פרשנות
בין הברחות סמים למחירי הביצים: המכסים של טראמפ הצליחו לבלבל את האמריקאים
אמריקאים שהניחו כי טראמפ פתח במלחמת סחר כדי להוריד את יוקר המחיה - עלולים להיתקל בהפתעה לא נעימה בדמות עליות מחירים; בפועל, הנשיא הטיל את המכסים כמנגנון לחץ כלכלי שאמור לאלץ את המדינות השכנות ליישר קו עם מדיניות המלחמה בסמים וההגירה שלו; בינתיים, המכסים על מקסיקו הוקפאו לחודש, ובאיחוד האירופי נכנסים לכוננות ספיגה
פלטפורמת טיקטוק - הרשת החברתית שהנשיא דונלד טראמפ ניסה להוציא אל מחוץ לחוק בארצות הברית רק כדי לעשות סיבוב פרסה ולהצילה - שימשה ברגע של אירוניה ככלי ששיקף את עומק הבלבול בציבור לנוכח מדיניות המכסים שלו. "מי משלם על המכסים?", שאל משפיען הרשת וולטר מסטרסון אדם אקראי ברחוב, בסרטון שנצפה מעל 20 מיליון פעמים ושותף אלפי פעמים. "הממשל הסיני משלם את המכסים", השיב המרואיין והצית חילופי דברים קומיים: "לא, הם לא"; "כן, הם כן"; "לא, הם לא". השיחה המעגלית נקטעה כשאדם שהציג את עצמו כמומחה ליבוא הסביר שהמכסים שהטיל טראמפ יושתו בסופו של דבר על הציבור. "אני לא יכול לומר לך אם זו מדיניות טובה או לא", הוא סיכם, "אבל אני יכול להבטיח לך שאת העלויות העודפות למחיר הסחורה משלמת החברה האמריקאית שקנתה אותה ואת העלויות האלה היא מגלגלת לצרכן האמריקאי". המרואיין סיכם: "נראה שלא קיבלתי מספיק מידע".
הבלבול מובן. מצד אחד, הציבור האמריקאי הניח באופן אינטואיטיבי, כי מטרתו של טראמפ היתה להוריד את יוקר המחיה המשתולל, בעוד בפועל, טראמפ הציע את המכסים כמנגנון לחץ כלכלי שאמור לאלץ את סין, מקסיקו וקנדה ליישר קו עם מדיניות המלחמה בסמים וההגירה שלו (היום הסכים הנשיא האמריקאי להקפיא את המכסים על מקסיקו לחודש, לאחר שנשיאת מקסיקו הודיעה כי תשלח 10,000 חיילים לגבול עם ארה"ב).
וכאילו לא די בכך, הדיסוננס רק העמיק לנוכח התמיכה הכמעט גורפת במהלכיו מצד חברי המפלגה הרפובליקנית, שאמורים לייצג את בוחריהם ושבאופן מסורתי נוהגים להתנגד למסים חדשים.
"אוהיו פתוחה לעסקים ותפרוס את השטיח האדום לכל חברה שמייצרת באמריקה!", כתב הסנאטור ברני מורנו ברשת X. "אני תומך במה שהנשיא עושה", אמר הסנאטור ג'ון בארסו מוויומינג בריאיון לרשת פוקס ניוז, בעוד הסנאטור אריק שמיט ממונטנה אמר לרשת NBC כי המכסים "נועדו לייצר השלכות בקנדה ובמקסיקו על הפנטניל שזורם לקהילות שלנו", בהתייחסו לאופיואיד הממכר. הסנאטור לינדזי גרהאם מדרום קרוליינה ציין, כי מטרת המכסים היא "לגרום למדינות הללו לשנות את התנהגותן".
גישה שונה בתכלית אימץ הסנאטור רנד פול מקנטקי, שכתב ברשת X: "המכסים הם פשוט מסים. השמרנים התאחדו פעם נגד מסים חדשים. מכסי מסחר פירושם פחות מסחר ומחירים גבוהים יותר". אגב, גם טראמפ עצמו הודה ברשת החברתית שלו Truth Social כי המכסים עלולים לגרום ל"קצת כאב" עבור הצרכנים.
ההנחה בציבור האמריקאי כי מלחמת הסחר שפתח בה טראמפ נועדה להיאבק ביוקר המחיה היא הגיונית וסבירה. לא רק שמדובר באחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלו, אלא שהיא משתלבת בשיח הציבורי הרחב שבו עלה נושא רגיש נוסף עבור הצרכן האמריקאי, הקשור ישירות במכסים — מחירי הביצים. בשנה החולפת מחירן הכפיל את עצמו בארצות הברית, ובחלקים נרחבים במדינה הן נמכרו בפי שניים מהממוצע הארצי העומד על כ־11 דולר לקרטון של תריסר. לשם השוואה, בקנדה, שמציבה כעת אתגר כלכלי בפני ארצות הברית בשוק מוצרי הצריכה שעליהם השית טראמפ מכסים של 25%, מחיר אותו קרטון עומד על כ־6 דולרים קנדיים בלבד. המשבר הוא כל כך עמוק ומורגש, שכותרות העיתונים בארצות הברית עוסקות בו כמעט ללא הפסקה וחלקם אף הציעו "דעות מומחים רפואיים לחלופות בריאות לביצים". אתר באזפיד ציין בהומור, כי "האמריקאים לא מאמינים למחירי הביצים בקנדה לעומת ארצות הברית", ובכך סיכמו את תחושת הייאוש והתסכול של הצרכן האמריקאי.
בזמן שהאמריקאים מתמודדים עם יוקר המחיה, בקנדה לא נותרו אדישים למצב. ברשתות החברתיות צץ טרנד חדש שבו צרכנים קנדים מתעדים את עצמם מוותרים על רכישת מותגים אמריקאיים, מזהירים אחרים מפני רכישת מוצרים שאינם מיוצרים בקנדה, ומציגים בגאווה את מחירי הביצים הזולים על מדפי המרכולים במדינתם. בעולם שבו השיח הציבורי מתנהל ברובו ברשתות החברתיות, המסר ברור: מלחמה נפתחה. עם זאת, מלחמות סחר אינן מתמצות בזעם צרכני או במחאות ברשתות החברתיות. אף שרחשי הציבור חשובים. טראמפ, כך נראה, לא פתח במלחמת הסחר מתוך מטרה לטפל ביוקר המחיה. יתרה מזאת, ההיסטוריה איננה חד־משמעית בנוגע להצלחתן של מלחמות סחר, העלולות לעתים קרובות להוביל לשפל כלכלי ואפילו לערער את היציבות הכלכלית העולמית.
בינתיים האיחוד האירופי ממתין בחשש לשלב הבא במלחמה. בשיחה עם עיתונאים אתמול אמר טראמפ, כי גם המכסים הללו צפויים בקרוב מאוד. "הם לא לוקחים את המכוניות שלנו, הם לא לוקחים את מוצרי החקלאות שלנו, הם כמעט לא לוקחים דבר, ואנחנו לוקחים מהם הכל. מיליוני מכוניות, כמויות עצומות של מזון ומוצרי חקלאות", התלונן. "המכסים בהחלט יקרו עם האיחוד האירופי, אני יכול להבטיח את זה". עם זאת, הנשיא הודה שטרם הגדיר לוח זמנים לפעולות הללו, ורק ציין שייצאו אל הפועל "בקרוב מאוד".
השראה מהנשיא וויליאם מקינלי
אין זה פלא שטראמפ הוא חובב נלהב של מלחמות סחר. לא רק שארצות הברית נוסדה על ברכיה של אחת כזו - מסיבת התה של בוסטון שבה מחו המתיישבים נגד "מיסוי ללא ייצוג" מצד בריטניה - אלא שהן היוו גם מאפיין מרכזי במדיניות הכלכלית של ארצות הברית מאז תום מלחמת האזרחים ועד השפל הגדול. במאה ה־19 גובה התעריפים היה נושא מפלג: הרפובליקנים תמכו במכסי מגן גבוהים בעוד הדמוקרטים העדיפו תעריפים מתונים, והסכסוך הגיע לשיאו במה שמכונה היום "ויכוח המכסים הגדול של 1888". וויליאם מקינלי, שנבחר לנשיאות ב־1897, המשיך להנהיג מכסים גבוהים, ושימש השראה לנשיא הנוכחי. ביום שישי האחרון, כשטראמפ הכריז על המכסים החדשים, הוא הרבה לשבח את מקינלי — אף כי ללא כל ביסוס — בטענה שבתקופתו "היינו המדינה העשירה בעולם, היינו מדינת מכסים". גם בתקופת מקינלי היתה קנדה יריבת הסחר העיקרית של ארצות הברית, ובתגובה למכסים האמריקאיים היא חיפשה שווקים חדשים, וגם מצאה אותם. במלחמת הסחר ההיא נחשבה בריטניה למנצחת העיקרית, לאחר שקנדה עברה לסחור עמה.
מה שטראמפ שוכח זה שהמשך המדיניות הזו היה הרסני לכלכלת ארצות הברית. בשנת 1930 חוק סמוט־האולי קבע הטלת מכסים נרחבים על כ־20 אלף סחורות מיובאות מאירופה ומקנדה, אך עורר תגובת נגד עזה מצד שותפות הסחר של ארצות הברית, בהובלת קנדה. החוק בלם כל התאוששות כלכלית, והמדינה, שכבר היתה שרויה במשבר, צנחה לתוך השפל הגדול כאשר מדינות אחרות הגיבו במכסים משלהן. היקף הסחר העולמי קרס ב־65%, היבוא הפך ללא משתלם, ואנשים שאיבדו את פרנסתם נותרו עם יכולת קנייה מצומצמת שהתמקדה במוצרים מקומיים בלבד.
"אף אחד לא מנצח במלחמת סחר"
חוק סמוט־האולי היה סיבה מרכזית לסיום כהונתו של הנשיא הרברט הובר. שינוי מדיניות הסחר שהובילה המפלגה הדמוקרטית בהנהגת פרנקלין דלאנו רוזוולט ב־1933, שהתבסס על הסכמי סחר עולמיים וליברליזציה, הוציא את ארצות הברית מהשפל והעלה אותה על מסלול צמיחה חסר תקדים. באותה תקופה המכסים הפכו לכלי מיקוח מרכזי של הממשל למטרת יצירת הסכמי הדדיות, שעיצבו את הכלכלה העולמית ב־100 השנים האחרונות.
כך התנהלה ארצות הברית לאורך מרבית המאה האחרונה. אומנם פרצו מלחמות סחר נקודתיות, אך כמעט תמיד הן נועדו להשיג מטרות כלכליות מובהקות. בין שזו מלחמת העופות בין ארצות הברית לאירופה ובין שמלחמת הבננות בין אירופה, אמריקה הלטינית וארצות הברית — מלחמות הסחר עסקו במאזן המסחרי בין שותפות או בהגנה על תעשיות מקומיות. אומנם אפשר להתווכח על מידת ההשפעה שהיתה לכל אחת מהן, אך קיימת הסכמה רחבה כי מלחמות סחר בדרך כלל אינן מייצרות מנצחים, כי אם בעיקר מפסידים, ובמיוחד הצרכנים המקומיים, ובתוכם העניים ביותר. "התשובה הפשוטה היא שאף אחד לא מנצח במלחמות סחר", אמר מארק־וויליאם פאלן, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת אקסטר בבריטניה, ל"ניו יורק טיימס", בעקבות מלחמת הסחר שהצית טראמפ ב־2018. "אבל ככל שאני חושב על זה יותר, נראה שהמנצחות הן המדינות שלא לוקחות בה חלק".
