ניתוח כלכליסט
הבהלה לזהב הדאטה סנטרס: 12 חברות ציבוריות נכנסו למרוץ, יש מקום לכולן?
בשבוע האחרון קרדן הודיעה על הקמת חברה־בת בתחום חוות השרתים, סטארק פאוור רכשה חברה אמריקאית ב־50 מיליון דולר, ונופר קנתה קרקע ב־360 מיליון שקל להקמת חווה. האם השוק המתפתח הופך לרווי מדי, או שזאת רק ההתחלה?
מנוע צמיחה או בועה מתפתחת: בשנתיים האחרונות הודיעו לא פחות מ־12 חברות ציבוריות על כניסה לתחום חוות השרתים (דאטה סנטרס) — מה שהפך אותו לאחד התחומים הלוהטים ביותר בבורסה המקומית. הדאטה סנטרס, המהווים את התשתית הקריטית שעליה נשענת מהפכת הבינה המלאכותית (AI), מושכים אליהם זרם הולך וגובר של חברות המחפשות את מנוע הצמיחה הבא שלהן. מחירי החשמל הנמוכים יחסית בישראל בהשוואה לאירופה, לצד הביקוש הגובר לעוצמות מחשוב, מעודדים שחקנים חדשים להקים חוות שרתים בהיקפים גדולים. אלא שככל שהתחום הופך פופולרי יותר, בשוק ההון מתחילים להישמע יותר קולות ששואלים אם יש מקום לכל כך הרבה שחקנים, והאם בדומה לטרנדים קודמים חלק מהקופצים על העגלה ייפלו ממנה בסופו של דבר.
המצטרפת האחרונה לטרנד הלוהט היא קרדן ישראל, הפועלת בתחום הנדל"ן המניב ונמצאת בשליטת אבנר שנור (35.2%) וגיל דויטש ורוני בירם (25% כ"א). אתמול הודיעה החברה כי היא פועלת לריכוז פעילות הדאטה סנטרס שלה תחת חברה־בת ייעודית, שלתפקיד המנכ"ל שלה מינתה את בני מלכה, שמכהן כמנהל טכנולוגיות ראשי ב־Dell Technologies. בשוק ההון מעריכים כי מדובר בצעד ראשון לקראת הנפקה עתידית של החברה־הבת, בכפוף לקצב הצמיחה של הפעילות ולמומנטום שיישמר בענף. יום קודם לכן, חברת סטארק פאוור, שהוקמה בידי מנכ"לי נופר אנרגיה לשעבר נדב טנא ושחר גרשון, יחד עם צפריר יואלי, ממייסדי אנלייט, הודיעה על רכישת חברת Sage האמריקאית תמורת 50 מיליון דולר. החברה הנרכשת פועלת בתחום ייזום חוות שרתים בארה"ב.
גם הבוס לשעבר, עופר ינאי, בעל השליטה בנופר אנרגיה, נכנס במהלך השבוע לתחום, כשנופר חתמה על רכישה קרקע בשוהם ב־361 מיליון שקל להקמת חוות שרתים, וכן נחשף בכלכליסט שהיא במגעים לרכישת חברה שפועלת בתחום באירופה במאות מיליוני יורו.
"ההתלהבות סביב תחום הדאטה סנטרס נובעת בראש ובראשונה מהזינוק בביקוש לתשתיות מחשוב עבור בינה מלאכותית", אמר לכלכליסט מנהל השקעות מוסדי. "אם בעבר הביקוש לחוות שרתים נשען בעיקר על מעבר ארגונים לענן, הרי שכיום מרוץ ה־AI יוצר צורך אדיר במרכזי נתונים חדשים — הן לצורך אימון מודלים והן לצורך הפעלתם. חברות הטכנולוגיה הגדולות בעולם משקיעות סכומי עתק בתשתיות מחשוב, והדבר בא לידי ביטוי גם בביקושים חסרי תקדים לשבבי אנבידיה ולשטחי דאטה סנטרס ברחבי העולם". לדבריו, עבור חברות הענן הגדולות המיקום הגיאוגרפי משני יחסית. "לחברות כמו גוגל, אמזון ומטא לא באמת משנה היכן מוקמת החווה. מבחינתן היא יכולה להיות כמעט בכל מקום, כל עוד היא מספקת את הדרישות התפעוליות והאנרגטיות". במילים אחרות, הוא סבור שלכל השחקנים יהיה מקום על המגרש.
מנהל השקעות אחר מצביע על חסם הכניסה המרכזי לענף. "החפיר העיקרי בתחום הוא ההשקעה הראשונית. את החווה הראשונה אתה בונה בצורה ספקולטיבית — כלומר עוד לפני שיש לך לקוח בקצה. מדובר בהשקעה שיכולה להגיע ל־240 מיליון דולר במתקן אחד. אני מניח שגם חברות נדל"ן מניב גדולות שסובלות משחיקה מסוימת ברווחיות, כמו אמות ואחרות, יודיעו בשלב כזה או אחר על כניסה לתחום. הסיבה פשוטה: יש להן גישה מצוינת למקורות מימון. לצד החשמל הזול, החברות הישראליות נהנות כיום גם מיתרון מימוני משמעותי. הפער בעלויות המימון מול מתחרות מעבר לים יכול להגיע עד לכ־2% ריבית. לכן לא רק החשמל, אלא גם המימון הפך לקטליזטור מרכזי לכניסה לענף". לדבריו, "אם הוכחת בשנתיים הראשונות שאתה שחקן איכותי, בשלב השני מגיעים השחקנים הגדולים — אמזון, גוגל, אנבידיה וגם חברות הענן החדשות, כמו נביוס, קלאודס וקרוזו".
האתגר הגדול: החשמל
למרות האופטימיות סביב התחום, כמעט כל הגורמים בשוק מסכימים כי האתגר הגדול ביותר של הענף בשנים הקרובות אינו המימון, הקרקע או הבנייה — אלא החשמל. חוות שרתים הן זללניות חשמל בקנה מידה כמעט חסר תקדים. כך, ב־2025, חוות שרתים צרכו בארה"ב לבדה 224 טרה־ואט שעה. לשם השוואה, צריכת החשמל של ישראל כולה בשנה זו עמדה על 75 טרה־ואט, והצפי הוא לגידול אקספוננציאלי.
"אין לי תשובה טובה לשאלה מאיפה יגיע כל החשמל הזה, וזה בהחלט מדאיג", אומר מנהל השקעות בגוף מוסדי גדול. "בניגוד למה שנהוג לחשוב, הקמת חוות שרתים אינה האתגר המרכזי. צוואר הבקבוק האמיתי הוא אספקת החשמל. דאטה סנטר בהספק של 100 מגה־ואט דורש בפועל בין 130 ל־150 מגה־ואט של אספקת חשמל, משום שגם מערכות הקירור צורכות כמויות אדירות של אנרגיה. מדובר למעשה בצריכת חשמל של עיר בינונית בישראל. כאשר המשק הישראלי שובר כמעט בכל קיץ שיאי ביקוש לחשמל, השאלה המרכזית של יזמי הענף אינה היכן לבנות את המתקן — אלא היכן ניתן לקבל גישה מהירה לחשמל ולרשת הולכה מתאימה".
נכון להיום, מחוברות לרשת החשמל חוות שרתים בהיקף מצרפי המוערך בכ־250 מגה־ואט. בהתאם לכך, חברת נגה, מנהלת מערכת החשמל הלאומית, מסמנת אזורים שבהם ניתן יהיה להקים חוות שרתים נוספות, תוך מתן דגש גובר לפריפריה. בשלב זה הרגולטור אינו מזהה איום מיידי על יציבות המערכת כתוצאה מהקמת חוות שרתים, הגם שקצב הגידול בביקוש לחשמל בישראל עולה על קצב בניית תחנות הכוח החדשות הדרושות. המשמעות עבור היזמים היא שהשאלה היכן ניתן להקים חווה הופכת חשובה לא פחות מהשאלה האם ניתן להקים אותה. "המהלך שמתרחש כיום בתחום השרתים מזכיר לי מאוד את גל הקמת החוות הסולאריות לפני עשור", אומר אחד המשקיעים המוסדיים.
"באותה תקופה יזמים פרטיים הקימו במהירות פרויקטים רבים, אך גילו בדיעבד שהחיבור לרשת החשמל אורך הרבה יותר זמן מהמתוכנן". משקיע מוסדי אחר, הפעיל בתחום, מצביע על תופעה שכבר נראית בארה"ב ובאירופה. "בשנים האחרונות, על רקע צריכת החשמל העצומה של חוות השרתים, החלו להתפתח במערב קמפיינים תחת הסיסמה 'Bring Your Own Power'. בחלק ממדינות ארה"ב מחירי החשמל עלו משמעותית, בין היתר בעקבות הביקושים שמייצרות חוות השרתים, ולכן יש מקומות שבהם מצפים מהיזמים להגיע עם פתרונות אנרגיה משל עצמם".
הסמל של הטרנד: מגה אור
אם יש חברה שהפכה לסמל של הטרנד, הרי שזו מגה אור שבשליטת צחי נחמיאס. מגה אור הקימה את החברה־הבת מגה DC ונכנסה לתחום בסוף 2024. החווה הראשונה שלה החלה לפעול בספטמבר 2025. על רקע פעילות זו, המניה שלה זינקה פי 8 בשנתיים האחרונות, שווי החברה הגיע ל־26.5 מיליארד שקל, והיא נכנסה בחודש שעבר למדד הדגל המקומי ת"א־35. פעילות מגה אור בתחום עדיין קטנה, וברבעון הראשון הניבה הכנסות של 12 מיליון שקל ו־NOI של 9 מיליון שקל, אך המשקיעים רואים לנגד עיניהם אופק עתיר הכנסות ורווחים.
למגה אור תוכניות התרחבות גדולות. למגה DC יש 7 פרויקטים של חוות שרתים בהקמה, בהספק משוקלל של 313 מגה־ואט, ועוד קרקעות לפיתוח עתידי של חמש חוות שרתים בהספק משוקלל של 280 מגה־ואט לפחות.
לפי הערכות החברה, כשחוות השרתים שכבר בהקמה יחלו לפעול, הן יניבו NOI של מעל מיליארד שקל בשנה, כאשר החוזים שנחתמו עד עתה הבטיחו NOI של 460 מיליון שקל בשנה. לשם השוואה, ה־NOI של מגה אור כולה ברבעון הראשון של 2026 משקף קצב שנתי של 445 מיליון שקל. בנוסף, לפי תחזיות מגה אור, בסוף 2028 ה־NOI השנתי המייצג של החברה יגיע ל־1.6 מיליארד שקל, כשמגה DC תהיה אחראית ל־1.05 מיליארד שקל – 65% מההכנסות התפעוליות נטו של החברה. השאלה הגדולה היא האם יתר החברות יצליחו ללכת במסלול של מגה אור, שמציגה למשקיעיה אופק של קבלות, או שמא גל ההתלהבות הנוכחי יסתיים כפי שהסתיימו לא מעט אופנות בורסאיות בעבר, עם הרבה פחות מנצחים מכפי שנראה כיום.
