נכונים: המכשיר אינה מסוגל לשדר ב-HD, כפי שנטען. שנה קודם לכן, מזכיר פוג, מסרה החברה נתונים לא נכונים – או, במילים מכובסות פחות, שיקרה – באשר למשקל של הגרוטאה שלה. זה לא שפוג חף מהסתבכויות: הוא כתב ספרים על מוצרי אפל שקידם, ונאלץ לבסוף לטעון שהוא לא עיתונאי. ובכל זאת.

 

דארפה, למה האוזניים שלך גדולות כל כך? סוכנות המדענים המטורפים החביבה עלינו עמלה על פיתוח מכשיר שיוכל לזהות פעימות לב – כדי למצוא לוחמי אויב מסתתרים ולהביא עליהם את קצם, לשמחת הפנטגון. פעם, במשחק הלוחמה העתידני הידוע xCom (במהדורה השניה, אני חושב) זה היה מכשיר שנועד לזהות נוכחותם של חיזרים. עכשיו דארפה מנסה להפוך את הבדיון למציאות.  

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x