פרשנות
לא תקלה - שיטה: נתניהו מסתיר את מצבו הבריאותי משיקולים פוליטיים
החשיפה המאוחרת על סרטן הערמונית אינה תקלה נקודתית אלא דפוס: מידע רפואי שלא נמסר בזמן אמת, הצהרות חלקיות או מטעות לציבור, ושימוש חוזר בנימוקי ביטחון כדי להצדיק הסתרה. כך הופך נושא רפואי למנגנון שליטה במידע - כזה שפוגע באמון במערכת הבריאות ומערער עיקרון יסוד בדמוקרטיה: זכות הציבור לדעת את מצבו של רה"מ
היום נודע לאזרחי ישראל כי ראש הממשלה שלהם חלה לפני כמעט שנה וחצי בסרטן הערמונית וטופל בהקרנות, מבלי שדיווח על כך בזמן אמת. זה לא עוד עדכון רפואי שגרתי. זו עדות נוספת לשיטה: מה שהציבור מקבל אינו התמונה בזמן אמת - אלא גרסה מעובדת, מאוחרת, מסוננת. לא שקיפות, אלא עריכה. לא דיווח יבש ועובדתי, אלא "נרטיב".
תזכורת קצרה: ב-29 בדצמבר 2024 יצא הרופא המנתח של נתניהו מחדר הניתוח והצהיר בפני המצלמות: "אין שום חשד לממאירות או לסרטן, אלא בערמונית שפירה שהוצאה". אלא שהיום מתברר שכבר אז היה סרטן. גם סרטן בשלב מוקדם הוא עדיין סרטן, מחלה שעל פי דוח סיבות המוות בישראל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא הגורם המרכזי לתמותה בארץ (כ-23%).
יש כאן נזק שחורג בהרבה מעבר לפוליטיקה: מערכת הבריאות עובדת על אמון, וכאשר רופאים יוצאים מחדר ניתוח ומוסרים הצהרות שאינן משקפות את המציאות - בין אם מתוך לחץ ובין אם מרצון - הם פוגעים לא רק באמינות האישית שלהם. הם פוגעים באמינות כל הצוותים הרפואיים בישראל. וגם הפעם, כמו אז, יצא רופא בכיר מהדסה אל המצלמות.
אצל נתניהו זה הפך לנוהל: אחד מהדוחות נחתם בידי פרופ' אלון פיקרסקי, מנהל האגף הכירורגי בהדסה. זה אותו רופא שניתח את נתניהו ואת רעייתו, שנתניהו בירך אותו בפומבי במילים חמות, ושמונה לדירקטור ברפאל בהליך לא תקין ובלי כל רקע רלוונטי בתעשייה הביטחונית. זו לא הפעם הראשונה שפיקרסקי מגייס את הסמכות הרפואית שלו לשירות פוליטי. בפרשת שדה תימן הוא נתן חוות דעת לסניגוריו של אחד החיילים החשודים בהתעללות המינית בעציר - שמעולם לא בדק - ושהיה כבול בידיים וברגליים. באותו חוות דעת נטען כי העציר הוא שפגע בעצמו. אכן קשה לתחזק אמון כזה כשהרופא שחותם ש"הכל תקין" הוא גם אותו רופא שמוכן לגייס את שיקול דעתו המקצועי לשירות מערכת נאמנויות פוליטית. השיקול לא היה רפואי - הוא היה פוליטי.
זו לא הפעם הראשונה שנתניהו עושה זאת. לפני שלוש שנים, כשהובהל לשיבא בשעות הקטנות של הלילה, יצאה הודעה רשמית על "התייבשות" ו"לב תקין לחלוטין". רק לאחר מכן הודו הקרדיולוגים שהפרוצדורה - השתלת קוצב לב - הייתה "דחופה" ונבעה מהפרעת קצב. גם אז, כמו היום, המידע יצא בדיעבד ובעל כורחם.
נתניהו מסביר כי ביקש לעכב את פרסום הדוח "כדי שלא יפורסם בשיא המלחמה ולא יאפשר למשטר הטרור באיראן להפיץ תעמולת כזב". זוהי טענה שכדאי לפרק לגורמים. ראשית, עיכוב הפרסום נמשך חודשים. שנית, נתניהו משתמש בביטחון הלאומי כדי להצדיק הסתרה של מידע שהוא, לפי כל קנה מידה דמוקרטי, שייך לציבור - ולא רק לו.
הניסיון הציני במיוחד הוא השימוש ב-7 באוקטובר. בהצהרתו השווה נתניהו את גישתו הרפואית לתפיסתו הביטחונית: כשיש מידע על סכנה, הוא פועל מיד. הבעיה היא שזו לא אנלוגיה - זה מניפולציה. נתניהו מציג את עצמו כמי שפועל תחת מידע מלא ומיידי, בדיוק כאשר עניין טבח ה-7 באוקטובר - מטיל עליו צל כבד. המסר הסמוי: אני לא אשם, כי אני תמיד פועל מהר כאשר "מושכים בדש מעילי".
הנוהל הישראלי - שגובש בעקבות מצבו הרפואי של אריאל שרון - קובע שמדי שנה יפורסם דוח על מצב בריאותו של ראש הממשלה ותפורט כשירותו לכהונה. נתניהו לא רק שלא עמד בנוהל - הוא ניסח מחדש, בדיעבד, את ההיגיון שלו. לא "הפרת נוהל", אלא "הגנה על המולדת". כדאי לזכור: אהוד אולמרט, שאובחן עם אותה אבחנה בדיוק, פעל אחרת לחלוטין - יצא למסיבת עיתונאים והודיע לציבור באופן מיידי.
את טענות הנגד כולנו מכירים, ואף כבר מסוגלים לנסח: הגידול היה בשלב מוקדם, הוא טופל, הסיפור נגמר בטוב - מה הבעיה? הבעיה אינה המחלה. הבעיה היא מה שנבנה סביבה: שיטה עקבית של הסתרה, שחרור של מידע בצורה מחושבת, ושימוש בחירום - ביטחוני, בריאותי, פוליטי - כקלף המגן מפני שקיפות.
אזרח שהולך לקלפי צריך לדעת את מצבו הבריאותי של מי שמבקש את קולו. זה לא עניין של סימפתיה - זה תנאי יסוד לבחירה מושכלת. כשראש ממשלה בוחר מה לגלות ומה להסתיר, מתי לגלות ובאיזה מינון - הוא לא שומר על פרטיותו. הוא פשוט מפר את הכלל הדמוקרטי הבסיסי ביותר. זו הפעם השנייה שנתניהו עושה זאת. בשלב מסוים, הדפוס הוא לא עוד תקרית - הוא מדיניות.
