מה המשמעות של יצירה שעוברת לנחלת הכלל?
יצירות מופת עוברות לנחלת הכלל, אך המציאות המשפטית מורכבת. עו"ד יהודה נויבואר מסביר על ההבדל בין זכויות יוצרים, סימני מסחר והסכנות שביניהן
מדי שנה, עם חילופי השנה האזרחית, מתפרסמות כותרות המכריזות על הצטרפותן של עוד יצירות ודמויות ל"נחלת הכלל", לאחר שתקופת זכויות היוצרים עליהן פגה. השנה ניצבו במרכז, למשל, גרסאות מוקדמות של דמויות מוכרות כמו בטי בופ, פלוטו, לצד סרטים, ספרים ושירים קלאסיים, שהפכו לאבן דרך בתרבות המערבית. לכאורה, מדובר בחגיגה של חופש יצירה ליוצרים, לאמנים ולציבור הרחב. בפועל, המציאות המשפטית מורכבת בהרבה.
2 צפייה בגלריה
עו"ד יהודה נויבואר, ראש מחלקת ליטיגצית קניין רוחני, סימני מסחר ועיצובים בקבוצת ארליך
(צילום: ניר סלקמן)
כל עוד זכויות היוצרים בתוקף הן מעניקות ליוצר בלעדיות על השימוש ביצירה. כלומר, כל פרסום, שידור, עיבוד, העתקה, ביצוע או העמדה של היצירה לרשות הציבור מחייבים, בדרך כלל, קבלת רשות מבעל הזכויות. לזכות היוצרים נלווית גם זכות שנקראת "הזכות המוסרית". מדובר בזכות המחבר לקבל קרדיט על יצירתו, דהיינו אזכור שמו כיוצר בעת שימוש ביצירה, וכן שלא ייעשה פגם, סילוף, שינוי צורה או פעולה פוגענית ביצירה, אשר עשויים לפגוע בכבוד היוצר או בשמו. זכות יוצרים מעניקה כיום ליוצר בלעדיות על יצירתו למשך חייו, ועוד 70 שנה נוספות לאחר מותו. משך ההגנה על זכויות היוצרים השתנה לאורך השנים בהתאם למועד ומקום פרסום היצירה. כך, בארה"ב, יצירות שפורסמו לפני שנת 1978 זוכות להגנת זכויות יוצרים עד 95 שנים ממועד הפרסום של היצירה. לכן, דמויות שהתפרסמו לראשונה בשנת 1930, זכו להגנה עד סוף שנת 2025.
כאשר תקופת ההגנה מסתיימת, היצירה נכנסת לנחלת הכלל, ולכאורה כל אחד רשאי להשתמש בה. עם זאת, חופש השימוש מוגבל ליצירה, כפי שפורסמה לראשונה, ולא לפיתוחים, עיצובים מחודשים וגרסאות מאוחרות, שנוצרו במהלך השנים. במקרה של דמויות אייקוניות מוכרות, הפער בין הגרסה הראשונית, לבין הדמות כפי שהציבור מכיר וזוכר אותה עשוי להיות ניכר. כך, למשל, פלוטו, אחת הדמויות המוכרות ביותר שזכויות היוצרים שלהן פגו השנה, אינו דמות אחת קפואה בזמן. מדובר בדמות שעברה עיבודים, שינויים ועיצוב מחודש לאורך השנים, כך שגרסתו הראשונה משנת 1930, היא בכלל גרסה שבה הופיע בשם "רובר". גם בטי בופ מותרת לשימוש רק בגרסתה הראשונית, לפני שעוצבה מחדש לדמות המוכרת כיום. מעבר לכך, גם אם הגרסה הראשונית אינה מוגנת עוד בזכויות יוצרים, אין פירוש הדבר שכל שימוש בדמות מותר. כאן נכנסים לתמונה מנגנוני הגנה נוספים, כגון סימני המסחר.
חברות, שמבינות את הערך הכלכלי של דמויות, שמות ולוגואים שהפכו מזוהים עימם, דואגות להגן עליהן באמצעות רישום סימני מסחר, המגינים על השימוש המסחרי בסימנים אלו, לגבי מוצרים ושירותים שונים. בניגוד לזכות יוצרים, סימן מסחר אינו פוקע אוטומטית, וניתן לחדשו שוב ושוב, מדי עשר שנים. המשמעות היא ששימוש מסחרי בדמות מוכרת עלול להוות הפרה, גם כאשר זכויות היוצרים עצמן כבר אינן בתוקף. במקרים אחרים, גם בהיעדר רישום זכויות פורמלי, עצם קיומו של מוניטין בשם או בדמות, עשוי להספיק לבעליו, על מנת למנוע סכנת הטעיה, וזאת באמצעות עוולה המכונה "גניבת עין".
בכל מקרה, גם כאשר זכויות היוצרים הן בתוקף, לא תמיד קל להכריע האם קיימת הפרה או לא. אחת הסוגיות המאתגרות ביותר בתחום היא ההבחנה בין השראה לגיטימית לבין העתקה אסורה. בנוסף, בחוק קיימת רשימה של מצבים שבהם מותר להשתמש ביצירה מוגנת גם ללא רשות הבעלים, במסגרת מה שמכונה “שימוש הוגן”. מצבים אלו כוללים, בין היתר, שימוש לצרכים לימודיים, מחקריים, או עיתונאיים, כאשר ככל שהשימוש מסחרי יותר, כך קטן הסיכוי שייחשב לשימוש הוגן.
לא תמיד נדרשת העתקה של יצירה שלמה כדי להפר זכויות. הבדיקה אינה כמותית בלבד אלא כוללת גם את המרכיב האיכותי. לעיתים די באלמנט מרכזי, במשפט מפתח או במוטיב מזוהה במיוחד. בעידן הדיגיטלי, שבו סימפולים מוזיקליים, מחוות ועיבודים מתרחשים מדי יום, הגבולות הללו מיטשטשים עוד יותר. לא פעם נעשה שימוש, שנראה טבעי ותמים למי שמבצע אותו, אך מבחינה משפטית הוא בעייתי ועשוי להוביל לתביעות. אמנם לעיתים בעלי הזכויות בוחרים שלא לאכוף את זכויותיהם, משיקולים כלכליים, תדמיתיים או אסטרטגיים, אך היעדר תביעה אינו מעיד בהכרח על היעדר הפרה.
כניסת יצירות לנחלת הכלל אכן פותחת פתח ליצירתיות, לעיבודים ולפרשנויות חדשות, אך החופש אינו מוחלט. מדובר במרחב שמצריך זהירות, הבנה וידע. בעולם הקניין הרוחני גם יצירה בת מאה שנים עשויה להמשיך להיות מוגנת בדרכים שלא תמיד ידועות לציבור.
