פרדוקס האוטומציה: למה דווקא בעידן ה-AI, גיוס הוא המקצוע הכי אנושי שיש
בעולם ההייטק של 2026, נדמה שאין פינה שבינה מלאכותית לא הגיעה אליה. אם תשאלו מנהלי גיוס, הם יספרו לכם בגאווה איך מערכות ה-AI שלהם סורקות מאות קורות חיים בדקות, מדרגות מועמדים לפי מילות מפתח ומנסחות הודעות ״פולו-אפ״ גנריות שנשלחות אוטומטית. על הנייר, זה נראה כמו ניצחון מוחץ של יעילות ופרודוקטיביות. בפועל? אנחנו עדים ל״פרדוקס האוטומציה״: ככל שהטכנולוגיה מקלה על הפעולות האופרטיביות והטכניות, כך גוברת החשיבות של הגורם האנושי המיומן. ככל שהשוק הופך מוצף בתוכן שמיוצר ע״י מכונה ובפניות אוטומטיות, הערך של תקשורת אותנטית הופך לנדיר ויקר יותר. הנושא הזה מקבל דגש חזק יותר בתחום של גיוס בכירים, בו העבודה היא עם אוכלוסייה מוגבלת של טאלנט ברמה הגבוהה ביותר, כאלו שעובדים בתפקידים ובארגונים הטובים ביותר.
בואו נדבר על האמת הפשוטה: ה-AI מצוין בקריאה, ניתוח והסקת מסקנות, אבל הוא הרבה פחות יודע "לקרוא בין השורות". הוא יכול לדעת שמועמד מסוים עבד חמש שנים בחברת סייבר מובילה, אבל יהיה לו קשה יותר להבין את הניואנס בטון הדיבור שלו כשהוא מדבר על האתגר הבא שלו. ה-AI יתקשה לזהות את החשש האמיתי של מועמד בכיר לעזוב "כלוב של זהב", והוא גם לא ידע לתווך בצורה עמוקה את החזון הייחודי של סטארט-אפ צעיר, כדי לגרום לסמנכ"ל מבוקש להתרגש מספיק כדי לבוא ולקחת את החברה הזו לשלב הבא.
באופן כללי, בניהול קריירה של אנשים בכירים יש גם צד מנטלי וריגשי שה-AI, כמו שהוא היום, מאותגר שם. אצלנו ב-Most Wanted אנחנו רואים את זה מדי יום. הכלים הטכנולוגיים החדשים מסייעים לנו רבות בחלקים האופרטיביים (עבודת המחקר, ארגון של דאטה, וכד') - וזה מבורך. זה מפנה לנו זמן יקר, אך כאן בדיוק מתחיל התפקיד האמיתי שלנו.
גיוס בכירים, במיוחד בתחומי הטכנולוגיה, הסייבר והחדשנות, הוא לא "רכש" של כוח אדם, הוא תהליך מורכב של חיבור בין בני אדם ובין אנשים להזדמנויות קריירה שפוגשות אותם בצמתים מורכבים של החיים. זה דומה הרבה יותר לליווי של זוגיות מעמיקה ומורכבת שצריכה להתרחש בזמן קצר מאשר לניהול פס ייצור במפעל. המשימה שלי היא לא רק למצוא התאמה "על הנייר", אלא לייצר קשר אנושי, אמון ולבנות יחסים דרך ניהול שיחות אינטימיות ודיסקרטיות עם המועמדים הבכירים ועם המנכ"לים. בזמן שה-AI יכול להציף את המועמדים בהודעות אוטומטיות שגורמות להם לפתח "עיוורון גיוס" ואפילו אנטי כלפי פניות קרות, אנחנו פועלים באופן אישי, מדויק ומותאם. אנחנו שם כדי להעביר את המסרים המדויקים, כדי לפרק מורכבויות שאלגוריתם אפילו לא מסוגל לזהות, וכדי לוודא ששני הצדדים צועדים בביטחון ובעקביות לעבר קבלת ההחלטה הכי נכונה עבורם.
מעבר לכך, האוטומציה מייצרת אשליה של שפע, אך היא מחטיאה את עומק השותפות הנדרשת. כמי שעוסקת הרבה שנים בגיוס בכירים, אני יודעת לפתור צווארי בקבוק מנטאליים וריגשיים, מתי ללחוץ ומתי לתת מרחב, מתי מישהו זקוק לחיזוק ביטחון ומתי הארגון צריך להתגמש כדי להביא לחתימה על חוזה העבודה. המכונה רואה דאטה; אנחנו משתמשים בדאטה אך רואים דינמיקה. בסופו של דבר, אנחנו מתפקדים כ"פסיכולוגים", כמגשרים ובעיקר כאנשי אמון בתוך שוק סוער. כשאני יושבת עם מועמד, אני לא בודקת רק אם הוא יודע לנהל ארגון או להוביל הנהלה; אני בודקת גם אם הערכים שלו מתכתבים עם התרבות הארגונית של הארגון הלקוח שלי. אני מוודאת שהוא מרגיש שרואים אותו – לא כנתון סטטיסטי, אלא כאדם עם שאיפות, שאלות ותוכניות לעתיד.
הטכנולוגיה היא כלי עבודה מופלא, אבל כרגע היא לא יכולה להחליף את האמפתיה, האינטואיציה האנושית ואת היכולת לייצר קשר אישי עמוק שבנוי על אמון ארוך טווח. בעידן שבו הכל הופך לאוטומטי ודיגיטלי, המגע האנושי הופך למוצר היוקרה האמיתי והמבוקש ביותר. זהו השירות שאף בוט לא יודע עדיין לספק ברמה הזאת: היכולת ללוות מישהו ברגעים המכריעים של המשא ומתן ולוודא שהחתימה על החוזה היא לא רק סיומו של תהליך טכני, אלא תחילתה של הצלחה משותפת. המנצחים בשוק הגיוס של היום לא יהיו אלו שיש להם את האלגוריתם הכי חזק, אלא אלו שידעו להשתמש בטכנולוגיה כדי לפנות זמן לדבר הכי חשוב: להסתכל לאנשים בעיניים וללוות אותם, צעד אחר צעד, אל החיבור המדויק עבורם.
הילה לוי-קונצה היא Director of Executive Search בחברת MostWanted המתמחה באיתור וגיוס בכירים בהייטק
