ועידת הגיימינג
"כאוטיסטית, יש לי כוח-על בפיתוח משחקים"
לידיה דובר, יוצרת תוכן, חברת GameIS Board ומייסדת GameDevelop, אמרה בוועידת הגיימינג של כלכליסט, Google ו-Playtika, כי: "מבחינתי, לי כאוטיסטית יש כוח־על. יש לו חסרונות, אני יכולה להישחק או לא לתפקד, אבל אם מודדים אותי בצורה נכונה אני הופכת למפתחת משחקים טובה יותר". לדבריה: "אנו שוכחים שיש דברים שמתפספסים בתהליכי גיוס, כמו היכולת"
"כאשר התבקשתי לדבר על אוטיזם, חשבתי ואמרתי לעצמי שהדבר הראשון שגרם לי להתאהב בתעשייה הזאת, תעשיית הגיימינג, הוא זה שאני יכולה להיות חלק ממנה. זה חשוב ומעניין. שמי לידיה ואני אוטיסטית".
כך ציינה לידיה דובר, יוצרת תוכן, חברת GameIS Board ומייסדת GameDevelop, בכנס THE FUTURE OF GAMING שנערך במסגרת ועידת הגיימינג של כלכליסט, Google ו-Playtika. לדברי דובר: "יש עניין של תפקוד ויש עניין של יכולת. אביא את הכנס הזה כדוגמה: כאשר אני מרימה כנס, אני מנהלת מערך של מתנדבים וזה הליך כבד. מבחינת תפקוד, על הנייר איני מתפקדת. אם בודקים אותי לפי סטנדרט חיצוני, לא הייתי עוברת ראיון עבודה. איני מתקשרת עם סביבתי, למשל, אני לא בהכרח מתלבשת בבגדים הנכונים או מקפידה על הגעה למשרדים. אבל אם נבדוק יכולת, ואנו ממוקדים במטרה העיקרית, אני אפקטיבית, אני היפר־פוקוס, יכולתי קיימת, גבוהה יותר משל רוב האנשים. זה דיסוננס קשוח בין השגת מטרה ובין ציפיות ששמים בדרך, שמשקפות את הצלחתו של אדם".
לדברי דובר: "חשוב לי לומר שכאשר אנו עושים תהליך גיוס לתוך חברות, אנו מעמידים את המועמד בפני שאלות על תפקוד, על קשיים, מנהלים סמול טוק עם המועמד, בודקים האם הוא מתאים לצוות. אנו שוכחים שיש דברים שמתפספסים בתהליכי גיוס, כמו היכולת".
לפי דובר: "יש לי דוגמה מצוינת — משחק ישראלי ששמו מוגובי, שבו יכולתי להסתובב במרחב הווירטואלי עם שפם כדמות וירטואלית, להתלבש מוזר. בחיים האמיתיים אני נכשלת בדברים כאלה. אינטראקציה אנושית, לעומת זאת, כלומר מחוץ לעולם המשחק, מוגובי, מייצרת אצלי רתיעה. בפיתוח משחקים יש תגמול אנושי, והסיטואציה של האינטראקציה האנושית קשה יותר. במוגובי אין עונש חברתי, אנו מקסימום חוזרים להתחלה. במוגובי אני לא נענשת על אינטראקציה חברתית שגויה. אם נסתכל על חברות, אני, למשל, אדם שלאורך זמן צריך להגיע לחברה פיזית, לנהל פגישות, להגיע להפי האוור. אני נכוויתי מזה. זה יוצר לי סחרחרת שגרמה לי להפסיק בזה, ואלה מקומות שאני לא חוזרת אליהם פיזית. אבל בחברה הנוכחית שינו את הדרך שמודדים אותי — אז אני מנסה, אני מגיעה לעבודה, כי מכילים אותי. ומי שמרוויח הוא המעסיק שלי. זה מייצר אנשים נאמנים. גמישות לרצונותיי מאפשרת לי לתת עבודה טובה, אני לא נשחקת, אני יותר פרודוקטיבית. זה מייצר עובדים יותר טובים".
עוד הדגישה דובר: "משחק הוא דיאלוג, אני כמפתחת מייצרת קוד — השחקן משחק במשחק. אני צריכה לצפות איך השחקן יגיב, איך הוא ירגיש. כאוטיסטית אני עושה את התהליך הזה כל הזמן. אני צריכה לעשות הנדסה לאחור על איך לומר לאדם שאני אוהבת אותו, לשאול מה שלומו, אני כל הזמן עוסקת בזה ולומדת את סביבתי. וזה תהליך שהוא חלק אינטגרלי מפיתוח משחק. אני מפתחת משחק ומנהלת סוג של דיאלוג עם השחקן — צופה את מהלכיו מראש. אני, למשל, צריכה כיום לשכנע אנשים לשחק במעין גרסה מוקטנת של משחק ולגרום להם לשחק בדבר האמיתי. ויש לי מעט זמן לעשות את זה. התהליך הזה שאני עוסקת בו מאפשר לי להיות טובה בעבודתי".
"מבחינתי, לי כאוטיסטית יש כוח־על. יש לו חסרונות, אני יכולה להישחק או לא לתפקד, אבל אם מודדים אותי בצורה נכונה אני הופכת למפתחת משחקים טובה יותר. אם משתמשים ב־KPI הנכון — התמורה אדירה. האנשים שעמם אני עובדת שאלו את השאלות הנכונות, שינו את התנאים — ואני הצלחתי לעמוד במטרות". את דבריה סיכמה דובר: "למעסיקים יש לי מסר — חשוב מאוד שתשאלו שאלות ברורות, תשנו את הדרך ותאפשרו גמישות אמיתית. המעסיק שלי ניחן בתכונות האלה. ולכן הוא זכה בעובדת טובה יותר".
