פרשנות
המסר המרגיע: טראמפ הפנים את הסכנה במכסים הזויים
ההסכם שנחתם בין ארה"ב לסין הוא אומנם רק תחילתו של מו"מ, אבל הכוונות שהוא משקף הן משמעותיות: הצדדים הכירו רשמית בחשיבות יחסים כלכליים ארוכי טווח ומועילים הדדית
ההסכם שחתמו עליו שתי הכלכלות הגדולות בעולם להפחתה במכסים ההזויים שהטילו זו על זו הוא בשורה חיובית וחשובה לכלכלה העולמית. אבל, אסור לטעות: אין כאן איתות לפתיחת עידן של שלום עולמי וחברות קרובה וארוכת טווח בין שתי הענקיות, אלא יותר הפסקת אש וכיול מחדש.
לעומת שיעורי מכס הזויים של 145%-125% — שיעורים ששר האוצר האמריקאי בעצמו, סקוט בסנט, היטיב לתאר כאמברגו בפועל, מדובר בהתקדמות של ממש.
השווקים הגיבו בהתאם, כמעט בכל נכס פיננסי שאפשר להעלות על הדעת. מדד נאסד"ק קפץ בכמעט 4% בתחילת יום המסחר, עם עליות של כ־3% ב־500 P&S. מדד הדולר העולמי (DXY) זינק ב־1.2% והיורו נחלש מול הדולר בכ־1.7%. מחירי הזהב, אשר מעין "החליף" את הדולר בתפקידו כנכס רזרבה, נפלו בכ־3%.
השפעה על האינפלציה
אך למרות תגובות השווקים, אין לשכוח שמדובר בהקפאה זמנית של 90 יום, ולא בהסכם חתום וחלוט. זוהי תחילתו של תהליך משא ומתן, ולא התוצאה הסופית. כלומר, שיעור המכסים המעודכנים (30% על סחורה סינית ו־10% על אמריקאית) הוא זמני ועלול להשתנות.
בימים כתיקונם ניתן היה לחשוב שאחרי שמכסים הורדו לשיעורים כאלה, הם לא יקפצו שוב ליותר מ־100%. אבל אלה אינם ימים כתיקונם, אלא עידן חדש. עידן טראמפ. הכל בו אפשרי, הכל יכול להשתנות ברגע, ובאופן קיצוני.
רבים דיברו אתמול על "הפתעה" טובה מכיוונו של הנשיא האמריקאי, אבל זו בדיוק הבעיה: אחרי יותר מ־100 ימים של החלטות, צווים ושאר גחמות, התברר כי בעידן ה־Pax Trumpiana (במקום ה־Pax Americana שהכרנו קודם), הבלתי צפוי הוא הצפוי וחוסר־ודאות זה הדבר הוודאי היחיד שניתן לבנות עליו. התחושה שאנחנו נמצאים על רכבת הרים לא רק שלא הוסרה, אלא שהיא מתחזקת והולכת.
הגדרתו של בסנט לאסטרטגיה של טראמפ ערב הבחירות היתה נכונה: הוא רץ קדימה כדי לסגת לאחור. אבל ההערכה הזו מזכירה את חוקי מרפי: אתה לא יכול להשתמש בהם לטובתך, אלא רק לרעתך. בדיפלומטיה העסקית של טראמפ, ה־30% עלולים להפוך מחר ל־50%, אם יצוץ משהו שלא ימצא חן בעיניו. וגרוע מכך, מחרתיים זה עלול להיות 500% או 5%. אלו תנאי רקע קשים מאוד לעשיית עסקים ולבניית תוכניות אסטרטגיות ותקציבים רב־שנתיים.
שתי נקודות חשובות עובדתיות. ראשית, גם אם זה יהיה גובה המכסים בתום תקופת ההקפאה ב־14 באוגוסט, הנזק כבר קרה, שכן יבואנים אמריקאים עצרו מכולות ושילמו קנסות, והזגזוג גבה מחיר כבד. שנית, מכס של 30% על סחורה סינית הוא עדיין גבוה מ־0% ותהיה לו השפעה ארוכת טווח על האינפלציה, הצריכה והצמיחה. בנוסף, מכסים הם חסמי סחר קריטיים, אבל לא היחידים. ישנן, למשל, גם מגבלות על היצוא, שנתפסות כפחות אלימות במונחים דיפלומטיים (הן מושתות על היצרן המקומי ולא על מדינה אחרת), אך גורמות נזקים כבדים תוך פגיעה בשרשראות האספקה.
הרכיבים הטובים של ההסכם לא משתקפים דווקא בשיעורי המכסים החדשים (העלולים, כאמור, עוד להשתנות), אלא בדברים שנאמרו בפתחו. בין השאר, דובר שם על "הכרה בחשיבות היחסים הכלכליים והמסחריים הדו־צדדיים בין שתי המדינות ולכלכלה העולמית", כמו גם "ההכרה בחשיבות של יחסים כלכליים ומסחריים בני־קיימא, ארוכי טווח ומועילים הדדית". עוד שולבו הביטויים "פתיחות הדדית", "המשך תקשורת" ו"כבוד הדדי". אין לזלזל במלל הזה שמגיע לפני עדכון גובה המכסים. בעידן של פוסט־גלובליזציה, של אוטרקיה כלכלית ופרוטקציוניזם, של הסתכלות על האינטרס הלאומי בלבד, אלו מילים חשובות והן נכתבו במסמך רשמי. העובדה ששתי המעצמות מכירות בכך שמלחמה, גם מלחמת סחר, מזיקה להן ולעולם, וכי "מוסד שיתוף הפעולה" איננו ביטוי לחולשה, אלא אסטרטגיה חכמה ויעילה — היא דבר קריטי.
יתרה מזו, ההסכם קובע הקמה של מנגנון ייעודי, מעין פורום רשמי למחצה, שבאמצעותו ניתן יהיה ליישב סכסוכים באופן תקין, מה שאמור למנוע שידור חוזר של מחזה הביעותים שהחריד את השווקים רק לפני כמה שבועות, כאשר כל אחת מהמעצמות הטילה לסירוגין מכס גבוה יותר על השנייה, עד להתנגשות הבלתי נמנעת.
מתמחר את השלכות מעשיו
אבל ישנו גם עוד מסר חשוב. נדמה כי הנשיא "הכל יכול" מתחיל להבין את מגבלות הכוח ולתמחר את השלכות מעשיו. אינפלציה, למשל. זו עלות כבדה שמשקי הבית האמריקאיים היו עלולים לשלם בתרחיש של מכסים בגובה 125%. סחרור אינפלציוני היה גם מונע הפחתת ריבית, מהלך שטראמפ מאוד מעוניין בו.
במסגרת פניות הפרסה האופייניות לו, טראמפ השית מכסים הזויים, וכעת נסוג. (גם אם זמנית). הוא איים בפיטוריו של הנגיד ג'רום פאוול, וחזר בו. מכך אפשר להסיק כי הוא נמצא בקשב עם המציאות — דבר לא מבוטל בימים אלו, לבטח בעיניים ישראליות. ההסכם עם סין גם משקף את נכונותו של טראמפ להקשיב לאנשי המקצוע שלו, וגם זה לא עניין פעוט עבור פופוליסט שהוא גם נרקיסיסט ומשוכנע שהוא יודע יותר טוב מכולם.
במידה שטראמפ יישאר קשוב לאיתותי הסביבה (שוק ההון, למשל) ואנשי המקצוע, העולם ייתפס כמקום צפוי והגיוני יותר שבו ניתן יהיה גם לבנות תחזיות. זה בהחלט דבר מרגיע בעיצומה של הסערה המושלמת.
