"להיות שחקן ישראלי כרגע זאת סיטואציה מסרט אימה"
כך אמרה השחקנית נטע רוט בשיחה במסגרת הפופ-אפ פודקאסט "יוצרות עתיד 2026" שהתקיים לצד ועידת התחזיות 2026 של כלכליסט
"להיות שחקן ישראלי כרגע זה פחד מוות. זאת סיטואציה מסרט אימה". במילים אלו, תיארה השחקנית נטע רוט את תחושותיה כאמנית ויוצרת בישראל של שנת 2026. עם זאת, למרות החשש הכבד והאווירה הציבורית הטעונה, רוט מבהירה כי היא מסרבת לצנזר את דעותיה: "אני מעדיפה למות. אני כרגע אומרת את הדברים שאני יכולה כדי שכשסחטו אותי, אז אני אוכל לשלוח את זה בסתר לאנשים ולהגיד תפרסמו את זה, זאת דעתי האמיתית".
רוט אמרה את הדברים בפופ-אפ פודקאסט "יוצרות עתיד 2026" שהתארח במסגרת ועידת התחזיות 2026 של "כלכליסט". הפודקאסט נועד לספק הצצה אל העשייה הנוכחית של נשים ישראליות יוצרות, התובנות שלהן והתחזית האישית וחברתית לשנה הקרובה. רוט, המגדירה את עצמה כמי שנמצאת "בכל מקום", מייצגת שילוב של משחק בסדרות טלוויזיה למבוגרים ולנוער ובסרטי קולנוע ולצד זה גם כתיבה מאחורי הקלעים - החל ב"קופה ראשית" ועד לכתיבת ספר ביכורים ומחזות בינלאומיים.
עבור רוט, הכתיבה קדמה למשחק ולדבריה כילדה, היא כתבה ספרים ופנטזיות עוד לפני שהצטרפה לחוגי משחק. היא משחזרת בחיבה כיצד מצאה מחזה שכתבה בגיל 11 על בית יתומים, עליו הוסיפה סבתה, הסופרת שולמית לפיד, הערות בכתב יד. "היא כרגע אחת החברות הכי טובות שלי", מעידה רוט על הקשר הקרוב עם סבתה, המתגוררת בדירה מתחתיה. השתיים צופות יחד בסרטים ומשוחחות על ספרות ובלשות, תחביב שרוט ירשה מסבתה, יוצרת דמותה של ליזי בדיחי.
רוט סיפרה כי היא בוחרת רק פרויקטים שמרגשים אותה באופן אישי ומסרבת להגשים חלומות של אחרים: "אני מקפידה להגשים את החלומות של עצמי, לא חלומות של אחרים". ההגשמה הזו הגיעה לשיאה בתקופות עומס אינטנסיביות, שבהן עבדה מצילומי בוקר מוקדמים ועד כתיבה בלילה, מצב שבו הרגישה כי היא מגשימה את עצמה "באופן הכי טהור". רוט רשמה לאחרונה הישג מרשים כשהגשימה חלום ילדות ושיחקה תפקיד ראשי בווסט-אנד בלונדון עם תיאטרון גשר במחזה "סלומה". היא תיארה את החוויה של "פול האוס" והתרגשות גדולה, לצד המציאות המורכבת של מפגינים פרו פלסטינים מחוץ לתיאטרון.
בצעד חריג עבור שחקנית במעמדה, נטע רוט חיה ללא רשתות חברתיות. היא מסבירה זאת בנטייה התמכרותית חזקה: "אם אני מכורה לכזה דבר, אז לא יהיה לי זמן לדברים שלי... הייתי יכולה להיות שבויה של זה". למרות הלחץ הכלכלי והאובדן של קמפיינים רווחיים, היא בוחרת ב"גאון" לשמור על זמנה ופרטיותה. בחירה זו מאפשרת לה להתמקד בהוראת משחק, בלמידה מתמדת וביצירה אישית עמוקה.
כשהיא מסתכלת לעבר שנת 2026, רוט שואפת לפרוץ לקולנוע ולטלוויזיה הבינלאומיים ("אני אשמח לתפקיד בינלאומי... דוקטור הו, לא אגיד לא"). היא מרגישה שהכתיבה והאישיות שלה גדלות איתה ומקבלות ביטוי ציבורי בוגר יותר. למרות המלחמה, תקופת המגורים עם המפונים בים המלח וחוסר הוודאות הכללי, היא מסכמת במסר של חוסן: "אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, מתה מפחד... אבל תקווה, יש בי תקווה".
