ניתוח
סדר אזורי חדש: בגיבוי ארה"ב, טורקיה חוזרת ללב הזירה הביטחונית והכלכלית
פסגת נאט"ו מעניקה לתעשייה הביטחונית הטורקית מעמד גלובלי בתקופה שבה המערב עסוק בהתחמשות ומדינות המפרץ מחפשות אספקת נשק מהירה
פסגת נאט"ו שנפתחה היום (ג') באנקרה מעניקה לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן רגע אסטרטגי יוצא דופן בזירה הבינלאומית. אירוח מנהיגי הברית המערבית, ובראשם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מתרחש בדיוק בנקודת המפנה שבה הדיון הביטחוני הגלובלי משנה את פניו. המערב אינו מסתפק עוד בהצהרות על הרתעה, ומעביר את מרכז הכובד לשפה מעשית ומסחרית של קווי ייצור, מנועים, מיירטים, כטב"מים ומלאי תחמושת זמינים.
טורקיה מגיעה לפסגה ככוח תעשייתי וגיאופוליטי עצמאי, שמטרתו לפרוץ את הקיפאון המדיני והביטחוני מול וושינגטון, לקדם עסקאות נשק בהיקפים עצומים ולתרגם את נכסיה האסטרטגיים להישגים כלכליים מוחשיים — שישפיעו על מאזן הכוחות האזורי כולו.
התפנית המרכזית השתקפה בפורום התעשייתי שנערך בשולי הפסגה, שם הושם דגש חסר תקדים על הצורך להמיר תקציבי עתק לייצור משותף, רכש הדדי ופיתוח יכולות מתקדמות בתחומי ההגנה האווירית, המודיעין והחדשנות הצבאית, תוך שאיפה להגיע ליעד השקעה ביטחונית של 5% מהתוצר.
כאשר נאט"ו מתחילה לדבר במונחים של תפוקת מפעלים וזמני אספקה, המגרש הופך נוח במיוחד עבור אנקרה. בשנים האחרונות השקיעה טורקיה משאבים אדירים בבניית תעשייה ביטחונית עצמאית, שצברה ניסיון מבצעי בזירות לחימה שונות. בעוד מדינות אירופה מתמודדות עם צווארי בקבוק בייצור ועלויות מאמירות, טורקיה מציגה קווי ייצור מהירים, גמישים וזולים משמעותית. מעבר להיבט הצבאי, מדובר במנוע צמיחה מאקרו־כלכלי קריטי עבור המשק הטורקי, המשווע לתזרימי מטבע חוץ וליצוא תעשייתי בעל ערך מוסף גבוה.
טורקיה ניצבת בעמדת מפתח
האסטרטגיה הטורקית הרשמית סביב הפסגה, כפי שמובלת על ידי ראש מערך התקשורת הנשיאותי בורהנטין דוראן, בנויה על המסר החד־משמעי שלפיו המדינה נעה מהשוליים אל מרכז הבמה הביטחונית האירופית והעולמית. בכירים באנקרה מדגישים, כי טורקיה ניצבת כיום בעמדת מפתח כמעט בכל סוגיה אזורית וגלובלית, החל מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה, דרך המתיחות הגוברת מול איראן ועד למשברים המדממים במזרח התיכון. התעשייה הביטחונית שלה מוצגת כמכפיל כוח אסטרטגי עבור נאט"ו כולה, והמסר המועבר לוושינגטון ולאירופה הוא פשוט: הגבלות, אמברגו או סנקציות על טורקיה אינם פוגעים רק בה, אלא מחלישים את כושר העמידה וההרתעה של הברית כולה מול איומים חיצוניים.
המבחן המעשי והפיננסי המיידי של תפיסה זו מתמקד בפרויקט הדגל של התעשייה האווירית הטורקית: מטוס הקרב הלאומי מהדור הבא, KAAN. פרויקט זה, המהווה מקור לגאווה לאומית פנימית, נתקל בקשיים משמעותיים בשל תלותו במנועים אמריקאיים מתוצרת ג'נרל אלקטריק. הסנקציות שהושתו על טורקיה בקדנציה הקודמת של טראמפ, בעקבות רכישת מערכת ההגנה האווירית הרוסית 400־S, מנעו את קבלת רישיונות היצוא הנדרשים למנועים אלו. אולם כעת, הגישה העסקית של ממשל טראמפ מובילה לשינוי מגמה, כאשר הבית הלבן מקדם מול הקונגרס עסקת מנועים בשווי כ־700 מיליון דולר. אישור העסקה יעניק זריקת מרץ פיננסית וטכנולוגית אדירה לתעשייה המקומית ויסמן לעולם כי טורקיה עולה מדרגה מיצרנית כטב"מים ותחמושת קלה לשחקנית מובילה בשוק התעופה הצבאית המורכב.
אף על פי שהמטוס עדיין רחוק מהבשלה מבצעית מלאה, עצם קבלת חותמת המהימנות האמריקאית משנה את מעמדה הכלכלי והמדיני של טורקיה בעולם. מדינות במפרץ, באפריקה ובקווקז יראו בכך הוכחה לאיכות המערכות, מה שיאפשר לאנקרה להציע חבילות ביטחוניות רחבות הכוללות מערכות ימיות, אלקטרוניקה מתקדמת, אימונים ותחזוקה ארוכת טווח.
מרחב תמרון טורקי בסוריה
אולם, הפרס הגדול והמשמעותי ביותר שארדואן מקווה להשיג הוא סלילת הדרך לחזרתה של טורקיה לתוכנית מטוס החמקן 35-F. עם נחיתתו באנקרה הבהיר טראמפ כי הוא שואף לפעול להחזרת טורקיה כשותפה מלאה בתוכנית, צעד המתיישב עם גישת הדיפלומטיה העסקית שלו. חיל אוויר טורקי משודרג יקנה לאנקרה עליונות אווירית ומשקל סגולי עצום במזרח הים התיכון ובמפרץ וישפיע ישירות על שיקולי הביטחון של יריבותיה באזור.
1 צפייה בגלריה
מזכ"ל ברית נאט"ו מארק רוטה. המערב מחפש כטב"מים, מיירטים ומלאי תחמושת זמינים
(צילום: Lehtikuva/Emmi Korhonen via REUTERS)
ההשלכות של התקרבות זו לוושינגטון יורגשו בשלב ראשון בזירה הסורית. טורקיה, המחזיקה בנוכחות צבאית נרחבת בצפון סוריה ובקשרים הדוקים עם כוחות מקומיים, תזכה למרחב תמרון רחב בהרבה בכל הנוגע לקביעת גבולות אזורי ההשפעה, פירוק מיליציות כורדיות ושליטה במעברי גבול קריטיים. באזור כולו, ארדואן מציע לטראמפ את מה שהממשל האמריקאי מחפש: בעל ברית חזק שיכול לנהל את מאזן האימה מול רוסיה, לבלום את הנוכחות האיראנית ולשמור על האינטרסים המערביים, מבלי לאלץ את ארצות הברית להשקיע משאבים צבאיים יקרים או להחזיק כוחות באזור מסוכן זה.
במקביל, גם מדינות המפרץ העשירות, ובהן ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות, עוקבות אחר ההתפתחויות באנקרה. מדינות אלו, המחפשות ספקי נשק גמישים ומהירים שאינם כובלים את העסקאות בהתניות פוליטיות או נושאי זכויות אדם, רואות בטורקיה שותפה מושלמת, המשלבת איכות וטכנולוגיה מערבית עם נגישות מזרח־תיכונית. פסגת נאט"ו מעניקה לתעשייה הטורקית נראות ומעמד גלובליים, והסכמי הרכש עם ארצות הברית ישמשו תו איכות יוקרתי שימשוך לקוחות ערביים ויזרים מיליארדי דולרים לקופת המדינה.
ארדואן מגיע למפגש הפסגה עם חבילה אסטרטגית מקיפה שהנשיא טראמפ מבין ומעריך היטב. טורקיה מציעה לארצות הברית מיקום גיאוגרפי חיוני, את הצבא השני בגודלו בנאט"ו, נוכחות פעילה בזירות מפתח ויכולת ייחודית לתמרן מול מוסקבה וטהראן. במידה שטורקיה תצא מהפסגה כשהיא אוחזת בהסכם מנועי ה־KAAN, בהבטחה לחזרה לפרויקט ה־35-F ובשיתופי פעולה כלכליים ותעשייתיים חדשים, המשמעות עבור המזרח התיכון תהיה דרמטית. מדינות האזור ימצאו את עצמן מול טורקיה מיוצבת כלכלית, בעלת גיבוי מלא מהבית הלבן ומוכנה יותר מאי־פעם למנף את עסקאות הנשק והעוצמה התעשייתית שלה כדי להכתיב סדר יום מדיני וכלכלי חדש באזור.
