"עיקר הרווחיות מגיעה לפני ההנפקה. כשאתה נכנס לבורסה, המסיבה נגמרת"
דני צוקרמן ולימור אופז רצון, המנהלים המשותפים של iFunds, חושפים בשיחה עם מיכאל לביא ב"רכבת ההשקעות" מדוע מי שמשקיע רק בשוק הסחיר מחמיץ את עיקר הזדמנויות הצמיחה. השניים מסבירים איך iFunds מנגישה למשקיע הפרטי בישראל קרנות שפעם היו שמורות למוסדיים בלבד, ולמה דווקא עכשיו, תוך בלבול גדול בשוק, חשוב יותר מתמיד להבין את הכללים
לימור אופז רצון ודני צוקרמן, מנהלי iFunds
רוב הפעילות הכלכלית בעולם מתרחשת רחוק מהבורסה. כ-90% מהחברות שמעסיקות מעל 250 עובדים הן חברות פרטיות שאינן נסחרות בשוק הסחיר. לצידן, שוק ההשקעות הפרטיות, הכולל פריוואט אקוויטי (השקעות הון פרטי), חוב פרטי, תשתיות ונדל"ן בינלאומי, צמח בעשור האחרון לטריליוני דולרים מנוהלים. אין מדובר בשוק המיועד לעשירים בלבד, אלא בזירה שבה מתרחשת עיקר הצמיחה הכלכלית, הרבה לפני שחברה מגיעה בכלל להנפקה.
לפני כ-15 שנה, בעקבות משבר 2008, התחיל גל של משקיעים פרטיים שרצו לגשת לעולם הזה. הקרנות לא ידעו לעבוד מולם, היועצים לא ידעו כיצד לתווך, והמשקיעים עצמם לא ידעו מה לשאול. לתוך הפער הזה נולדה איי קפיטל, חברת טכנולוגיה ופלטפורמה אמריקאית שהקימה מרקטפלייס שמחבר בין מנהלי הקרנות, המשקיעים הפרטיים, והמתווכים המקצועיים שביניהם. כיום עוברים במערכות שלה נכסים בהיקף של קרוב לטריליון דולר, וכ-250 מיליארד מהם בתחומי הקרנות הפרטיות שבהם היא מתמחה.
"השוק האלטרנטיבי הוא לא חלופי לעולם הסחיר, הוא השלמה לעולם הסחיר", אומרת לימור אופז רצון, מנהלת משותפת של iFunds, זרוע ה-איי קפיטל בישראל הפועלת כחברה בת של אלטשולר שחם, בשיחה עם מיכאל לביא, מנהל פיתוח עסקי capital summit, בפרק של הקבוצה "רכבת ההשקעות". "ישראלים אוהבים לקנות נדל"ן להשקעה. זו השקעה אלטרנטיבית לכל דבר. לא קונים אותה בגלל שהיא תעשה בהכרח תשואה יותר גבוהה, אלא בגלל שהיא מגוונת את עולם ההשקעות. אותה לוגיקה חלה על שוק ההשקעות הפרטי כולו".
מה בעצם עושים בiFunds?
iFunds עוסקת בשלושה דברים מרכזיים. הראשון הוא שולחן העבודה הטכנולוגי שסיפקה איי קפיטל ליועצים ולגופים פיננסיים גדולים ברחבי העולם, כמו מורגן סטנלי, יו.בי.אס וג'פריס, הכלי שבאמצעותו הם מנהלים את ייעוץ ההשקעות האלטרנטיביות ללקוחות שלהם. השני הוא ניהול תהליכים: כשקרן כמו בלקסטון רצתה לאפשר כניסה בתיק של 100 אלף דולר ולא של 20 מיליון, מי שתכלל את כל התהליכים המורכבים שנדרשו לכך היה איי קפיטל. השלישי, ואולי החשוב ביותר מנקודת מבט ישראלית, הוא מחקר ובדיקת נאותות.
"איי קפיטל בדקה עד היום קרוב ל-150 קרנות", מסביר דני צוקרמן, המנהל המשותף. "מתוכן בתפריט יכולות להיכלל בין 20 ל-30 קרנות. זה גוף שרואה עולם ענק של קרנות פרטיות ויש לו ותק מאוד גדול, ולכן אנחנו מרגישים מאוד נוח להישען על שיקולי המחקר שלהם". לדבריו, בישראל עצמה, iFunds בנתה מערך תפעולי עצמאי שמשרת בנקים, פמילי אופיס ויועצים פיננסיים, שאינו תלוי בשרשרת האמריקאית ומאפשר לה לפעול עצמאית כאשר נדרש.
כשאין יותר ריבית אפס
שאלה שעולה לא פעם היא האם הרציונל לשוק האלטרנטיבי נבע מתקופת הריבית האפסית שנמשכה 15 שנה. לימור אופז רצון מציעה פרשנות שונה. לשיטתה, עיקר הרווחיות היה פעם בעולם הסחיר. "היום", היא מוסיפה, "חברות שיצאו להנפקה ב-2020 ואילך, עיקר הרווחיות מגיעה לפני ההנפקה. כשאתה משקיע בשוק הסחיר, אחוז הרווחים שאתה עושה הוא הרבה יותר קטן. הזדמנות ההשקעה הממשית נמצאת בשוק הפרטי". היא מציינת עוד, שלפי הנתונים, על פני 20 שנה ניתן לראות שהפריוואט אקוויטי עושה בממוצע כשני אחוז יותר ממדד ה-P&S, אך הסיבה העיקרית לכלול אותו בתיק היא התנודתיות הנמוכה בהרבה והקורלציה הנמוכה לשוק הסחיר.
בשנים האחרונות עלה מונח שיצר ציפיות ולא מעט אי-הבנות: קרנות אוורגרין, הנקראות גם קרנות סמי ליקוויד, כלומר בעלות נזילות חלקית. בניגוד לקרנות הסגורות המסורתיות, שבהן המשקיע מתחייב לכסף לתקופה של עד עשר שנים, קרן אוורגרין מאפשרת השקעה חד-פעמית מלאה ביום הכניסה, ומגדירה אפשרות פדיון רבעונית מוגבלת.
"יש משהו שנורא חשוב להבין", מסביר צוקרמן. "קרן אוורגרין לא קמה מאפס. היא בנויה על מסד של קרנות סגורות קיימות. כשהיא נוצרת, היא קונה אחוזים קטנים מהשקעות רבות של הקרנות הסגורות. כך, יש לה מחסן השקעות מגוון שמחכה לה, ולכן היא יכולה לקלוט כסף ולהשקיעו מיד". הוא מציין, כי המגבלה הנפוצה היא שניתן לפדות עד 5% מסך נכסי הקרן בכל רבעון. אם משקיעים יבקשו לפדות יותר מכך, כל אחד יקבל את חלקו היחסי ויצטרך להגיש בקשה מחדש לרבעון הבא.
הבלבול הגדול שליווה את שוק קרנות החוב הפרטי בחודשים האחרונים נוצר, לדברי השניים, מחוסר הבנה של המנגנון הזה. "אנשים חשבו שכמו בסיליקון ואלי בנק, יכולה להיות ריצה לבנק", מוסיף צוקרמן. "אבל המנגנון עצמו נועד למנוע בדיוק את זה. גם אם 100% מהמשקיעים ירצו לצאת ביום אחד, הקרן תפדה 5%. היא לא צריכה למכור השקעות בכפייה, וביצועיה לא נפגעים מגל בקשות הפדיון".
אופז רצון מוסיפה שגורם נוסף היה חשש מחשיפה לחברות תוכנה בצל עלייתה של בינה מלאכותית. ניתוח שביצעו בiFunds, שסינן תרחישי קיצון אגרסיביים במיוחד, העלה שגם בתרחיש שבו שליש מהחברות בסיכון קורסות, מדובר באובדן של שישה-שבעה אחוז מהתיק על פני שלוש שנים. "לא נעים, אבל אין צורך בהיסטריה".
בין הטוב לרע
אופז רצון וצוקרמן מתייחסים עוד לפער האדיר בין מנהלי קרנות בשוק הפרטי, בניגוד לשוק הסחיר שבו כולם נוטים לנוע בטווח דומה. "בעולם האלטרנטיבי יש פער מאוד גדול בין הרבעון העליון לשאר", מדגישה אופז רצון. "ולכן מאוד חשוב לדעת לבחור את הטובים. הסיכון הגדול הוא להיות בקרן שאינה מהטובות ביותר". זו בדיוק הסיבה שאיי קפיטל נדרשת לוותק של לפחות חמש שנים מהגוף המנהל לפני שהוא בכלל נכנס לשלב הבדיקה, ובממוצע במערכת הוותק עומד על 15-20 שנה.
לבחירת הקרן הנכונה יש גם צד של אמון. לפי צוקרמן ואופז רצון, iFunds מקבלת תגמול אחיד מכל הקרנות שבמערכת, כך שאין לה שום תמריץ להמליץ על קרן אחת על פני אחרת. כך, מספרת אופז רצון שבתקופת גל הפדיונות, החברה יצאה לקראת לקוחות שרצו לצאת ואף סייעה להם לממש גם כשהדבר היה מסובך מבחינה תפעולית. "לקוח שיצא ברגע שנחוץ לו, ירגיש נוח לחזור", היא מסכמת. "זו תפיסת העולם שלנו".
