"לא העזתי להגיד שאני נכה צה"ל": פצועים חושפים את הקושי למצוא עבודה
"פחדתי להסביר את ה'חור' של שנתיים בקורות החיים", כך לדברי איתמר גלזר שנפצע ב"צוק איתן" בכנס השנתי למעסיקים של ארגון נכי צה"ל בנק הפועלים ונט"ל; גיא מור, שנפצע אף הוא בצוק איתן ומחפש עבודה: "אנחנו לא מחפשים הנחות, אלא גמישות והתאמות". רוני ברנוב מנטורית בתחום התעסוקה בהייטק למעסיקים: "תורידו מכשולים, לא את הרף"
"נפצעתי פיזית ובדיעבד כמה שנים אחר כך הרגשתי שגם נפשית", כך אמר איתמר גלזר, ששירת בנח"ל ונפצע במבצע צוק איתן בכנס השנתי למעסיקים של ארגון נכי צה"ל, בנק הפועלים ונט"ל. לדבריו, "מנהלת משאבי אנוש בחברת הייטק שוויתרה לי על חמש נקודות במבחן קבלה היא זו שפתחה לי את הדלת ועבדתי באותה חברה 4.5 שנים. בהמשך היה לי משבר גדול ושנתיים לא עבדתי כלל".
דבריו של גלזר נאמר במסגרת אחד הפאנלים המשמעותיים ביותר בכנס שבו השתתפו פצועי צה"ל, וכאלה שחוו פוסט-טראומה, לצד מנטורים שמלווים אותם בשוק העבודה. הם סיפרו על האתגרים והקשיים עמם הם מתמודדים וגם על נקודות האור. את הפאנל הנחה הדר כהן מחבר הספר "פציעה שקופה".
גלזר סיפר על קושי מיוחד. "אני נוהג לא להיות בארץ בימי זיכרון – מיום השואה ועד אחרי יום העצמאות. זה לא בשבילי וגדול עלי. היה מקום עבודה שלא הסכים לזה, ואמר לי 'לא משנה מה אתה נשאר פה'. ואני זוכר איך אני קורס בימי זיכרון בצפירות בעבודה ואומר לעצמי אני לא מסוגל יותר. ובאמת לא נשארתי בחברה הזו הרבה זמן".
עוד הוסיף, כי "יש שלב שאתה בדילמה האם לספר וכמה לספר, ואתה מפחד שאולי תחטוף סטירה. הרי איך תספר אחרי שהייתי שנתיים בבית על 'חור' של שנתיים בקורות החיים. נורא פחדתי. רוב הפעמים לא העזתי להגיד בראיונות הקבלה שאני נכה צה"ל".
כעצה למעסיקים אמר גלזר, "אני חושב שרגישות והכלה זה מאוד חשוב, אני עובד במקום עבודה שבו הבוס שלי היום יודע על הסיפור שלי, אז כשאני צריך ללכת לבדיקה למשל, ומקום העבודה פתוח ומכיל, אז אני מרגיש שאני יכול לצאת או להגיע מאוחר יותר, ואני מרגיש מחויב בחזרה ואשאר יותר מאוחר בערב. כי אני מרגיש שרואים אותי, אז אני רואה אותם בחזרה".
תמר מימון, שנפצעה בפיגוע בבאר שבע ב-98', סיפרה: "הייתי פצועה פיזית ואני עם פוסט טראומה, ומשהו בפנים אמר לי שאני צריכה משהו לקום אליו בבוקר ואמנם - לא היה יום מאז שלא עבדתי בו, אבל לפעמים הרגשתי שאני חייבת להוריד אחוזי משרה. בשנים האחרונות עשיתי הסבה והפכתי למורה, ויש טריגרים, משהו לא צפוי שיכול פתאום להופיע וזה משהו שאני עובדת עליו בטיפולים לקבל כלים להתמודד איתו. למשל כשחזרתי לעבודה אחרי 7 באוקטובר ביקשתי לחזור ללמד אך ורק במקלט. אין לנו מרחבים מוגנים בכל בית הספר ולכן צריכים להתפנות עם הילדים למרחב מוגן ולא הייתי מסוגלת לקחת את האחריות הזו ולא ידעתי איך אגיב, ולשמחתי הופתעתי מהפיתרון שנתנו בבית הספר, שמצאו לנו גן בישוב שלא היה פעיל ושם לימדתי. זה הדבר שעזר לי לצאת מהבית ולחזור לעבודה, למרות שחשבתי שאני לא מסוגלת".
מקרה אחר עליו סיפרה מימון היה כשיצאה ללוות טיול שנתי של תלמידים – "פתאום קלטתי שאני אחראית על 33 תלמידים עם שני הורים מלווים ותלמיד שחטף התקף חרדה - וקפאתי שם, והבנתי שזה לא טוב לי וכשחזרתי אמרתי למנהלת שאני לא יוצאת לטיולים יותר כי אני לא מסוגלת. שיתפתי בקושי".
גיא מור, שנפצע גם כן בצוק איתן, וכיום מחפש עבודה, סיפר: "היום אני יודע להגיד שנפצעתי, אבל עד 2022 חייתי בסרט שלי זה לא קרה. האתגר הראשון כשעבדתי והייתי בתהליך ההכרה וההבנה שיש לי פציעה, היה ההתלבטות אם לשתף את המנהלים, ובמה לשתף ועד כמה, ואיך יראו אותי עכשיו ויתייחסו לזה שאתה פתאום צריך לצאת לסידורים בגלל המצב שלך. אני מאמין בתקשורת פתוחה ובלשתף את המנהלים, וזה קל יותר אם אתה מרגיש בנוח איתם. התמזל מזלי גם בעבודה האחרונה שלי שיכלתי להסביר למנהלים שלי למה אני מעדיף לעבוד מהבית או להתחיל מאוחר ולבקש מהם לגלות גמישות. כמובן שאנו לא מחפשים הנחות, אלא מחפשים גמישות והתאמות, איפה שאפשר במידת הצורך".
רוני ברנוב, שמגיעה מעולם טכנולוגיות המידע היא היום מנטורית בתחום תעסוקה בהייטק. לדבריה, "התחברתי לגישה שלצד הטיפול הנפשי, הרגשי והפיזי - החזרה והשיקום האמיתי בעצם זו חזרה לשגרה, ושגרה זה לקום בבוקר למקום עבודה ולהרגיש משמעותי, שאתה מסוגל ומאז אני מלווה כמה אנשים במקביל (אחד מהם זה איתמר שישב בפאנל), וזו מתנה עבורי".
ברנוב נתנה עצות למעסיקים שרוצים להקל על מועמדים שנפצעו:"בשלב החזרה לעבודה, בשוק ההייטק מדברים על תקופת גיוס של בין חודשיים לחצי שנה, וכשאני מסתכלת על אנשים שנפצעו והחליטו לקפוץ למים – אז הזמן הזה הוא ארוך ומכשיל, אלה אנשים שמגיעים עם החלטה ומוטיבציה אבל לאורך החודשים האלה צריך להחזיק אותם עם הראש למעלה ולהגיד להם הרבה פעמים 'זה לא אתה זה התהליך' ואני מוצאת עצמי לא פעם משקיעה חלק גדול מהמנטורינג בעולמות האלה. לכן אני חושבת שמה שנכון היום בעיקר לחברות הייטק וחברות גדולות זה לקחת את אותו מסלול גיוס ולהפוך אותו למסלול מהיר. יש פה אנשים מדהימים – וזה יהיה win-win, אני לא באה להגיד לכם תעשו הנחות אלא תעשו התאמות. אני לא אומרת תורידו את הרף אלא תורידו מכשולים, כי לפעמים אתם מפספסים טאלנטים רק על הזמן הזה שלוקח להגיע לתפקיד. בנסף כבר בעבודה עצמה, חשובה מאוד הגמישות והרגישות ומעבר לזה קשב זו תכונה חשובה. אני אומרת למעסיקים: תבנו להם את דרך המלך, תסירו את החסמים, וכולנו נרוויח בענק".
