טראמפ רוצה ריבית של 1%, אך המדיניות שלו דווקא מחייבת את הפד להעלות אותה
מדד המחירים האמריקאי של ספטמבר קפץ ל־3.7%, הריבית על 4%, ועתה הוכפל הסיכוי להעלאת ריבית שנייה ברציפות; כל זה כשבמקביל שניים מאנשי הנשיא, יו"ר הפד וורש ושר האוצר בסנט, מושכים את שוק האג"ח לכיוונים הפוכים
מדד המחירים לצרכן בארה"ב עלה בספטמבר ב־0.6%, והאינפלציה השנתית טיפסה ל־3.7% לעומת 3.4% באוגוסט. התגובה בשווקים הייתה מיידית: תשואת האג"ח הממשלתית ל־10 שנים זינקה ל־5.3%, והסיכוי שהפד יעלה את הריבית ב־28 באוקטובר קפץ, לפי רויטרס, מ־22% לכ־40%. עד סוף היום הוא התייצב סביב 50% - אי־ודאות חריגה שבועיים לפני ההחלטה.
הנתון מכה בהימור הפוליטי של דונלד טראמפ. הנשיא בחר בקווין וורש לראשות הפד אחרי שנים של מתקפות על ג'רום פאואל, שלא הוריד ריבית מהר מספיק לטעמו. בספטמבר, ארבעה חודשים אחרי שנכנס לתפקיד, הוביל וורש העלאה פה אחד ל־3.75%–4%, הראשונה מאז 2023. טראמפ הגיב שהריבית צריכה לעמוד על "1% או פחות".
הבנזין, שהתייקר ב־9.1% בחודש אחד בעקבות המלחמה באיראן, אחראי ליותר ממחצית העלייה. קל להאשים את הנפט, אבל המדד ללא מזון ואנרגיה עלה ב־0.3% זה החודש השני ברציפות, ומחירי השירותים, בהובלת הדיור, עלו בכ־0.4%. זה כבר לא הלם נפט, זו אינפלציה שמכה שורשים בשירותים, ומשם הרבה יותר קשה לעקור אותה.
כאן נמצאת האירוניה כי מה שדוחף את וורש להעלות ריבית הוא תוצאות מדיניות הנשיא עצמו: המכסים והמלחמה שהקפיצה את מחירי האנרגיה. ככל שטראמפ דורש בפומבי ריבית נמוכה, כך מצטמצם מרחב התמרון של מי שמינה. ביולי, כשוורש סירב לאותת לאן פניו מועדות והתשואות זינקו, הגדירו כלכלני בנק אוף אמריקה את המצב כהלם באמינות של הפד. בנק מרכזי בלי אמינות הוא סכין מקרטון. ההעלאה בספטמבר הייתה הדרך היחידה של וורש להוכיח שאינו שליח של הבית הלבן. ההחלטה הבאה תיפול שבוע לפני הבחירות לקונגרס.
במקביל, זרוע אחרת של אותו ממשל פועלת בכיוון ההפוך. שר האוצר סקוט בסנט מנסה להוריד את הריבית הארוכה - זו שקובעת את עלות החוב של הממשלה, אך גם את עלות המשכנתאות של האמריקאים, שלפי הסקרים מתרחקים מהנשיא טראמפ. לשם כך הוא קונה בחזרה אג"ח ארוכות, ובאוגוסט הכפיל את היקף הקניות. במקביל, הוא מגייס יותר כסף באג"ח קצרות ופחות בארוכות. כשבשוק יש פחות אג"ח ארוכות, הריבית עליהן אמורה לרדת.
הבעיה היא שהאג"ח הקצרות נמצאות בדיוק במגרש של וורש. את הריבית הקצרה קובע הפד, וכל העלאה שלו מייקרת מיד את הכסף שבסנט מגייס לטווח קצר - ולכן מייקרת את החוב של הממשלה. החוב הקצר מתחדש כל כמה חודשים, ובכל פעם בריבית החדשה. כך, ככל שבסנט מקצר את החוב כדי להוריד את הריבית הארוכה, התקציב האמריקאי נעשה תלוי יותר בהחלטה הבאה של יו"ר הפד. האחד מנסה להוזיל את הכסף, השני מייקר אותו - ושניהם עובדים אצל אותו נשיא.
שוק האג"ח הארוכות לא משתכנע. ב-7 באוקטובר הגיעה תשואת האג"ח ל-10 שנים ל־5.36%, הרמה הגבוהה מאז 2002. פרמיית הסיכון – התוספת שהמשקיעים דורשים כדי להחזיק חוב ארוך של ארה"ב - נמצאת בשיא של יותר מעשור. הקניות של בסנט, שקטנות ביחס להיקף החוב, לא שינו את הכיוון.
והמחיר לא נעצר בממשלה. תשואת האג"ח של ארה"ב היא הבסיס שעליו מתומחר כל חוב אחר במשק: חברה שמגייסת חוב משלמת את הריבית של הממשלה, ועוד תוספת על הסיכון שלה. כשהבסיס עולה, גם החברות משלמות יותר, אפילו אם התוספת לא השתנתה. וזה בדיוק המצב: לפי מדדי ICE, הפער בין אג"ח החברות המדורגות לאג"ח הממשלה אף הצטמצם מעט השנה, אבל ריבית הבסיס קפצה מ־3.96% בפברואר ליותר מ־5.3%. התוצאה היא הידוק פיננסי שמגיע הרבה מעבר לרבע הנקודה של וורש: הכסף מתייקר עבור כל פירמה שצריכה למחזר חוב או לממן השקעה. אצל החברות החלשות ביותר, בדירוג CCC ומטה, כבר מתרחבת גם תוספת הסיכון, ובנדל"ן המסחרי העלייה בתשואות מתחילה להקפיא עסקאות.
גם שוק המניות מרגיש את זה. אג"ח של ממשלת ארה"ב היא הנכס הבטוח ביותר בעולם, וכשהיא מניבה 5.3% בשנה, היא הופכת למתחרה ישירה של המניות. משקיע שיכול לקבל תשואה כזו בלי לקחת סיכון ידרוש מהמניה הרבה יותר כדי להחזיק בה, וכשהדרישה עולה, המחיר שהוא מוכן לשלם יורד. הלחץ חזק במיוחד על חברות הטכנולוגיה, שהשווי שלהן נשען על רווחים רחוקים, וכל עלייה בריבית מקטינה את ערכם היום. ביום פרסום המדד ירד הנאסד"ק בכמעט 2%, ומדד השבבים האמריקאי איבד 1.6 טריליון דולר בשווי שוק בשישה ימי מסחר רצופים של ירידות, על רקע הריבית הגבוהה והחשש מתמחור מנופח.
ויש גם את הזווית הישראלית: תשואת האג"ח האמריקאית היא מחיר הכסף הבסיסי של העולם, ולכן המחלוקת הזו אינה עניין אמריקאי פנימי. בישראל, שבה הוריד בנק ישראל את הריבית ל־3.25%, הריבית נמוכה כעת מזו של הפד – פער שיעמוד על השולחן בהחלטת הריבית בשבוע הבא.
ההשפעה כבר מורגשת גם בשקל: הדולר עלה הבוקר (ה') ל־3.10 שקלים, הרמה הגבוהה ביותר זה כחצי שנה. תשואה של 5.3% על אג"ח ממשלת ארה"ב מושכת כסף מכל העולם לדולר. אחרי פרסום המדד זינק המטבע האמריקאי בעולם לשיאו השנתי, ומאז נסוג מעט, אך נותר ברמה הגבוהה ביותר זה כחצי שנה. גם פער הריביות בין הפד לבנק ישראל מחזק את המשיכה לדולר. הירידות בוול סטריט פועלות באותו כיוון: כשהמניות בחו"ל יורדות, הגופים המוסדיים בישראל קונים דולרים כדי לאזן את הגידור שלהם.
טראמפ בחר יו"ר כדי להוריד ריבית, וקיבל יו"ר שיוכל להוריד אותה רק אחרי שיעלה אותה. השיחה של וורש בבנגקוק מחר בבוקר (שעון ישראל), ההופעה האחרונה שלו לפני שחברי הפד נכנסים לתקופת שקט לקראת ההחלטה, תרמוז אם אוקטובר יביא העלאה שנייה. כך או כך, המאבק בוושינגטון כבר עבר מהשאלה כמה תהיה הריבית – לשאלה מי שולט בה.
