דו"ח טכנולוגי: מי סייעו למועמר קדאפי לרגל אחר אזרחי לוב?
נפילת משטר קדאפי חושפת את הטכנולוגיות המתקדמות שבהן השתמש כדי לעקוב אחר אזרחים: הציוד לא יוצר בלוב - אלא מגיע מהמערב. וגם: אתר המאפשר אחסון והורדת קבצים ייאלץ לחשוף את לקוחותיו
עם קצת עזרה מידידים
בסוף המלחמה מול עיראק, ב-2003, מצאו שם האמריקאים כמויות גדולות של כלי נשק שנמכר למשטר חוסיין על ידי מדינות מערביות. "האירופים אולי לא מאמינים במלחמות", אמר בציניות קצין חיל הנדסה אמריקאי, מוקף במוקשים מתוצרת איטלקית, "אבל הם בהחלט מאמינים במסחר".
דיווחנו לאחרונה על הסיוע הנרחב של נוקיה סימנס למשטר בבחריין, שרודף את מתנגדיו. נוקיה סימנס מוכרת ציוד מעקב לשני הצדדים: גם לבחריין שמדכאת את הרוב השיעי שלה, וגם למדינה השיעית היחידה בעולם, איראן. נוקיה סימנס, כמובן, לא לבד.
נפילת משטר קדאפי מאפשרת מבט על האופן שבו הוא עקב אחרי נתיניו. "הוול סטריט ג'ורנל" מצא, בין השאר, הקלטה של צעיר לובי שמפלרטט עם צעירה, ואז מודיע לה שהוא יורד למחתרת כי הוא על הכוונת של קדאפי, ומפציר בה לזכור את מספר הטלפון הסודי שלו – ואותו.
השיחה הזו, כמו רבות אחרות, הושגה באמצעות ציוד מעקב מתקדם, שלא יוצר בלוב. נציגיו של קדאפי היו במגעים עם שורה של חברות אמריקאיות, כמו Narus ו-Amesys, ועם שורה של חברות אחרות ברחבי העולם. היא החלה לקנות ציוד מעקב בסיטונות אחרי שהוסרו מעליה הסנקציות.
המורדים בלוב צילום: רויטרס שיתוף הפעולה של חברות טכנולוגיה ומידע עם משטרי אופל, כמובן, רחוק מלהיות חדש. הזרוע האמריקאית של IBM סיפקה לנאצים ציוד ומידע שסייע להפעיל באופן שיטתי את מחנות הריכוז וההשמדה. בקרוב, יש לקוות, נדע מי היו החברות שהרוויחו מנתזי הדם על קירות חדרי העינויים של משטר אסד. חברות טכנולוגיה נהנות מתדמית חיובית, בדרך כלל. הגיע הזמן להתייחס אל אלה מהן שסוחרות עם קדאפי ודומיו כמו אל סוחרי נשק ושכירי חרב, כי זה בדיוק מה שהן.
ואם כבר הזכרנו משטרים אפלים...
למה שלא תדברו על דברים יפים?
בייג'ינג מחמירה את הלחץ על נתיניה, ומצמצמת עוד יותר את זכות הביטוי המוגבלת ממילא שלהם. דיווחנו בימים האחרונים שהמקבילה הסינית של טוויטר, ווייבו , קיבלה הנחיות חד משמעיות להגביל חשבונות של בלוגרים שחשפו מעשי עוולה של המשטר. ההנחיה הזו בוצעה תחת הכינוי "מלחמה בשמועות".
עכשיו המלחמה הזו צוברת תאוצה. סוכנות הידיעות הרשמית של סין, שינחואה, החלה לקרוא השבוע לדכא את התופעה של "שמועות ארסיות" ברשת, ואמרה ש"יצירת שמועות היא בפני עצמה מחלה חברתית, וההפצה שלהן ברחבי הרשת מהווה סכנה חברתית מסיבית".
בתרגום לעברית, הם מ פ ח ד י ם. זה כנראה לא מקרה שההנחיה הזו מגיעה זמן קצר לאחר קריסת משטר קדאפי, ובזמן שמשטר אסד נלחם על חייו. המפלגה הקומוניסטית הסינית יודעת שהיא לא יותר לגיטימית משניהם, ושהרשת מאפשרת ליותר ויותר אזרחים לדעת את זה.
בייג'ינג מעריכה – זו, אחרי הכל, הגישה הלניניסטית – שאין צורך בהתקוממות של כל העם כדי להפיל משטר שנוא: די במיעוט נחוש ומאורגן, שינצל את הסדקים בין חלקי המשטר כדי להפיל אותו. על כן, העובדה שרוב האוכלוסיה מעוניינת בבידור ולא במידע פוליטי לא מנחמת אותה לגמרי. והיא זוכרת שאין דבר שמבצע דה-לגיטימציה למשטר כמו פקידים שמנצלים את מעמדם כדי לפשוע ואז לחמוק מהצדק.
עד לאחרונה, לא היתה למפלגה בעיה לסתום את פיותיהם של הסינים: היא העסיקה צבא לא כל כך קטן של צנזורים. עכשיו, עם רשתות חברתיות, המידע נע מהר מכפי שהיא יכולה לצנזר. היא יכולה לסגור את דלת האורווה, אבל הסוסים – סוסי עשב הבוץ, נגיד – כבר דהרו החוצה. היא רוצה להפחיד את הגולשים, בשלב ראשון. לסגור את השירותים יהיה קצת יותר בעייתי: כבר ראינו שזה עשוי לגרום דווקא להקצנה. פקיד בכיר הציע שבמקום לדוש בכל הדברים הרעים, הדיונים בווייבו יתמקדו ב"יופיה של התרבות הסינית". ועל זה כבר נאמר, פחחחחחחחח.
וויבו. המשטר מודאג צילום: בלומברג
נצחון לזכויות היוצרים, תבוסה לגולשים
המלחמה על זכויות היוצרים, שמשתמשת יותר ויותר בכלים שעד כה היו שמורים למשהו רציני הרבה יותר כמו המלחמה בטרור, רשמה עוד הישג מפוקפק השבוע.
יש שירות לוקר וירטואלי – שירות שבמסגרתו יכולים משתמשים להעלות קבצים לרשת, אבל, חשוב עוד יותר, גם להוריד אותם – בשם הוטפייל. כמו רוב הלוקרים הווירטואליים, הוא משמש משתמשים להורדת קבצים שחוקיותם מפוקפקת. במקרה קודם, זה של הלוקר המוביל Rapidshare, קבעו בתי המשפט שאם חברות התקליטים רוצות לטעון שבוצעה הפרת זכויות יוצרים, הן צריכות להוכיח את זה. רפידשייר לא צריך לדעת אילו סוג קבצים מועלים אליו.
לא עוד. פסיקה שהתקבלה בבית משפט פדרלי בפלורידה קובעת כי על הוטפייל למסור לידי איגוד יצרני הסרטים האמריקאי – איגוד התעשיה של הוליווד – מידע על גולשיו, וכן את כל המידע הפיננסי שלו, כולל כספים שהגיעו מגולשים. ואם זה לא מספיק, הוא גם צריך למסור מידע על כל קובץ שהועלה והורד אליו.
כלומר, מידע על אנשים שביצעו עסקה שהיתה להם סיבה להאמין שהיא חוקית – תשלום עבור שירות אחסון – יעבור מעתה לרשות עוכרי דין של חברות ענק. מעתה, פרטיהם של אנשים שהורידו קבצים יעברו לחברות התקליטים – גם אם אין שום הוכחה שהורדת הקובץ היתה בלתי חוקית. השופט קבע שהחברות מנסות להוכיח שהוטפייל שותף להפרת זכויות שיטתית, ואשר על כן יש להן זכות לקבל את כל החומר שלו. פרטיות? חזקת חפות? זה כנראה חשוב פחות.
קצרצרים
לארי פייג' בקושי ארבעה חודשים בתפקיד המנכ"ל של גוגל, ו"הוול סטריט ג'ורנל" כבר מתחיל להגדיר אותו ככישלון. מחיר המניה ירד בתקופתו, אומרים שם, יותר מאשר הירידה הכללית של הנאסד"ק. והיה גם התשלום של חצי מיליארד דולר ככופר לרשויות בשל מכירת תרופות לא חוקיות – מהלך שפייג' היה מעורב בו אישית. עוד? ובכן, יש גם את הכישלון בהגעה להסכמים עם חברות המוזיקה שיאפשר לגוגל למכור שירים, הכישלון בהשגת הפטנטים של נורטל, ההודאה של גוגל ביוני שכל מיני ברנשים סינים חדרו לג'ימייל - וגם העסקה הבעייתית עם מוטורולה. עם זאת, "הג'ורנל" נאלץ להודות שפייג' ככל הנראה לא קשור לרצח קנדי, ולו משום שהוא התרחש לפני שנולד.
ענקית סדנאות היזע פוקסקון, זו שמייצרת בפועל חלק ניכר מהגאדג'טים בעולם, הודיעה לאחרונה על הפסדים: בחציון הראשון של 2011, היא הפסידה כ-17.6 מיליון דולר. פוקסקון נמצאת כעת במהלכים מתקדמים לקראת מעבר מעובדים אנושיים לרובוטים, מתוך המחשבה ההגיונית שרובוטים עובדים קשה בלי להתלונן, והם בטח לא מתאבדים ויוצרים בעיות יח"צ. אבל רובוטיזציה עולה, כידוע, לא מעט כסף.
בחברה המערבית, שיש לה עדיין שרידים נוצריים, מקובל שאם אתה עשיר - אתה תורם. זה שריד לרגשות האשם על כך שיש לך הרבה יותר מדי כסף, שאין שום דרך להשיג אותו בלי לעשוק אנשים אחרים. זו הסיבה שברונים שודדים כמו רוקפלר וקרנגי הקימו קרנות צדקה שממשיכות לפעול עד עצם היום הזה. בשנים האחרונות מופעל לחץ כבד על עשירים גדולים להחזיר לחברה חלק מהונם, וקבוצה של מיליארדרים מופלגים הצטרפה לוורן באפט וביל גייטס והתחייבה לתרום מחצית מכספם עד יום מותם. החריג הבולט ברשימה הוא מנכ"ל אחד שעזב את כסאו לפני שבוע, סטיב ג'ובס, ועיתונאי ב"ניו יורק טיימס" מזכיר את העובדה הזו בהיסוס וביראה שבהן מתייחסים לאל חי.
לארי אליסון. עזרה מהממשל צילום: בלומברג
אם חנות מכולת בארה"ב היתה רוצה לרכוש חנות מכולת בצרפת, סביר להניח שלאף אחד לא היה אכפת. אבל כשמגיעים לסוחרים גדולים מעט יותר – נאמר, אורקל וסאן – ממשלות פתאום מתחילות להתערב לטובת החברות החביבות עליהן. מסמך מודלף של ויקיליקס מגלה שהממשל האמריקאי יצאה למסע שתדלנות עבור אורקל באיחוד האירופי, כדי שזו תוכל לרכוש את סאן. האמריקאים ניסו לשדל את האירופאים להאמין שהעסקה תקדם תוכנה חופשית, מה שצריך לעורר צחוק רם. תוכנה חופשית ולארי אליסון במשפט אחד?
חדשות טובות, לשם שינוי: עסקי האנטי-וירוס המזויפים, שהעניקו לנו את המושג דופקה (Malware), נמצאים בקריסה מהירה. השיטה היתה פשוטה: להודיע למשתמש שזוהה וירוס במחשב שלו, ולמכור לו תוכנה שאמורה להפתר מהווירוס אבל מביאה איתה מרעין בישין גרועים יותר. הסיבה לקריסה היא שהרשויות ברוסיה, שלא קיבלו את החלק שלהם מהעס... אה, סליחה, ששומרים מכל משמר על ארצם נקייה מפשע, פשטו על האחראים לחלק ניכר מהמזימות האלה והשליכו אותם לכלא. הם עוד ישובו, סביר להניח, אבל בינתיים יש קצת שקט.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
