גמר ה־NBA מייצר פחות באזז, אבל מכונת הכסף מתקתקת
אינדיאנה מול אוקלהומה היא סדרת גמר יוצאת דופן של קבוצות צעירות ומבטיחות שמגיעות משווקים קטנים יחסית. אבל השיטה של ה־NBA מבטיחה שגם אם הפתיחה היתה חלשה במונחי רייטינג, הכוכבים הגדולים ייהנו מחוזי עתק, שווי הקבוצות יטפס והכסף ימשיך לזרום. כך מובטח גם עתידן של הקבוצות הקטנות
אז הנה הגענו לערב המשחק השלישי בגמר ה־NBA ל־2025 (הלילה בשעה 3:30 שעון ישראל) בין אוקלהומה סיטי ת'אנדר לאינדיאנה פייסרס שניצחו, כל אחת, משחק אחד. על פניו סדרת גמר מרתקת עם שתי קבוצות צעירות ומוכשרות, אבל במונחים של באזז, רייטינג והכנסות, זה לא בדיוק קרב אלמותי בין לוס אנג'לס לייקרס לבוסטון סלטיקס. למעשה, המשחק הראשון בגמר הנוכחי היה המשחק הפחות נצפה (למשחק גמר ראשון) מאז 1988, למעט שתי עונות מגפת הקורונה. זה לא ממש מפתיע. אוקלהומה ואינדיאנה אינן נחשבות לשווקים דומיננטיים בליגה, והשחקנים הכי גדולים שלהן עדיין לא נכנסו לפנתיאון הכוכבים הבלתי מעורערים שמבטיחים מיליוני צופים. אבל אסור לטעות, גם בסדרה הזו מתנהל קרב כלכלי ענקי מאחורי הקלעים, שכולל סכומי עתק, חוזים שמנים, שווי קבוצות מנופח ומנגנון דראפט מתוחכם שמייצר את הדור הבא של מיליונרים (ומובילי רייטינג).
לפי הערכות שנכונות לתחילת 2025, אוקלהומה סיטי ת'אנדר שווה כ־3.5 מיליארד דולר. זינוק מטאורי ביחס לשנים קודמות, בעיקר בזכות ההצלחה הספורטיבית. מדובר בקבוצה צעירה עם פוטנציאל אדיר וניהול פיננסי חכם. מנגד, אינדיאנה פייסרס הוערכה בכ־2.8 מיליארד דולר. לא מדובר בפער דרמטי במיוחד, מה שמעיד על הבריאות הכלכלית היחסית של שתי הפרנצ'ייזים, גם אם אינן ממוקמות בניו יורק או בלוס אנג'לס. שווי הקבוצה מושפע ממגוון גורמים: הכנסות משידורים, הכנסות ממכירת כרטיסים ומרצ'נדייז, הסכמי חסות, שווי הנכסים (האולם) ופוטנציאל צמיחה עתידי.
בכל אימפריית ספורט, ובטח בליגת ה־NBA, הכוח האמיתי טמון בידיים של הבעלים. בצד אחד של המתרס ניצבת אוקלהומה סיטי ת'אנדר, שנמצאת בבעלות קבוצת המשקיעים Professional Basketball Club. בראשה עומד קליי בנט, יזם ואיל עסקים ממולח, שהיה האדריכל מאחורי המהלך השנוי במחלוקת של העברת הסופרסוניקס מסיאטל לאוקלהומה סיטי כבר ב־2008. בצד השני נמצאת אינדיאנה פייסרס בשליטת משפחת סימונס. הסימונסים, דרך חברת "Pacers Sports & Entertainment", מחזיקה בבעלות על הקבוצה כבר עשרות שנים – סמל של יציבות וקשר בלתי ניתן לניתוק לקהילה המקומית.
בין שמדובר בשוק גדול כמו ניו יורק ובין שבשוק צנוע יותר כמו אוקלהומה, השחקנים הגדולים הם המגנטים שמושכים את הכסף הגדול. בגמר הזה יש שניים העומדים במרכז הבמה הכלכלית. הכוכב הבלתי מעורער והשחקן היקר ביותר באוקלהומה הוא שיי גילג'ס־אלכסנדר (SGA) שחתום על חוזה "סופר־מקס" שנכנס לתוקף בעונת 2023-2022, בשווי של כ־207 מיליון דולר לחמש שנים. המשמעות היא שבעונה הנוכחית הוא גורף קרוב ל־38 מיליון דולר. לצדו, גם צ'ט הולמגרן, אף שהוא עדיין רק בחוזה הרוקי שלו וכבר מקבל משכורת נאה של כ־10.5 מיליון דולר העונה. לפי הערכות, החוזה הבא שלו יהיה במספרים גבוהים בהרבה.
באינדיאנה הכתר הכלכלי שייך ללא עוררין לטייריס האליברטון. הוא חתם על הארכת חוזה מקסימום מרשימה ביותר – כ־260 מיליון דולר לחמש שנים החל מעונת 2024-2025. זה אומר שבעונה הנוכחית הוא כ־40 מיליון דולר. לצדו משחק פאסקל סיאקם, שהגיע בטרייד מתוקשר, ונהנה העונה מ־37.8 מיליון דולר.
אליפות ה־NBA היא קודם כל עניין של תהילה, היסטוריה ומורשת – חלום של כל שחקן ואוהד. לכך מתלווה גם בונוס כספי שמן. ה־NBA מקצה קרן פרסים מיוחדת לפלייאוף, שסכומה המצטבר עומד על עשרות מיליוני דולרים. האלופה זוכה בחלק הארי, לרוב 4-3 מיליון דולר. סכום זה מתחלק בין השחקנים, הצוות המקצועי ועוזרי המאמן. עבור שחקן בודד זהו בונוס יפה של מאות אלפי דולרים, אבל זניח יחסית לחוזה השנתי שלו.
האוצר האמיתי טמון ברווחים העקיפים שמזניקים את הקבוצה הרבה מעבר לרגע השיא. אליפות NBA היא לא רק היסטוריה ספורטיבית, אלא גם תוספת של מאות מיליוני דולרים, ולעתים יותר, לשווי הפרנצ'ייז כולו. כשעיר שלמה חוגגת – חולצות, כובעים וכל מוצר אחר הנושא את סמל האליפות נחטפים מהמדפים, ומזרימים מיליוני דולרים נוספים לקופה. קבוצה אלופה הופכת למגנט לקהל, מה שמבטיח אולמות מלאים וזינוק בהכנסות ממכירת כרטיסים מעונה לעונה. וכמובן, מותגים ענקיים רוצים להיות מזוהים עם הצלחה. הקבוצה האלופה הופכת ללוח מודעות אטרקטיבי במיוחד עבור ספונסרים חדשים וקיימים, והרייטינג הגבוה יותר במשחקי העונה הרגילה מתורגם ישירות להסכמי שידור מקומיים משתלמים יותר. לבסוף, תואר אליפות הופך את הקבוצה ליעד נחשק עבור שחקנים חופשיים מובילים, מה שמסייע לשמר את הרמה התחרותית הגבוהה לאורך זמן ולדאוג שהמופע ימשיך.
השאלה היא איך קבוצה שלא נולדה עם כפית זהב של שוק גדול מצליחה להגיע לפסגה? כאן נכנסת לתמונה שיטת הדראפט של ה־NBA – מנגנון כלכלי מורכב שהוא אחת מאבני היסוד של הליגה. מטרתו העיקרית היא לייצר תחרותיות ולאפשר לקבוצות חלשות להתחזק, וכך לשמור על עניין בליגה כולה. התהליך מתחיל כש־14 הקבוצות שלא העפילו לפלייאוף נכנסות להגרלת הדראפט (Lottery Draft). לקבוצות הגרועות ביותר יש סיכוי גבוה יותר לזכות בבחירה הראשונה. עם זאת, הסיכויים אינם מובטחים. קבוצות שהעפילו לפלייאוף בוחרות לפי סדר הפוך להישגיהן בעונה הסדירה, כך שהאלופה בוחרת אחרונה.
מאחורי הקלעים שיטת הדראפט היא, למעשה, מנוע כלכלי אדיר שמניע את כל המערכת. שכרם של שחקנים שנבחרים בדראפט מוגבל על ידי סולם שכר קבוע (Rookie Scale). זהו דיל מדהים עבור הקבוצות: הן משלמות לכוכבים הפוטנציאליים הרבה פחות משוויים האמיתי בשוק החופשי, לפחות בארבע השנים הראשונות לקריירה שלהם. רק לאחר שסיימו את חוזה הרוקי הזול שלהם, כוכבים כמו שיי גילג'ס־אלכסנדר וטייריס האליברטון חתמו על חוזי העתק שלהם. בנוסף, בחירות דראפט הן נכס יקר ערך וסחיר, מה שמאפשר לקבוצות לסחור בהן כדי להשיג שחקנים מנוסים ומוכחים. קבוצות חלשות צוברות בחירות דראפט מרובות בתקווה למצוא את "הדבר הגדול הבא", בעוד קבוצות חזקות יותר מוכנות לעתים לוותר על בחירות עתידיות כדי לחזק את הסגל הנוכחי שלהן לריצת אליפות. גם בחירות מאוחרות יותר בדראפט יכולות להניב כוכבים, ובכך להפוך לנכס כלכלי אדיר עבור הקבוצה. שחקן שנבחר במקום נמוך ומצליח לפרוץ מרוויח שכר נמוך בהרבה משוויו האמיתי, מה שמעניק לקבוצה גמישות כלכלית משמעותית ויכולת להחתים שחקנים נוספים. לבסוף, שחקני דראפט בולטים, במיוחד בחירות גבוהות בדירוג, מייצרים הייפ וציפייה אדירה אצל האוהדים עוד לפני שדרכו על המגרש – וזה מתורגם ישירות למכירת כרטיסים, מרצ'נדייז, וכמובן, רייטינג.
גמר 2025 אולי לא ישבור שיאי רייטינג, אבל המספרים הכלכליים מאחורי הקלעים חושפים ליגה משגשגת, שבה גם קבוצות משווקים קטנים יחסית יכולות להגיע לפסגה, לבנות קבוצות ששוות מיליארדים, לשלם עשרות מיליוני דולרים לשחקנים, וליהנות מרווחים עצומים מעצם ההגעה לגמר.
בתוך כל התהילה הספורטיבית, העולם הכלכלי של ה־NBA ממשיך לדהור קדימה, והוא כנראה הכוח המניע האמיתי מאחורי כל חדירה של האלברטון או דאנק של הולמגרן. וכשמסתכלים על הכלכלה הזאת, הנתון על הרייטינג הנמוך במשחק מספר 1 אולי קצת פחות מאכזב. אחרי הכל, הכסף עדיין שם, ובגדול.
