סגור
משטרה עימותים מפגינים הפגנה איילון צפון תל אביב
למי צריך לציית במקרה של התנגשות בין הממשלה למשפט? (צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)

בלעדי
לקראת התנגשות? "המשטרה צריכה לציית לבית המשפט ולא לשר לביטחון לאומי"

מסמך שניסח המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר ליכט לבקשת פורום "מפקדים למען ביטחון ישראל" קובע כי במקרה של התנגשות בין הממשלה למשפט יש לציית ליועצת המשפטית ולפסקי הדין

"אם המשטרה תעמוד בפני סיטואציה שבה יורה לה השר לנקוט בפעולה מסוימת, אשר בית המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה קבעו כי אינה חוקית, מחויבים המפכ"ל והמשטרה כולה, לציית להוראות היועמ"שית לממשלה ולבית המשפט העליון". כך כותב המשנה לשעבר ליועמ"ש לממשלה עו"ד אבי ליכט במסמך שניסח לבקשת האלוף במיל' מתן וילנאי מטעמו של פורום "מפקדים למען ביטחון ישראל", שמאגד מעל 400 בכירים בדימוס בצה"ל, בשב"כ, במוסד ובמשטרה.
העניין המרכזי במסמך הוא למי חובת הציות במקרה של התנגשות. בהמשך לדוגמת המשטרה כותב ליכט: "עמדה זו לגבי משטרת ישראל הינה דוגמה בלבד ונכונה לכל רשות בכלל, ולרשות אכיפה בפרט. בסוגיות משפטיות על הרשות ועובדיה להישמע לעמדת הייעוץ המשפטי הפנימי ולעמדת היועצת. במקרה בו הוגשה עתירה לבית המשפט – על הרשויות לפעול בהתאם לצווים שיינתנו, שאחרת עלולים עובדי הציבור ואף נבחרי הציבור לשאת בהשלכות הפרת הוראה שיפוטית".
ומהן ההשלכות האלה, מהן הסנקציות בגין אי־הציות. ליכט מונה ארבע כאלה שמרחפות על נבחרי ועובדי ציבור:
פקודת בזיון בית המשפט. במקרה בו בית המשפט נותן צו קונקרטי המורה לרשות שלטונית, לעובד ציבור או לנבחר ציבור להימנע או לבצע פעולה כלשהי, הרי שאי־ציות מתמשך להוראה זו עשוי להביא לשימוש בסעיף זה. בית המשפט העליון טרם הכריע באופן מפורש אם פקודה חלה על המדינה ובאיזה אופן. עם זאת, בתי המשפט נכונים לדון עקרונית בבקשות לפי הפקודה המכוונות כנגד המדינה, ובעבר אף היו נכונים להטיל מכוח הפקודה סנקציות שונות על רשויות מקומיות ונבחרי ציבור.
הפרת חובה חקוקה במישור הנזיקי. המדינה ופקידים ברשויות המדינה המפרים צו שיפוטי, עשויים להיות חשופים לתביעה אזרחית לאכיפת הצו השיפוטי שניתן או למתן פיצויים, המבוססת על העוולה הנזיקית של הפרת חובה חקוקה.
המישור הפלילי. לפי חוק העונשין עובד ציבור עשוי לעמוד לדין פלילי במצבים בהם הוא עושה שימוש לרעה בסמכותו או פועל באופן שרירותי הפוגע בזכותו של אחר, או במצב בו הפר הוראה חוקית שניתנה כשורה מאת בית המשפט.
דיני עבודה. אי־הציות עלול להשליך על העסקתו של עובד ציבור, בייחוד אם נמצא כי פעילותו עולה כדי עבירה פלילית. בעבר נקבע כי העמדה לדין של עובד ציבור באישומים פליליים, קל וחומר בגין עבירות שיש בהן לפגוע באמון הציבור בטוהר השירות הציבורי לרבות במערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק, מהווה שיקול מכריע לעניין יכולתו של עובד ציבור להמשיך ולכהן בתפקידו.
מסמך ליכט נועד להנגיש את עיקרי המשפט החוקתי והפלילי שנהוג בישראל למצב שבו תתגלה סתירה בין מרות הממשלה למרות המשפט. לצורך זה מובהר היטב: "היועמ"ש לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק עבור כל זרועותיה של הרשות המבצעת. חוות דעתו משקפת מבחינת הממשלה ורשויותיה את הדין הקיים, ועל הרשויות לקיים את חוות הדעת של היועמ"ש לממשלה, כל עוד לא נפסק אחרת על ידי בית משפט מוסמך". ולכן: "אם בפני נציג של הרשות המבצעת עומדת דילמה לגבי חוקיות הוראה מסוימת שקיבל, עליו לפעול בהתאם לעמדת היועמ"ש הפנימי ובמקרה הצורך בהתאם להנחיית היועמ"ש לממשלה". ליכט כמובן מדגיש ש"היועץ אינו קובע מדיניות ואינו מחליף את בעל הסמכות. אין מדובר בשלטון פקידים או בשלטון משפטנים. היועץ קובע את גבולות הדין ובכך אף מסייע לבעל הסמכות לפעול כדין ומגן עליו מפני פעולה בלתי חוקית".
מקרים קונקרטיים שכבר צפים ברקע הם הוועדה לבחירת שופטים. האם שר המשפטים יריב לוין יכנס אותה גם במקרה שיוצא צו ביניים של בג"ץ למנוע את כינוסה. הדוגמה הנוספת שכבר עלתה על מסלול ההתנגשות היא יחסי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר והמשטרה. "לאחרונה", כותב ליכט, "התגלעה מחלוקת סביב סמכותו של השר לקבוע "עקרונות כלליים" למשטרה מכוח תיקון שיזם לפקודת המשטרה. השר סבר כי סמכות זו מקנה בידיו את היכולת לקבוע הוראות באשר לדרך בה אוכפת המשטרה את הסדר הציבורי בהפגנות. היועצת המשפטית לממשלה קבעה כי במישור העקרוני החוק איננו מקנה לשר סמכות לפעול כפי שפעל, הואיל וסמכות זו מוקנית לדרג המקצועי בלבד. באשר לצו הביניים, סברה היועמ"שית לממשלה כי פעילות השר "חצתה את הגבול" והיה בה כדי להתערב בשיקול הדעת המקצועי של הדרג הפיקודי במשטרת ישראל ועל כן עליו להימנע מפעילות שכזו בעתיד. בהחלטה בבקשה למתן צו ביניים אימץ בית המשפט את עמדת היועמ"שית לממשלה ואסר על השר להתערב בפעילות המשטרה באכיפת ההפגנות". בדוגמה הזו הזדקקו הכללים שאמורים להנחות נבחרי ציבור ועובדי ציבור. ואם בעתיד יתעורר ספק בין קביעת מדיניות להנחיה אופרטיבית, קובע ליכט שהגבול הוא תלוי נסיבות ונתון לפרשנות. "לכן, בכל עניין שיתעורר בעתיד הנוגע לפרשנות החוק ולגבולות סמכותו של השר בהקשר האמור, על גורמי המשטרה לפנות לייעוץ המשפטי של המשטרה וליועמ"ש לממשלה כדי שיבהירו האם פעילות זו עולה בקנה אחד עם סמכותו של השר כפי שנקבעה בתיקון לפקודה".