ועידת ניו יורק
"המצאנו רפואה שהלוואי ולא תידרש"
בבילינסון מקבוצת הכללית טופלו 9 מהשבים מעזה והצוות פיתח נוהל ייחודי. ד"ר מיכל שטיינמן, אחות ראשית בבית החולים מספרת: "הרכבנו מחדש את ספר ההוראות. ניסינו להניח מה קרה למטופל מאז 7 באוקטובר"
"לא דימיינתי שאחרי 30 שנים אצטרך לטפל בחיילים פצועים כה רבים. חשבתי שראיתי כבר הכל, ששמעתי כבר הכל, אך אני חייבת לומר שזהו מצב ייחודי, מצב שלוקח את התרחשויות היום יום למצב חדש", אמרה ד"ר מיכל שטיינמן אחות ראשית בבית חולים בילינסון בשיחה עם נטע־לי בינשטוק מכלכליסט.
היית אחראית לקבלתם של תשעה מהחטופים, כולל חמש חיילות, כיצד הכנת את הצוות הרפואי?
"יש כמה היבטים למשימה כזאת. ראשית ההיבט המקצועי. הקמנו צוות והתחלנו לעבור על כל מערכות הגוף: ראיה, כליות, נפש, אורטופדיה, והתחלנו לחשוב עם מה נצטרך להתמודד. בתחום הרפואי בדרך כלל יש מידע אך כאן המידע הוא חלקי ומבוסס על הנחות. אחרי הכול לא ידענו מה קרה ולכן היינו צריכים להניח מה קרה למטופל מאז 7 באוקטובר. ואז התחלנו להרכיב מחדש את ספר ההוראות. המצאנו רפואה שהלוואי ולא תידרש".
שטיינמן אומרת כי לאחר מכן "הרכבנו צוותים של רופאים, מומחי נפש, אחיות ויצרנו פרוטוקולים לטיפול אחרי 100 ימים, 300 ימים, יצרנו תרחיש לכל מצב בכל זמן וזה עבד היטב. הסימולציות האלה אפשרו לנו לפעול בזמן אמת כאשר החטופים שבו וכך בנינו חבילת טיפול לכל שורד שבי".
שטיינמן מדגישה כי "לצד ההיבט הקליני רצינו שהם יחושו יותר בבית מלון, אבל עדיין בבית חולים, כלומר היינו צריכים לחשוב אפילו על התאורה, על הסדינים, על חלוקת המרחב בין אזור חברתי ואזור רפואי והיינו צריכים להיות מאוד יצירתיים".
ליחס מיוחד זכו משפחותיהם של השבויים. "ללא המשפחות, שורדי השבי לא יכולים להחלים", אומרת שטיינמן. "אני לפעמים חושבת שיחידת השבים היא כמו חדר לידה בו שורדי השבי נולדים מחדש, כאנשים חופשיים".
מה את אומרת לשורד שבי ברגע שהוא יורד מהמטוס?
"גם כאשר אני מדברת על כך אני דומעת כי זוהי חוויה מאוד אמוציונאלית. כאשר המסוק נחת הייתי בדרך כלל עם המשפחות ליד החלון, צופה בנחיתה. ולאחר מכן עברתי לקבל את השורדים בבית החולים. עמדתי שם וכל פעם שהדלת נפתחה ואחד מהם יצא, ליבי נפתח. כל מה שרציתי לעשות הוא לחבק אותם, לשים את ליבי בידיהם, להודות להם על חזרתם בשלום ולהבטיח להם שהם יקבלו את הטיפול הטוב ביותר. אמרתי את זה לכל אחד מהם".
ועם זאת, היחס לכל אחד מהם היה מעט שונה מסבירה שטיינמן. "הרי מדובר באנשים שונים. היו כאלה שניתן היה לחבק אותם, היו כאלה שקדתי בפניהם, כל פעם זה היה שונה".
כיום יש בישראל מחסור בצוותים רפואיים. קיימים פרסומים אודות ירידה של רפואים מהארץ. מה על הממשלה לעשות?
"ראשית, מחסור ברופאים ואחיות הוא תופעה עולמית. בילינסון מהווה סוג של אבן שואבת לאחיות ובהיבט זה יש לנו מזל מכיוון שמדובר בבית חולים מאוד איכותי ופורץ דרך במחקרים רפואיים. אך עם זאת, בישראל עלינו לחשוב כיצד לתגמל אחיות ואנשי צוות רפואי באופן יותר טוב. כאשר אני משווה את משכורות האחיות בישראל למשכורות של אחיות במדינות מערביות אחרות, משכורתנו היא כחצי ממשכורות בחו"ל. עלינו לחשוב מחוץ לקופסה בהיבט זה. בישראל לדוגמה מאפשרים לבעלי מקצועות אקדמיים אחרים לבצע הסבה מקצועית ולעבוד במקצוע הטוב ביותר בעולם".
