אבדיה לא לבד: הכדורסלנים הישראלים שצפויים לקבל חוזים של מיליונים ב-NBA
דראפט 2025 של ליגת ה־NBA שייערך ביוני אמור להציב את הכדורסל הישראלי בפתח עידן חדש עם לפחות שלושה נציגים - דני אבדיה, בן שרף ודני וולף. בענף מצביעים על עבודת העומק עם הנבחרות הצעירות ככזו שהביאה לפריצה, אך כדי שלא יהיה מדובר רק בהישג חולף דרושה עוד השקעה רבה
אם שום דבר לא ישתבש, דראפט 2025 של ליגת ה־NBA שייערך בעוד כחודש וחצי, בלילה שבין ה־25 ל־26 ביוני, בברקליס סנטר שבברוקלין, אמור להציב את הכדורסל הישראלי בפתחו של עידן חדש, כמעט חסר תקדים. "בסתיו הקרוב ישחקו לפחות שלושה כדורסלנים ישראלים בליגת הכדורסל הטובה בעולם. זה מובטח", אומר דורון פרקינס, מי שעד לפני שתי עונות היה עוזר מאמן במכבי תל אביב מחזיק כיום בפוזיציה דומה בקליבלנד קאבלירס. מתוקף תפקידו הוא עוקב באדיקות אחרי שחקנים צעירים שצפויים להצטרף לליגה בעונה הבאה. "שיחקתי ואימנתי בישראל הרבה שנים וכמות הכישרון שיש במדינה שלכם היא באמת יוצאת דופן, במיוחד לאור כמות האוכלוסייה. אבל אין ספק שהקיץ הקרוב יהיה מיוחד: בעונת 2025/26 לפחות שני ישראלים נוספים יצטרפו לדני אבדיה. תהיה לכם סיבה טובה להיות גאים".
פרקינס, הלוואי, לא טועה. לצד אבדיה שאחרי ארבע עונות בוושינגטון ויזארדס, ביצע השנה את הפריצה המיוחלת בפורטלנד טרייל בלייזרס (במרץ האחרון, חודש השיא בקריירה שלו, רשם ממוצעים מדהימים של 23.4 נקודות, 9.8 ריבאונדים ו־5.2 אסיסטים למשחק), צפויים להצטרף בעונה הבאה לליגה שני כדורסלנים נוספים (לפחות) האוחזים בדרכון ישראלי: הגארד בן שרף (19) שגדל במושב גן יאשיה שבמועצה אזורית עמק חפר ומשחק כיום ברטיופארם אולם מליגת העל הגרמנית והפאוור פורוורד־סנטר, דני וולף (21), שנולד בעיירה גלנקו, אילינוי, בן זקונים למשפחה יהודית אמריקאית ושיחק העונה בקבוצת המכללות של אוניברסיטת מישיגן.
פרוספקט נוסף הוא הגארד עמנואל שארפ (21), בנו של אגדת מכבי תל אביב, דרק שארפ, שנולד בישראל בזמן שאביו שיחק בארץ וגדל בטמפה, פלורידה. שארפ הבן שיחק העונה באוניברסיטת יוסטון והוביל אותה עד לגמר אליפות המכללות. "לגבי עמנואל, אני לא חד משמעי", ממשיך פרקינס. "הוא הצליח להנהיג את יוסטון להישג מדהים, אבל אני לא בטוח באשר לעתידו בשנה הבאה. לא מן הנמנע שהוא יעדיף להישאר עוד שנה בקולג' ולנסות להיבחר בדראפט 2026".
לאוסף השמות הזה ניתן לצרף גם את זה של שון אבייב, שנולד בחדרה בשנת 2006, אך כעבור כמה שנים עזב עם משפחתו לפלורידה. אבייב, שישחק בעונה הבאה במכללת סינסנטי, היה בשבוע שעבר לישראלי הראשון ששיחק במקדונלד'ס אול־אמריקן, משחק ראווה שנתי המציג את שחקני הכדורסל המצטיינים בליגות התיכונים של ארצות הברית.
"כל אחד מהם הגיע ממסלול שונה, אבל כולם חולקים את אותו חלום – להיות לא רק שגרירים של הכדורסל הישראלי, אלא סמל לדור חדש שמאמין שאפשר להגיע הכי רחוק שיש", אומר חגי סגל, עד לאחרונה דובר איגוד הכדורסל. "אני מאמין שהדראפט הקרוב יהפוך לרגע היסטורי, כזה שמסמן לא רק את ההישג האישי של הכישרונות הצעירים, אלא גם את הבשלות של הכדורסל המקומי לפרוץ קדימה – כמו בהייטק, גם כאן, ישראל על המפה".
“התקווה שזה ייהפך למבול נגוזה מהר”
אבל היו גם ימים אחרים. לפני כשני עשורים לערך היה הכדורסל ענף הייצוג הבכיר של הספורט הישראלי, ללא כל השוואה לענפי הכדור האחרים. רק באותה עונה הניפה מכבי תל אביב, עם פיני גרשון על הקווים ושארונאס יאסיקביצ'יוס על הפרקט, את גביע היורוליג בפעם השנייה ברציפות. שנה קודם לכן זכתה הפועל ירושלים בגביע יול"ב (כיום היורוקאפ). נבחרות העתודה כבר זכו במדליות ראשונות באליפויות אירופה ועדיין, לא היה אף כדורסלן ישראלי ב־NBA.
אם בוחנים את כל ניסיונות הסרק של מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, נדב הנפלד, דורון שפר, עודד קטש, (ואפילו את אלה של לייזי גורדון, עדי גורדון ורענן כץ) להשיג חוזה בליגת הכדורסל הטובה בעולם, בכולם נתקלים בקופסה השחורה היחידה בקריירה שלהם. כולם עשו קריירות נפלאות, אבל אותו פרט שנפקד מקורות החיים שלהם, לא נתן להם מנוחה. "אין ספק", אמר בעבר ברקוביץ', "זה שלא שיחקתי ב־NBA זו האכזבה הכי גדולה בקריירה שלי. חבל. תאמין לי שכואב לי הלב עד היום".
דיוויד שטרן המנוח, שהיה לפני כ־20 שנה הקומישנר של הליגה העריך אז ש”הישראלי הראשון ב־NBA לומד עכשיו בתיכון. זה ייקח עוד ארבע–חמש שנים". המועמד הטבעי באותם ימים היה אחד עומרי כספי, מהנוער של מכבי תל אביב, 2.06, שעושה כמעט הכל, כמי שעתיד, אולי, להגיע.
שטרן לא טעה. ארבע שנים מאוחר יותר, בדראפט 2009, נבחר כספי בסיבוב הראשון, במקום ה־23, על ידי סקרמנטו קינגס. הוא היה בכך לישראלי היחיד, עד אז, שנבחר בסיבוב הראשון. ביולי אותה שנה הוא חתם על חוזה בקבוצה, ובכך הפך גם לישראלי הראשון ב־NBA. קרוב לעשור לבש כספי את גופיותיהן של שבע קבוצות שונות והרוויח למעלה מ־18 מיליון דולר. "התקווה שהטפטוף ייהפך למבול נגוזה די מהר", אומר שרון אברהמי, מאמן הפועל גלבוע גליל מליגת העל ונבחרת הנוער. "לא בגלל שהכדורסל שלנו לא מנפיק כישרונות – שים לב שכמעט בכל שנתון יש לנו שחקנים שמשתלבים בליגת העל – אלא שהדרישות המינימליות כדי להפוך להיות שחקן NBA, מבחינת גובה, מסה ועוצמה אתלטית, הן לאו דווקא משאב טבעי אצלנו". בניגוד לכספי, שנתוניו הטבעיים סימנו אותו כבר בגיל צעיר כפוטנציאל לגיטימי להגיע ל־NBA, גל מקל שבקיץ 2013 הפך לישראלי השני בליגה, היווה דוגמה קלאסית לנחישות בלתי מתפשרת כאשר הצליח לפלס את דרכו ממכבי חיפה מליגת העל בישראל לדאלאס מאבריקס. מקל שרד עונה וחצי בליגה הטובה בעולם בטרם חזר לאירופה. בנובמבר 2020, למעלה מעשור אחרי כספי, נבחר אבדיה במקום התשיעי בדראפט ה־NBA על ידי וושינגטון ויזארדס. באותו דראפט, אגב, נבחר גם עמיתו לנבחרת ישראל ים מדר על ידי בוסטון סלטיקס.
"אסור לשכוח שבין לבין התרחשה מהפכה אמיתית באיגוד הכדורסל", ממשיך סגל. "לפני כעשור מונה פיני גרשון ליועץ ומפתח כדורסל הגברים באיגוד הכדורסל, וגם למנהל מקצועי של כל נבחרות ישראל בכדורסל גברים. פיני הכניס סטנדרטים חדשים ובעיקר עסק בפיתוח שחקנים ובסינרגיה בין המאמנים השונים של הנבחרות".
התוצאות לא איחרו להגיע: נבחרות הכדורסל הצעירות של ישראל הפכו לסיפור הצלחה, כאשר בראש ניצבת נבחרת העתודה, מונהגת על ידי מדר ואבדיה, שזכתה באליפות אירופה פעמיים ברציפות (ב־2018 וב־2019). גם נבחרת הנוער עשתה חיל ובקיץ הקרוב תשחק בפעם הראשונה בהיסטוריה באליפות העולם עד גיל 19. נבחרת הקאדטים שומרת בעקביות על מעמדה בדרג הראשון של אירופה.
"אלה נתונים מדהימים שגורמים להרבה מאוד מדינות באירופה לפקוח עין ולנסות להבין מה פשר סדרת ההצלחות של הנבחרות הצעירות בישראל", אומר מאמן הכדורסל הקרואטי אלכסנדר פטרוביץ' (אחיו של גדול כדורסלני אירופה בכל הזמנים, דראז'ן פטרוביץ' המנוח) שמאמן כיום את נבחרת ברזיל בכדורסל. "אני יכול לתת לך כדוגמה את המדינה שלי, קרואטיה. במשך שנים יצרנו כדורסלנים שהפכו להיות הטובים ביבשת, אבל מערכת הנבחרות שלנו נמצאת בקריסה ובגלל זה נבחרות הכדורסל של קרואטיה נכשלות באליפויות אירופה. הדבר המעניין שמתרחש בישראל הוא היכולת שלכם להפוך את הנבחרות הצעירות לבית גידול אמיתי לשחקנים. בימינו שחקנים מייצרים עבור עצמם את מסלולי הנסיקה שלהם. הם עובדים עם סוכנים, מאמנים אישיים ומן הסתם ההורים שלהם מאוד מעורבים. חלק מחליטים לנסוע לארצות הברית, אחרים חותמים בקבוצה גדולה באירופה ויש כאלה במעדיפים לנסוע לאקדמיות כדורסל שונות ברחבי היבשת. הם מרגישים די בודדים בתהליך. כל אחד, מוכשר ככל שיהיה, נמצא במסע האישי שלו להצלחה אבל אין מעטפת קולקטיבית מלכדת. ואת זה פיני גרשון הבין. הנבחרות הצעירות שלכם מייצרות שחקנים כי הו נותנות משמעות לייצוג המדינה ולהשתייכות. זה דבר מאוד נדיר בימינו".
“בן נולד מבוגר”
סיפורו האישי של בן שרף, למשל, מאשש את המילים של פטרוביץ'. שרף הוא תוצר של שרשרת בחירות מקצועיות חריגות, שהתמקדו במקסום הכישרון החריג והבגרות שלו. הבחירה הראשונה היתה בכיתה ג', כשוויתר על ג'ודו לטובת כדורסל: "הוא ישב והכין רשימה מסודרת של בעד ונגד", מספר מאמנו בבית הספר היסודי רמון וולפסון, "וכשבחר בכדורסל, הוא הלך לבשר בחוג הג'ודו שהוא עוזב. הוא לבש לשם ג'ינס, והסביר שבא על אזרחי 'כדי שלא יהיו למדריכה רעיונות שאישאר לפחות לאימון הזה'. הוא יהיה שחקן NBA כי ככה הוא החליט".
את המעבר לגיל התיכון, הנקודה שבה שחקנים מוכשרים רבים נופלים, צלח שרף עם משמעת ברזל. לדברי וולפסון, "ילדים אחרים מרשים לעצמם לחפף, אבל אצלו אין דבר כזה. הוא נולד מבוגר, הוא לא היה ילד. אם אמרו לו בכיתה ט' ללכת לישון ב־21:00, כי זה יכול לעזור לו לצמוח בעוד סנטימטר, הוא עשה את זה. אם התזונאית דרשה שיאכל 4,000 קלוריות ביום, זה מה שקרה".
הבחירות המקצועיות של שרף ושל הוריו היו ממוקדות במקסום הכישרון והמקום שלו על הפרקט, גם על חשבון הזדמנויות נוצצות. ליאור קפלינסקי, מנהל הפועל עמק חפר שבה שיחק שרף מכיתה ג', נזכר כי "כבר מגיל צעיר המשפחה שידרה שהם לא באים לחוג כדורסל, אלא כדי לקבל יסודות טובים. היו להם חלופות אחרות, קרובות יותר לבית, אבל הם היו מוכנים להשקיע". שרף, שבגיל הנעורים ויתר על הצעה מפתה מחובנטוד בדאלונה, הפך למקצוען כבר בגיל 16 כאשר חתם בקבוצת הבוגרים של אליצור נתניה. בהמשך עבר לשחק בקרית אתא מליגת העל. "לא מעט אנשים אמרו לי שהשתגעתי לגמרי", אומר אברהמי שאימן את שרף בליגת העל, "'לשים את הקריירה שלך בידיים של בחור בן 17?' אבל ידעתי עם מי יש לי עסק. כשהוא הגיע, החלטתי שאני לא מביא גארד זר לעמדה 2־1. זו היתה חתיכת אמירה, אבל הוא הוכיח את עצמו. ככל שהעונה התקדמה הוא הפך להיות טוב יותר".
גם הבחירה באולם הגרמנית לא היתה מקרית: המעבר לגרמניה נסגר כבר בחורף 2024 ולא במקרה: המועדון הגרמני ידוע כמי שנותן במה לשחקנים צעירים, וב־2020 נבחר במקום השביעי בדראפט שחקן הקבוצה קיליאן הייז (שאחרי ארבע עונות מאכזבות בדטרויט משחק ב־G League). הקיץ נבחרו פאקום דאדייה, בידי הניו יורק ניקס, וחואן נונייס, שהזכויות עליו שייכות לסן אנטוניו ספרס ושמשחק השנה בברצלונה. לצד שרף משחק נואה אסנגה הצרפתי, הצפוי גם הוא להיבחר גבוה בדראפט הקרוב.
"אני חושב שאליפות אירופה האחרונה, שבה הוא הוביל יחד עם עומר מאייר את נבחרת הנוער למקום הרביעי ולהעפלה לאליפות העולם, גרמה לו להבין שהוא באמת מיוחד", מדגיש סגל.
הסיפור של דני וולף לא פחות ייחודי: ערן עטיה, האיש למשימות מיוחדות ויד ימינו של פיני גרשון, איתר את הגבוה הגמלוני במעמקי הספסל של קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ייל. בקיץ 2023 הוא הגיע לנבחרת העתודה הישראלית כאלמוני מוחלט. "הציפיות מהנבחרת ההיא לא היו גבוהות ועטיה ניסה לאתר חיזוק יהודי הולם מעבר לים", נזכר סגל. "אני בסך הכל נתתי את חוות הדעת שלי והחלטתי אם מביאים או לא", אמר באותה העת גרשון. לצד דני וולף זומן סנטר אמריקאי – יהודי נוסף, ג'ק מני, אבל כבר אחרי האימון הראשון לא היו לגרשון ספקות. "היתה לי בדיוק את אותה התחושה כמו אחרי האימון הראשון של נייט האפמן במכבי. אמנם אין לו את הניתור שהיה להאפמן, אבל לנייט לא היה את ראיית המשחק שיש לדני. הוא גבוה עם עין של גארד. כל המסירות שהוא נותן, מהלכי הבק־דור (דלת אחורית), יש גארדים שלא יכולים לראות את זה. ראיתי שחקן חכם בצורה בלתי רגילה. הוא קורא את המשחק, רואה מהלך קדימה. למעשה, התפקיד שלו הוא פוינט פורוורד. הוא מנהל את המשחק מעמדת הפורוורד ולא מעמדת הרכז".
וולף הוביל, יחד עם נועם יעקב שמשחק כיום בהפועל תל אביב, את ישראל למדליית הכסף באותה אליפות. החיים של וולף השתנו לחלוטין. הוריו הגאים נדהמו מהכישרון שצמח בביתם, הסכימו לוותר על הלימודים במכללת ייל היוקרתית ואישרו לבנם לעבור ולשחק במכללת מישיגן. וולף הנהיג את הקבוצה לרבע גמר טורניר המכללות ועל פי כל הערכות, יחד עם בן שרף, הוא ייבחר בסיבוב הראשון בדראפט. "החיים שלנו השתנו לחלוטין בזכות ההופעה של דני במדי נבחרת ישראל", אומר אביו של ג'ו וולף אביו של דני. "תמיד היינו פטריוטים ישראלים מובהקים".
מיליונים עוד לפני חסויות
לבחירה בדראפט יש השלכות כלכליות עצומות. דני אבדיה, שייכנס בעונה הבאה לשנתו השישית בליגה, הוא הספורטאי הישראלי המרוויח ביותר. העונה הוא משתכר כ־10 מיליון דולר. במידה ודני וולף ובן שרף ייבחרו בסיבוב הראשון בדראפט (30 בחירות) מובטח להם חוזה שינוע בין 3–5 מיליון דולר לעונה הראשונה. המספרים האלו הם לפני חוזי חסות, ספונסרים ומיזמים אישיים. אבדיה, למשל, חתם על חוזים מסחריים בישראל שהכניסו לו מיליונים נוספים. בחירות סיבוב שני (החל מהבחירה ה־31), לעומת זאת, אינן מבטיחות חוזה בליגה. בדרך כלל שחקנים הנבחרים בסיבוב השני חותמים על חוזים דו־כיווניים שיאפשרו לקבוצותיהם לחלק את זמנם בין ה־NBA לליגת המשנה, ה־G League.
מה אומרים הנתונים האלה לגבי העתיד של הכדורסל הישראלי, או - במילים אחרות - האם נבחרת ישראל תוכל להשיג מדליה באחד מטורנירי היורובאסקט הקרובים? ובכן, תלוי את מי שואלים, כאשר ברקע מהדהד הנתון הבא: בשבועות האחרונים סיים גרשון את דרכו באיגוד הכדורסל. "השאלה הגדולה היא האם הכניסה של יותר ישראלים ל־NBA היא מגמה או צירוף מקרים של דור כישרוני במיוחד, היא מורכבת. מצד אחד, נראה שיותר שחקנים עם אזרחות ישראלית מגיעים לליגה, אבל מצד שני, רובם לא באמת גדלו בארץ", מסכם קפלינסקי. "אם בישראל רוצים להמשיך את המגמה, היא תצטרך להשקיע יותר במחלקות הנוער, לחבר את המועדונים לליגות נוער בינלאומיות, ולשלוח עוד שחקנים צעירים להשתפשף באקדמיות באירופה ובארה"ב".
