דעה
מדוע רפורמת התרופות של טראמפ היא לא עוד שיגעון חולף
הרפורמה להורדת מחירי התרופות נשענת על טיעונים כלכליים נכונים ועשויה לטלטל את השוק, אבל היישום שלה רחוק מלהיות פשוט
זה לא סוד שארה"ב היא הפראיירית של העולם בתרופות. זה זמן רב שהאזרח האמריקאי משלם את מחירי התרופות המרשם הגבוהים ביותר בעולם. הראשונה לאיים על הסטטוס קוו של תעשיית התרופות היתה הילרי קלינטון עם הציוץ המפורסם ממסע הבחירות במרץ 2016 – שסימן כמעט עשור אבוד עבור מניות הפארמה (בתקופה זאת מדד ה-S&P יותר מהכפיל את ביצועי מדד התרופות האמריקאי).
אלא שבפועל, תעשיית התרופות המשיכה מאז להפיק את מרבית הרווחים שלה בארה"ב, כמעט ללא הפרעה. המציאות הבלתי נסבלת עבור האזרח האמריקאי שמשלם הכי הרבה ומקבל הכי פחות, גרמה לקונצנזוס מקיר לקיר לגבי הצורך "לשנות את השיטה". לוואקום הזה נכנסה ההצהרה של טראמפ בראשון בלילה על הכוונה להחיות את רפורמת (MFN) Most Favored Nation - תוכנית נועזת שמטרתה הצמדת מחירי התרופות האמריקאיים לאלה המשולמים בחו"ל. אלא שבשונה משורת המהלכים הנועזים האחרים של טראמפ – אף מנהיג בעולם לא יכול להתווכח איתה משתי סיבות; אין עוררין על כך שמזה כמה עשורים, ארה"ב מסבסדת בפועל את תעשיית התרופות עבור שאר העולם; הרפורמה לא מופנית באופן ישיר כלפי שום מדינה שכן מדובר במהלך שכולו שינוי מדיניות פנים אמריקאי.
פערי המחיר בין ארה"ב לעולם. אין זה סוד שאמריקאים משלמים יותר עבור תרופות - לעתים קרובות פי שלוש עד חמש יותר עבור אותה תרופה מתושבי קנדה, אירופה או יפן. מחקר משנת 2024 שהוזמן על ידי ממשלת ארה"ב מצא כי מחירי התרופות במרשם בארה"ב הם בממוצע פי 2.8 יותר גבוהים מאשר ב-33 מדינות מתקדמות אחרות, כאשר הפער קיצוני אף יותר בתרופות מקור (ללא גנריקה) - בממוצע פי 4.2, גם לאחר התחשבות בהנחות והחזרים של יצרני התרופות. דוגמאות לכך; מחירי האינסולין בארה"ב גבוהים מאלה של כמעט שלושים וחמש מדינות אחרות, פער שרק לאחרונה החל להצטמצם לאחר זעם ציבורי; Humira - התרופה הנמכרת ביותר בהיסטוריה, נמכרה בארה"ב בכמעט 7,000 דולר לחודש לעומת 800-1,500 דולר במדינות כמו גרמניה, אנגליה וצרפת. במילים פשוטות יותר, אמריקאים משלמים חלק לא פרופורציונלי מהחשבון של תעשיית הפארמה. מנקודת מבט עסקית, העולם התרגל לכך שארה"ב היא האווזה שמטילה ביצי זהב של התרופות. אבל יש לכך מחיר – הנתונים מצביעים על כך שכמעט אחד מכל שלושה אמריקאים מוותר באופן חלקי או מלא על מרשם שקיבל עקב מצוקה כלכלית.
ארה"ב לא רק מובילה במחירי תרופות. היא גם מובילה בהוצאות בריאות כוללות, ובפער גדול. עלות תרופות מרקיעות שחקים הן גורם המפתח לכך שארצות הברית מוציאה חלק גדול יותר מהכלכלה שלה על בריאות מכל מדינה אחרת. בשנת 2021, הוצאות הבריאות האמריקאיות הגיעו ל-17.8% מהתמ"ג - כמעט פי שניים מהממוצע של מדינות OECD אחרות. ההסבר לפער העצום הוא שמדינות עשירות אחרות משתמשות במשא ומתן ממשלתי קשוח, תקרות מחירים, או כוח קנייה מרוכז, כדי להשיג עסקאות טובות יותר עם יצרני תרופות. לעומת זאת, מערכת הבריאות האמריקאית נוסדה כמנגנון מבוזר ומסועף באופן קיצוני. המבנה החברתי/פוליטי בארה"ב יצר מציאות שבה את עיקר ההוצאה על בריאות נושא הסקטור הפרטי תוך היווצרות מאות רבות של תת-מערכות בריאות. היסטורית, ארצות הברית אפשרה לחברות תרופות חופש פעולה לקבוע מחירים בשוק הפרטי העצום, ורק לאחרונה הסירה את האיסור על הלקוח הציבורי הגדול ביותר של התעשייה Medicare - לנהל משא ומתן ישיר מול חברות התרופות. זאת בזכות רפורמה IRA בהובלת ממשל ביידן, שבעצמה נחשבה לפורצת דרך. חשוב לציין שתרופות אינן האשם היחיד בחשבון הבריאות הגבוה של אמריקה - עלויות בתי חולים והליכים רפואיים, תקורה מנהלית, תביעות נזיקין וגורמים נוספים, משחקים גם הם תפקיד משמעותי. עדיין מחירי התרופות הם החריגים הבולטים ביותר בהשוואה בינלאומית.
מה היא רפורמת MFN של טראמפ? רפורמת MFN מתוכננת להצמיד את מחיר תרופה המשולמת על ידי Medicare (ביטוח פדרלי) למחיר הנמוך ביותר המשולם בכל קבוצה של אומות עשירות אחרות (או לממוצע של הכמה הנמוכים ביותר). לדוגמה, אם גרמניה, קנדה ויפן משלמות הרבה פחות עבור תרופת סרטן מאשר ארה"ב, מדיניות MFN תוריד אוטומטית את המחיר שתשלם Medicare הציבורית לאותו קנה מידה. מנקודת מבט פוליטית, ההצגה של MFN כמהלך "הוגן והכרחי" מהדהדת בקרב אמריקאים רבים. מחירי תרופות הם עצב חשוף בקרב אוכלוסיות רבות כמו קשישים עם הכנסה קבועה, הורים לילדים עם מחלות כרוניות, מעסיקים הנאבקים עם עלויות ביטוח - בעצם כולם מלבד העשירים מאוד, מרגישים את המצוקה מהסטטוס קוו המפלה שנוצר במשך העשורים האחרונים. למרות חוסר הוודאות בפוליטיקה האמריקאית, ניתן לומר שסוגיית ה- MFN יוצאת דופן ביכולת שלה לטשטש את הקווים האידיאולוגיים בין הימין לשמאל האמריקאי. יתרה מכך, הישגים משמעותיים בהורדת מחירי התרופות עשויים לפצות על חריקות וכשלונות אפשריים של טראמפ בחזית מדיניות החוץ ומלחמת המכסים היומרנית שבהובלתו.
מה האתגרים ביישום התוכנית? חשוב לציין שטראמפ למעשה ניסה להוביל את רפורמת MFN בדמדומי נשיאותו, תוך עקיפת תהליך קביעת החוקים המקובל. אלא שהמהלך נחסם על ידי בתי משפט פדרליים בטענה שהפר את חוק הליך המנהלי על ידי אי מתן אפשרות לתגובה ציבורית – כישלון פרוצדורלי שנבע בעיקר מחוסר תכנון הולם. כיוון שהתוכנית נחסמה על בסיס פרוצדורלי אך לא נידונה לגופה – טראמפ הצהיר שהפעם יוביל אותה באמצעות חקיקה או תקנה נשיאותית שתאפשר את הערות הציבור כך שתסיר את המכשול המשפטי. הגורם היחיד שצפוי לנסות לחסום את טראמפ הוא לובי חברות התרופות האימתני. תעשיית התרופות מאיימת שפגיעה ברווחיות חברות הפארמה תגרור קיצוצים במחקר ופיתוח ופגיעה ביכולת הפיתוח של תרופות חדשות – איום שאכן התממש במידה מסוימת כתגובה לרפורמת IRA. בהתחשב במורכבות המהלך, איום מסוכן יותר לרפורמה עשוי לנבוע מעיכובים משפטיים מצד חברות התרופות, שיהפכו את לוחות הזמנים ליישום התוכנית ללא ריאליים. כאן גם המקום להזכיר שעל מנת להפוך את חלוקת ההוצאות בין ארה"ב לשאר העולם, התוכנית תצטרך לגרור את מחירי התרופות לא רק עבור Medicare אלא גם בשוק הביטוח הפרטי – המהווה עדיין כ-40% מסך ההוצאה על תרופות בארה"ב. מטרה שטרם הושגה על ידי רפורמת IRA.
מהצהרות לוחמניות למציאות מורכבת. למרות הצהרה על הורדת מחירים מיידית של 30-80%, למדנו בשבועות האחרונים על הפערים בין הגישה הפרגמטית של טראמפ לבין הצהרותיו הלוחמניות. לדוגמה, עצם המחויבות המשפטית לאפשר דיון ציבורי על התוכנית (כלקח מהקדנציה הראשונה), מרמזת שאין תסריט ממשי שבו התוכנית, או חלקים ממנה, אכן יתממשו באופן מיידי. הדרישה האחרונה להוספה דרמטית בהוצאה על תרופות ביתר מדינות העולם, על מנת להפחית את נטל ההוצאות של ארה"ב, אינה מובנת מאליה. היא לבטח אינה מושפעת מהמנוף שהיה בידי טראמפ להצבת תכתיבים למנהיגי העולם בנוגע למדיניות המכסים.
יונתן קרייזמן הוא מנהל תחום Healthcare במור מגנה מקבוצת מור בית השקעות ושותף-מייסד של חברת וואלורה פייננס.
לכותב אין עניין אישי באמור ואין לראות בו ייעוץ/שיווק השקעות והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
