2022 היתה שנת הנגאובר בהייטק, הכאב החזק יגיע ב־2023
2022 היתה שנת הנגאובר בהייטק, הכאב החזק יגיע ב־2023
המבחן הגדול של 2023 שיכריע איזו חברת טכנולוגיה תצלח את המשבר ואולי תתחזק ומי תיסגר או תימכר, לא יהיה במישור גיוסי ההון אלא בביזנס • כלכליסט ממפה את תמונת המצב בזירת ההייטק ומסמן את המגמות שיובילו את התעשייה בעתיד • כתבה ראשונה בסדרה
2022 היתה שנת ההנגאובר בענף ההייטק. המוסיקה במסיבה הגדולה של שריפת הכסף החלה להיחלש בסוף 2021 ובשנה החולפת כבר כמעט ולא שמעו אותה. בשוק הציבורי, בחברות שאתרע מזלן להיסחר בבורסה ולקבל את תג המחיר מדי היום, היא כבר נעלמה מזמן עם קריסה של יותר מ־30% בנאסד"ק ונפילה של 20% ב־S&P 500. אלא שבשוק הפרטי עדיין מתעקשים להיאחז בצליליה האחרונים.
בדיוק שנה עברה מאז שהכיוון השתנה וכעת רבים מהמשקיפים מהצד כמו גם השחקנים באקו־סיסטם הטכנולוגי עצמו אומרים: רגע, המסיבה אמנם נגמרה, המוסיקה כבר כמעט ולא נשמעת, אבל למרות זאת לא קרה שום אסון גדול. אז לא כל יומיים נולד יוניקורן חדש ובמקום עשר הצעות עבודה בשבוע, עובדי הייטק מקבלים רק שלוש, אבל חוץ מזה 2022 לא היתה שונה בהרבה מ־2021. רואי השחורות ציפו לפיטורים המוניים, סגירות סטארט־אפים, דאון ראונדים, אותם הגיוסים המפחידים בשווי נמוך יותר מהגיוס הקודם, ומכירות בזק במחיר נמוך של חברות שנקלעו לקשיים.
זה קרה אמנם פה ושם, אבל בשוליים עם דאון ראונד ביוניקורן הסייבר סניק שהשלימה החודש גיוס לפי שווי של 7.4 מיליארד דולר לעומת 8 מיליארד דולר בשנה שעברה וסגירתה הרועשת של חברת המשלוחים AVO, שהמודל העסקי שלה היה מוטל בספק כבר בתחילת הדרך. גם ב"מלבן הקורקינטים" התל אביבי, שם שוכנות גם הענקיות הבינלאומיות לצד מיטב חברות הטק הישראליות עדיין לא זורם דם ברחובות וגם לא בגזרה הרחבה יותר שבין באר שבע לחיפה. המסעדות מלאות, הכבישים פקוקים בטסלות וגם אם מכירות הדירות נפלו, אף אחד עוד לא ממהר "להיפטר" מדירות שנרכשו כנגד האופציות שכעת לא ניתן לעמוד בתשלומים עבורן.
כל זה לא קרה, אבל חלק גדול ממה שהיה צפוי לקרות ב־2022 עוד יקרה ב־2023, בעיקר במחצית השנייה שלה. לא מדובר בתרחיש אפוקליפטי, כמובן בכפוף לכך שהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה תסתיים ולא תהפוך למלחמת עולם שלישית או לחלופין אם לא יתברר כי בועת הקריפטו המתנפצת בימים אלה, שלחה את זרועותיה גם למערכת הפיננסית הרחבה.
בהינתן מציאות פוליטית וכלכלית שתהיה דומה לזו הנוכחית, 2023 תהיה כואבת יותר בהיבטים רבים בהשוואה ל־2022, אבל היא תהיה גם שנת שידוד המערכות. ככזו לצד ההשפעות השליליות שיקרינו מענף ההייטק אל הכלכלה הישראלית כולה, יהיו גם לא מעט תופעות לוואי חיוביות שאף עשויות להפתיע רבים.
בסדרת הכתבות הבאה ימפה "כלכליסט" את תמונת המצב הנוכחית בזירת ההייטק הישראלית, ינתח את השפעות השינויים במציאות המאקרו כלכלית עם תום עידן הריבית האפסית ויסמן את המגמות שיובילו את התעשייה ב־2023.
הסיבה לכך, שלכאורה, לא היתה דרמה גדולה ב־2022 או במלים אחרות התגובה שכולם ציפו לה לא מיהרה להגיע, טמונה בעיקר בכמויות הכסף האדירות שגוייסו בשנים הטובות. אבל לא פחות מכך גם מבגרות של תעשיית ההייטק והניסיון של המשקיעים והיזמים. ב־2021 זרמו לישראל 25 מיליארד דולר רק בגיוסים של חברות טכנולוגיה פרטיות, יותר מ־10 מיליארד דולר הגיעו מהנפקות ציבוריות בוול סטריט ועוד 11.5 מיליארד דולר ממכירת חברות. היקף האקזיטים הכולל בשנה שעברה עמד על סכום חסר תקדים של 82 מיליארד דולר והיה שווה לעשור שלם של אקזיטים שקדם לאותה השנה הפנומנלית.
גם 2020, אגב, לא היתה שחונה במיוחד, וחרף השיתוק של המחצית הראשונה של השנה עם התפרצות מגפת הקורונה, היקף האקזיטים הכולל עמד על 15 מיליארד דולר ועוד 10.8 מיליארד דולר בגיוסי הון של חברות סטארט־אפ. גיוסים אלה יצרו כרית מזומנים שאפשרה לכל השחקנים בשוק הפרטי, וזאת בניגוד מוחלט לשוק הציבורי, פשוט לא להסתכל במראה. אם לא חייבים כסף, לא חייבים גם לדבר על השווי. ואם לא קובעים מחדש את השווי, אז אפשר לשמר את האינרציה שלא לומר את האילוזיה של 2021.
מעבר לכסף שעדיין מרפד את חשבונות החברות, ישנה משמעות גם לגילה של התעשייה ולריכוז הגדול של שחקנים מנוסים בה. זה גם ההבדל הגדול בהשוואה למשבר של 2000 שהוביל לתגובה מהירה ואלימה הרבה יותר באקו־סיסטם של אז. התחושה היתה של סוף העולם הטכנולוגי והיא שונה בתכלית מן ההבנה והביטחון הקיימים היום בכך שהטכנולוגיה לא הולכת לשום מקום והעולם עדיין יזדקק לה, הטרנספורמציה הזאת פשוט תיקרה בקצב איטי יותר ממה שהיה בשנתיים האחרונות. לכן היזמים, שעבור חלקם לא מדובר בחברה הראשונה וגם לאנשי הון סיכון רבים שכבר חוו על בשרם את המשבר של 2000, רגועים יותר ונוטים פחות לפאניקה שאחזה בהם ב־2001.
כל זה עומד להשתנות ב־2023 גם מכיוון שהמייסדים, המשקיעים והמנהלים בהייטק עברו את שלבי האבל הראשוני ומגיעים בימים אלה להפנמת המצב החדש ולא פחות מכך פשוט מפני שהכסף יתחיל להיגמר. "השלב הראשון היה הלם, לאחר מכן הכחשה ועכשיו יש הפנמה", אומר ל"כלכליסט" אהר'לה מנקובסקי, שותף בקרן הון סיכון פיטנגו ואחד המשקיעים הוותיקים בישראל. "חברות מצאו את עצמן במצב שמזכיר קצת תינוק שעושה פיפי בחיתול - בהתחלה זה חמים ונעים, אבל אז מגיע הרגע שזה הופך לקר ומגעיל. לשם הגענו עכשיו".
רבות מהחברות, גם הטובות ביותר, מתחילות להרגיש עכשיו, ממש בחודשים האחרונים את הקור מחלחל. הקור הזה נושב לאו דווקא מחדרי הישיבות של קרנות הון סיכון, אלא ממשרדי סמנכ"לי כספים של הלקוחות. הקור הזה אגב צפוי להביא לגל פיטורים נוסף וגדול ב־2023 והוא עלול להיות כואב יותר. אם הגל של החודשים האחרונים נבע בעיקרו מהרצון להראות למשקיעים התנהלות אחראית עם הכסף, בעתיד הקרוב נראה את החברות נכנסות למהלכים כואבים ואלימים יותר של קיצוצים שיתרחשו בשל פגיעה חדה בשורת ההכנסות.
המבחן הגדול של 2023 שיכריע מי מהחברות יצלחו את המשבר ואולי אף יתחזקו בו ומי תיסגר או תימכר, מי תגייס עובדים ומי תפטר, יהיה לא במישור גיוסי ההון, אלא קודם כל בביזנס. מנקובסקי מכנה זאת במעבר מעידן ה־VALUATION לעידן ה־VALUE. בתקופת הגאות הפך שווי החברה למעין מדליה או דגל שמנופפים בו והרבה פחות מכך בביצועים העסקיים שאותן ניתן להחביא באצטלת היותם של היוניקורנים חברות פרטיות. עם תום עידן השווי, הזרקור הופנה לכיוון של הכנסות ורווחים ושם החשש הגדול וגם הסיבה לכך שב־2023 לא ניתן יהיה עוד להתחבא. חלק גדול מהצמיחה של חברות ההייטק התבססה על מכירות של תוכנות לחברות הייטק אחרות. כעת כולן בוחנות מחדש את התקציבים ומגלות שרשימות הספקים גדולות ומנופחות מדי.
עמוס חג'אג', מייסד משותף ומנכ"ל אופטיבס, יוניקורן שפיתח תוכנה לניהול מערכי תחבורה, מספק הצצה לחדר הישיבות עם סמנכ"ל הכספים של החברה. "אחרי כוח אדם ההוצאה הגדולה ביותר בחברת הייטק היא תשתיות מחשוב והתוכנות. אנחנו מסתכלים על כל ההוצאות כדי לבחון במה אפשר לחתוך, ובודקים תחילה את מה שעולה הכי הרבה. כך למשל ראינו שבמחלקות השונות אצלנו משתמשים בהרבה מוצרים דומים שיש ביניהם חפיפה, ואם נשתמש במוצר אחד שגם ככה משלמים עליו ונבטל את האחרים זה יפחית את העלויות".
לדברי חג'אג' הוא מבין את חברות ה־SAAS - שעובדות במודל של תוכנה כמנוי, כאשר התשלום נגזר לרוב מהיקף השימוש או מספר המשתמשים - שלא רוצות להיות ברשימות שנחתכות בהתייעלות. התהליך שמתאר חג'אג' מתרחש בחודש האחרון של בניית התקציבים לשנה הבאה בכל המגזר העסקי וחברות ה־SAAS מתחילות לקבל הודעות ביטול באותה מהירות וקלות בה קיבלו עוד ועוד מנויים רק לפני שנה. חברה שהמוצר שלה הוא לא מספיק ייחודי או קריטי עבור המשתמש, עלולה לספוג פגיעה קשה כבר בשורת ההכנסות עוד לפני שמתחילים לדבר על יעילות תפעולית ורווחיות. על כן, 2023 תהיה חורצת גורלות גם במישור הזה של חשיפת החברות שאכן פיתחו מוצר ליבתי, חשוב וייחודי מספיק מול חברות שהמוצר שלהן הוא בגדר "נחמד שיהיה, אך לא חובה".
ניר אדלר, שותף בקרן הון סיכון SOMV, מחדד את הדברים: "חברות בוגרות שכבר גייסו הרבה כסף יהיו חייבות להוכיח שהן יודעות לצמוח ולעבוד עצמאיות תוך שהן מפסיקו לינוק מעטיני הקרנות כדי לקדם את הביזנס". לדעתו, בשנה הבאה נראה את החברות מתחלקות לשלוש קבוצות מובהקות ותקופת ההנאה מן הספק וממנעמי הבועה תגיע לסופה. החלוקה נוגעת לנקודת הכאב המרכזית של ההייטק הישראלי היום - חברות הצמיחה, רובן במעמד יוניקורן ששם דווקא נוצרה הבעייתיות הגדולה ביותר, משום ששוק ההנפקות סגור ואינו מאפשר את האקזיט עליו בנו המשקיעים בסבבים המאוחרים. חשוב לציין, כי התקופה הנוכחית פחות הרת גורל עבור הסטארט־אפים הצעירים שאולי יעשו הכל לאט יותר ותוך התחשבות גדולה יותר בשריפת מזומנים, אך יש להם זמן להבשיל עד הגאות הבאה בשווקים.
אדלר מעריך כי היוניקורנים יתחלקו לשלוש קבוצות באופן הבא: "הקבוצה שאני מקווה שתהיה הגדולה ביותר, יותר משליש, היא של החברות שיכולות להגיע לאיזון וההגיון הכלכלי הבסיסי מאחורי המודל העסקי שלהן שריר וקיים. הקבוצה הזאת לא צריכה יותר את הקרנות, אלא יותר את הבנקים למימון שוטף של הפעילות", הוא אומר. "הקבוצה השנייה הן אלה שעדיין צריכות כסף מהקרנות ושם נראה את עיקר הדאון ראונדים וגם עסקאות של מיזוגים ורכישות. לא מן הנמנע שחברות שגייסו ב־2021 או קודם לפי שווי של מיליארד דולר או שניים, יימכרו ב־700 מיליון דולר. הקבוצה השלישית היא 'הדם ברחובות' - חברות שלא היתה הצדקה למודל העסקי שלהן ולכן לא יהיה רצון להמשיך לממן אותן, כך שגם דאון ראונד הוא לא אופציה".
משפט המפתח שחוזר על עצמו בשיחות עם הפעילים באקו־סיסטם הטכנולוגי בחודשים האחרונים מלמד על ההבדל המשמעותי בין 2022 לבין מה שצפוי ב־2023: "בשנה הבאה כל יזם וכל מנכ"ל יצטרך לעמוד מול המראה ולהסתכל על עצמו ולמציאות בעיניים כדי להבין מה השתנה וכיצד הוא אמור להשתנות". כלומר לא עוד בריחה אל "מה שהיה הוא מה שיהיה", אלא הפנמה שהמטוטלת הכלכלית התהפכה, כפי שהיתה צפויה לעשות, רק העיכוב המתמשך בשינוי הכיוון, הוביל רבים לחשוב שזה כבר לא יקרה.
