פרשנות
המסר של התקיפה האיראנית בים האדום: גם החלופה הסעודית להורמוז אינה חסינה
ינבוע נתפסה עד כה כחלופה בטוחה להורמוז - אך התקיפה האיראנית הוכיחה שגם הנתיב העוקף חשוף. איראן לא צריכה להשבית את הנמל כדי לזעזע את שוקי האנרגיה - די לה להוכיח שגם "תוכנית ב'" של הנפט הסעודי נמצאת בטווח האש
משרד ההגנה הסעודי הודיע היום (ה') כי מערכות ההגנה יירטו טיל בליסטי ששוגר לעבר נמל ינבוע שלחופי הים האדום, ובמקביל כטב"ם פגע במתחם הזיקוק SAMREF בעיר. הסעודים לא פירטו את היקף הפגיעה. משך ההשבתה היה קצר יחסית, אבל גם בלי תמונת נזק מלאה, עצם בחירת המטרות על ידי איראן אומרת הרבה - לא רק בית זיקוק, אלא גם נמל היצוא שעליו נשענת כיום סעודיה יותר מאי פעם.
SAMREF אינו מתקן שולי. זהו מיזם זיקוק ותיק שהוקם ב-1984 בעיר יַנבוע התעשייתית, ונמצא בבעלות שווה של ענקית האנרגיה הסעודית ארמקו ושל Mobil Yanbu Refining Company - חברה-בת בבעלות מלאה של Exxon Mobil האמריקאית. למתקן כושר עיבוד של יותר מ-400 אלף חביות נפט ביום, וקיבולת אחסון של 13.2 מיליון חביות. הוא מייצר סל מגוון של תזקיקים: 35% בנזין, 30% דיזל ושמן הסקה, 17% מזוט ימי ודלקים דומים, 15% דלק סילוני ו-3% גפ"מ ומוצרים אחרים.
החשיבות של SAMREF גדלה עוד יותר משום שהבעלות האמריקאית בו איננה שולית. ב-8 בדצמבר חתמו החברות מארה"ב וסעודיה הסכם לבחינת שדרוג בית הזיקוק והרחבתו למתחם פטרוכימי משולב. ארמקו הציגה את ההסכם כשלב חדש בשיתוף הפעולה האסטרטגי ארוך הטווח עם אקסון, שמצדה הדגישה שהמהלך משתלב באסטרטגיה שלה להתרחב בתחום מוצרים בעלי ערך גבוה יותר. לכן, כשבית זיקוק כזה מותקף, הפגיעה היא לא רק בסעודיה אלא גם באינטרס אמריקאי תעשייתי מובהק.
הבחירה של איראן בינבוע כיעד תקיפה חדש במסגרת המלחמה נועדה לפיכך לפגוע ב"שתי ציפורים" במכה אחת. האחת היא מסר כלפי וושינגטון דרך נכס שבו לאקסון יש 50%; השנייה היא מסר לסעודיה עצמה, שלפיו גם הנתיב שנועד לעקוף את הורמוז איננו חסין.
יַנבוע שבמערב הממלכה הפך במלחמה הזו למוצא עיקרי לנפט הסעודי בזכות השימוש בצינור מזרח-מערב שקיבולתו 7 מיליון חביות ביום. מתוך כמות זו, כ-2 מיליון חביות נצרכות ביום על ידי בתי הזיקוק שעל הים האדום, דבר שמותיר בערך 5 מיליון חביות פוטנציאליות ביום ליצוא דרך ינבוע. חשוב להדגיש כי הנמל בינבוע לא נבנה כדי להחליף את הורמוז בקנה מידה מלא - כושר הטעינה המקסימלי של הנמל הוא כ-4.5 מיליון חביות ביום, כשבפועל היכולת נעה בין 3 ל-4 מיליון.
לפיכך, איראן לא צריכה להשבית את ינבוע לשבועות כדי לייצר אפקט אסטרטגי. די לה להראות שה"חלופה להורמוז" איננה מקום בטוח באמת. מבחינת השווקים, מסר כזה מספיק כדי להעלות את פרמיית הסיכון - לא רק המעבר במצר מאוים, אלא גם נתיב החירום שנועד לעקוף אותו.
חשוב לציין שהעיר ינבוע מהווה אשכול תעשייתי שבו מצטלבים זיקוק, פטרוכימיה, יצוא גולמי ושיתופי פעולה זרים עם ארה"ב וגם עם סין (בעיר פועל גם YASREF - מיזם זיקוק של ארמקו והחברה הסינית Sinopec), ולכן פגיעה ביַנבוע היא פגיעה במרחב תעשייתי שלם. במובן הזה, התקיפה על SAMREF היא איתות אסטרטגי יותר מאשר מכה טקטית.
מאז החלה המלחמה, סעודיה ניסתה להרחיק את עצמה מהסיכון של הורמוז באמצעות הסטת זרם הנפט מערבה. איראן משיבה כעת שהמרחק מהמצר איננו מבטיח מרחק מהמלחמה. היא אומרת למעשה לסעודיה שגם אם תצליח לעקוף את המפרץ, לא בהכרח תצליח לעקוף את טווח האש. עבור שוקי האנרגיה, זה מסר משמעותי משום שהוא פוגע בלב ההנחה שלסעודיה יש "תוכנית ב'" מספקת. יש לה תוכנית ב', אבל היא חלקית, ועתה נראית גם פגיעה.
