ניתוח
הכלכלה התאוששה מהר מהצפוי, אבל נתון אחד מסתיר את האמת
התמ"ג זינק ברבעון השני בקצב שנתי של 15.4%, אך בחישוב של מחצית מול מחצית הצמיחה מתמתנת ל־3.2% בלבד. בניכוי פעילות הייצור בחו"ל, המזוהה עם חברות כמו אנבידיה, הקצב יורד ל־1% בלבד. זאת בעוד הצריכה השוטפת של משקי הבית דווקא מתכווצת
המשק הישראלי יצא מ"שאגת הארי", מלחמת איראן השנייה, מהר יותר וחזק יותר מכפי שיצא מ"עם כלביא", מלחמת איראן הראשונה. לפי נתוני הלמ"ס, התמ"ג עלה ברבעון השני של 2026 ב־3.6% לעומת הרבעון הקודם, 15.4% בחישוב שנתי, אחרי ירידה של 0.6% ברבעון הראשון. שנה קודם לכן, אחרי המבצע מול איראן, התוצר ירד ב־1.1% ברבעון השני של 2025 ועלה ב־3.3% ברבעון השלישי.
המספר 15.4% הוא מרשים מכמה סיבות. ראשית, בסוף השבוע העריכו כלכלני JPM, מהמוסדות הפיננסיים המובילים בעולם, שהקפיצה תעמוד על לא יותר מ־11%. שנית, המספר עצמו: אילו המשק היה שומר על קצב הרבעון במשך ארבעה רבעונים, התוצר היה גדל ביותר מ־15% – ריאלית. זו המשמעות של צמיחה רבעונית בקצב שנתי.
לב סיפור הצמיחה של המשק הישראלי בשנה האחרונה הוא ההשוואה. מול מה אתה משווה ומה. הפעם הנפילה הייתה רדודה בחצי, וההתאוששות הייתה חדה יותר. אחרי "עם כלביא" נדרשו שני רבעונים כדי לחזור 2.2% מעל השיא שלפני המלחמה. אחרי "שאגת הארי" הספיק רבעון אחד כדי לעבור את השיא הקודם ב־3.05%. משק שנכנס למלחמה בפעם השנייה תוך שנה – התאושש ממנה טוב יותר.
אבל התאוששות היא לא צמיחה, והלמ"ס עצמה מדגישה זאת. בהודעה מופיעה המלצה חריגה: בעקבות שתי המלחמות, מומלץ להשוות את המחצית הראשונה של 2026 למחצית השנייה של 2025. בחלון הזה המספר הוא 3.2% בחישוב שנתי. לא 15.4%. זהו הקצב שבו המשק צמח בפועל בחצי השנה האחרונה, וזה קצב סביר - לא פריצה.
ובכל זאת הנתונים חיוביים. ראשית, במחצית הראשונה של השנה היתה מלחמה ובמחצית האחרונה של 2025 לא. התמ"ג לנפש הרבעוני גדל ב־3% וחצה לראושנה את ה־44 אלף שקלים (מחירי 2020, מנוכי עונתיות). התמ"ג העסקי, שהוא המדד הרגיש ביותר לפעילות שאינה ממשלתית, עלה במחצית ב־4.7% מהר יותר מהתוצר הכולל.
הרכישות נדחו לאחרי המלחמה
מכאן עולה השאלה מה עלה ומה לא. ברבעון עצמו כמעט הכול עלה, וחזק. יצוא הסחורות מענפי התעשייה, למעט יהלומים, זינק 55.2% בחישוב שנתי. ההשקעה בענפי טכנולוגיות המידע והתקשורת עלתה 181.4%. הצריכה הציבורית עלתה 19.5%, הצריכה הפרטית 14.7%, והיבוא – 27%. סך המקורות שעמדו לרשות המשק גדל ב־26%. גם בתוך הצריכה הפרטית של הרבעון הפיזור חד. ההוצאה למוצרים בני־קיימא לנפש עלתה 31%, למוצרים בני־קיימא למחצה 21.1%, ואילו הצריכה השוטפת לנפש – מזון, דיור, חשמל, שירותים אישיים – עלתה 4.5% בלבד.
אלא שבמחצית מול מחצית, אותם רכיבים נראים אחרת לגמרי. ההשקעה בנכסים קבועים עלתה 10.6%, היצוא 14.8% והיבוא 22.1%. אך הצריכה הציבורית כמעט לא זזה (0.5%); הצריכה הפרטית ירדה במקצת וסך ההוצאה לצריכה סופית – פרטית וציבורית יחד – ירד ב־1.4%. מה שעולה חזק הוא היבוא – שמתפרץ. במחצית הזו הוא עלה 22.1%, מול יצוא של 14.8%. ברבעון השני יבוא הסחורות האזרחי זינק בכ־36%. המשק מייבא מהר יותר מכפי שהוא מייצא, ובתוך היבוא בולט רכיב אחד בכיוון ההפוך: יבוא שירותי התיירות, כלומר בעיקר נסיעות ישראלים לחו"ל, ירד ברבעון 33% בחישוב שנתי. כלומר, זה לא בגלל שהישראלים מטיילים יותר בעולם.
הפירוט של הצריכה הפרטית הוא הממצא החד ביותר בלוחות הנתונים. ההוצאה לצריכה פרטית לנפש למעט מוצרים בני־קיימא – כלומר המזון, הדיור, החשמל, השירותים האישיים – ירדה 4.1% בחישוב שנתי במחצית הראשונה של 2026. במקביל, ההוצאה למוצרים בני־קיימא לנפש עלתה 12.5%. משק הבית הישראלי קנה מכונית ומקרר, ובמקביל צמצם את ההוצאה השוטפת. זה לאו דווקא דפוס של הכנסה שגדלה אלא של רכישות שנדחו במלחמה ובוצעו אחריה, על רקע צריכה שוטפת שמתכווצת.
חלק גדול מהפעילות נעשה מחוץ לישראל
הסיפור הגדול מסתתר בסעיף חדש שמופיע רק בלוחות הנתונים: התמ"ג למעט התאמות לייצור בחו"ל. זהו התוצר בניכוי מה שהלמ"ס מכנה "יצוא נטו" – סחורות המיוצרות בחו"ל באמצעות קבלני משנה או חברות קשורות, ונמכרות בחו"ל בלי לעבור את גבולות המדינה. שם קוד: "אנבידיה". ברבעון השני, ההפרש זניח: צמיחה של 15.4% אל מול 14.4% כאשר מורידים את אותו יצוא נטו. אלא שבמחצית מול מחצית ההפרש הוא כל הסיפור: 3.2% מול 1.0%. כלומר, כאשר מנכים את התרומה של אותן חברות בינלאומיות, הצמיחה יורדת ל־1% בלבד. ההסבר הסביר למנגנון הוא שהפעילות הזו אינה מתרחשת בישראל, ולכן אינה נעצרת כשיורים על ישראל. אבל ייתכן כי המשק הישראלי עובר שינויים מבניים עמוקים יותר, כאשר חלק יותר משמעותי מהפעילות עובר מחוץ לגבולות ישראל.
המשמעות היא כי ברבעון מלחמה הפעילות ממשיכה לגדול, בעוד הפעילות המקומית נעצרת. ברבעון הראשון של 2026 התוצר ירד 2.2% בחישוב שנתי – ובניכוי הרכיב הזה ירד ב־5.8%. ברבעון השני של 2025, רבעון של מלחמה עצימה אף הוא, הירידות הסתכמו בכ־4.3% וב־9.2%, בהתאמה. מכאן שהתמ"ג המדווח יציב יותר מהכלכלה שהוא אמור למדוד, וככל שהרכיב הזה גדל, הפער יגדל איתו. ההבדל בין 3.2% ל־1.0% אינו טכני וזו תופעה שמתחזקת. שני המספרים סובלים מאותה מלחמה שבתוך ההשוואה, ולכן הפער ביניהם - 2.2 נקודות - הוא הנתון היציב, לא הרמות עצמן. מאז הרבעון השני של 2024, המשקל בתוצר של היצוא נטו גדל מ־2% לכ־5% ברבעון השני של 2026.
תמונת הרבעון השני היא אפוא נכונה וחלקית בעת ובעונה אחת. ההתאוששות אמיתית, מהירה מהקודמת, ומעידה על משק שלמד להיכנס ולצאת ממלחמה. אבל היא אירוע, לא מגמה – קפיצה מנקודה נמוכה, בחלון של רבעון בודד, כאשר חלק הצמיחה שאינו מיוצר הולך וגדל באופן עקבי ורציף. המבחן האמיתי הוא הרבעון השלישי: הראשון מזה שנה שאין בו לא מלחמה ולא התאוששות ממלחמה. אם הצריכה הפרטית השוטפת לא תחזור לצמוח בו, יתברר שמה שראינו ברבעון השני היה סגירת פערים – ולא התחלה של משהו חדש.
